פגיעת עמוד השדרה הינה מחלה ניוונית או תוצאה של תאונת עבודה

הרקע לבקשה התובע הגיש תביעה נגד החלטות הנתבע שלפיהן לא הוכרו פגיעותיו בבטן, בגב ובצואר כתוצאה מתאונת עבודה – שאושרה, מיום 31.10.17.

במענה לשאלה 2 קבע המומחה: "לא סביר כי פגיעה אקוטית בעמוד שדרה אשר גרמה או החריפה ליקוי קיים בעמוד שדרה לא תביא את החולה לבדיקה. לא סביר כי אם אכן היתה פגיעה בעמוד שדרה, במנגנון חבלה משמעותי בתאריך 31.10.2017, בפניות לרופא מטפל בתאריך 2.11.2017, 9.11.2017, 12.11.2017 לא התלונן התובע כלל על חבלה לעמוד שדרה". כמו כן קבע המומחה: "מעיון ברשומה הרפואית הגעתי למסקנה כי למזלו הטוב של התובע אין עדות לפגיעה אקוטית בעמוד שדרה בעקבות החבלה מיום 31.10.2017". במענה לשאלה 3 שעסקה בבדיקת ה-CT שביצע התובע ביום התאונה, קבע המומחה: "עצם העובדה כי לא בוצע CT עמוד שדרה מלמדת כי הקליניקה של התובע והבדיקה הגופנית, לא הצדיקה ביצוע בירור בכיוון של בעיה בעמוד שדרה". אשר לשאלה 4 בנוגע לתלונת התובע על כאבי גב כשלושה וחצי חודשים לאחר התאונה קבע המומחה: "לא סביר מבחינה אנטומית ומהפרקטיקה היומיומית, כי חבלה לעמוד שדרה מותני תתייצג 3 חודשים ויותר לאחר החבלה וכשהתייצגה ככזו, תתבטא בכאבי בטן". המומחה קבע כי התרשם מהרשומה הרפואית שאין קשר סיבתי בין הארוע מיום 31.10.17 לכאבי הגב שהופיעו כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן (במענה לשאלה 15).

כמו כן, התובע טען כי המומחה סרב להתייחס גם לפער בין מצבו של התובע לפני התאונה ולאחריה; המומחה ביטל את מסקנות הרופאים המטפלים – מבלי לפרט ולמרות שנידרש לכך – כי כאבי הבטן הכרוניים שהופיעו אצל התובע לאחר התאונה הם כתוצאה מפריצת דיסק בעמוד השידרה; המומחה יוצא מנקודת הנחה שהתיעוד הרפואי איננו אמין; העדר נימוק והסבר לקביעה כי הפגימות של התובע בעמוד השידרה הן תוצאה של שינויים נווניים בלבד; המומחה קבע בנגוד לאמור ברשומה הרפואית כי בדיקת CT בטן מיום התאונה שללה פגיעה בעמוד השידרה; המומחה היתעלם מהפער בין רכישת התרופות על ידי התובע לפני ואחרי התאונה; המומחה לא היתייחס לקיומו של קשר סיבתי לגבי הפגיעה בבטן למרות שנידרש לכך בסעיף 1 להחלטת המינוי.

...

כך שדין טענות אלו של התובע להידחות.

ואולם, משהמומחה נמנע מלהשיב על חלק משאלות ההבהרה שהועברו אליו – אני סבורה, במסגרת שיקול הדעת הרחב שניתן לבית הדין בהתאם להנחיות, להורות על מינוי מומחה נוסף.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.

התובע הגיש תביעה נגד החלטות הנתבע שלפיהן לא הוכרו פגיעותיו בבטן, בגב ובצואר כתוצאה מתאונת עבודה – שאושרה, מיום 31.10.17.

במענה לשאלה 2 קבע המומחה: "לא סביר כי פגיעה אקוטית בעמוד שדרה אשר גרמה או החריפה ליקוי קיים בעמוד שדרה לא תביא את החולה לבדיקה. לא סביר כי אם אכן הייתה פגיעה בעמוד שדרה, במנגנון חבלה משמעותי בתאריך 31.10.2017, בפניות לרופא מטפל בתאריך 2.11.2017, 9.11.2017, 12.11.2017 לא התלונן התובע כלל על חבלה לעמוד שדרה". כמו כן קבע המומחה: "מעיון ברשומה הרפואית הגעתי למסקנה כי למזלו הטוב של התובע אין עדות לפגיעה אקוטית בעמוד שדרה בעקבות החבלה מיום 31.10.2017". במענה לשאלה 3 שעסקה בבדיקת ה-CT שביצע התובע ביום התאונה, קבע המומחה: "עצם העובדה כי לא בוצע CT עמוד שדרה מלמדת כי הקליניקה של התובע והבדיקה הגופנית, לא הצדיקה ביצוע בירור בכיוון של בעיה בעמוד שדרה". אשר לשאלה 4 בנוגע לתלונת התובע על כאבי גב כשלושה וחצי חודשים לאחר התאונה קבע המומחה: "לא סביר מבחינה אנטומית ומהפרקטיקה היומיומית, כי חבלה לעמוד שדרה מותני תתייצב 3 חודשים ויותר לאחר החבלה וכשהתייצבה ככזו, תתבטא בכאבי בטן". המומחה קבע כי התרשם מהרשומה הרפואית שאין קשר סיבתי בין הארוע מיום 31.10.17 לכאבי הגב שהופיעו כשלושה וחצי חודשים לאחר מכן (במענה לשאלה 15).

קביעתו של ד"ר אופנהיים שלפיה להערכתו לא קיים קשר סיבתי בין הפגימה בעמוד השידרה הגבי ובין התאונה מבוססת על כך שהפגימה נובעת משינויים נווניים שהתפתחו על פני שנים – אינה סבירה ועומדת בסתירה חזיתית לרשומה הרפואית, למנגנון הפגיעה של התאונה ולקביעות נוספות שהופיעו בחוות דעתו של ד"ר אופנהיים.

בנוגע לפגימה בעמוד השידרה המתני והצווארי, שני המומחים שמונו על ידי בית הדין, ד"ר אבישר וד"ר אופנהיים, קבעו באופן שלא משתמע לשתי פנים כי אין קשר סיבתי בין אותן פגימות ובין התאונה שהוכרה כפגיעה בעבודה.

...

על כן, מסקנתנו היא כי ישנו קשר סיבתי בין הפגיעה הבטנית ובין התאונה בעבודה שהוכרה.

אשר לפגימה בעמוד השדרה המתני והצווארי, דין התביעה להידחות.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה מתקבלת בכל הנוגע לפגיעה בטנית ונדחית בנוגע לפגימה בעמוד השדרה המתני והצווארי.

בפסק דינו מיום 29.1.2019 קיבל בית הדין האיזורי את תביעת המבקשת בהתייחס לפגיעה בעמוד השידרה הצוארי, כך שהפגיעה בעמוד השידרה הצוארי הוכרה כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן - החוק), ודחה את תביעת המבקשת בהתייחס לפגיעה בעמוד השידרה המותני.

בתחום האורטופדי: בערר המוסד של פקידת התביעות היא טענה כי אין קש"ס, אנו חוזרים 9 שנים אחורה לפס"ד חלוט של בית הדין הארצי לעבודה במסגרתו נקבע קש"ס לפגימות בע(מ)"ש צוארי ומתני שלא על רקע נווני או מחלה קודמת. מפנה לפס"ד. הפרוטוקול הוועדה מיום 14.2.2021 קבעה הוועדה ש"ההגבלה היא כתוצאה מהכאבים של פיברומיאלגיה והכאבים בגב ובצואר הם כתוצאה ממחלה ניוונית דיסקלית ולא טראומתית". מעבר לכך שבבדיקות הדימות MRI לא היו שינויים נווניים אלא פריצת דיסק.

על הועדה לשוב ולדון בטענות המערערת לליקוי בצואר ובגב תחתון, כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 10.10.2012, תוך היתייחסות למסמכים הרפואיים כלהלן: סקירה בתהודה מגנטית של עמוד השידרה (ה)צוארי מיום 30.5.2013 סריקה בתהודה מגנטית של עמוד השידרה לכל אורכו מיום 15.5.2018.

בעקרו של דבר שבה המבקשת על טענותיה בפני בית הדין האיזורי וטוענת, בין היתר, כך: אשר לנכות האורתופדית - בב"ל 6527-07-14 נקבע בפסק דין חלוט כי קיים קשר בין הליקויים האורתופדיים מהם סובלת המבקשת בגבה ובעמוד השידרה הצוארי ובין התאונה.

...

קביעת בית הדין האזורי מקובלת עלי.

אשר ליתר הטענות, תביעת המבקשת לראשונה נדחתה על ידי המוסד והתקבלה בסופו של דבר לאחר הליך משפטי ממושך בחלוף כ-7 שנים, לאחר קבלת תביעת המבקשת בב"ל 6527-07-14.

סוף דבר - בקשת רשות הערעור נדחית.

הנתבע הכיר בפגימות מסוג חבלת ראש ושריטות ביד שמאל כתוצאה של תאונת העבודה ודחה את האבחנות בגין ליקויים נוספים – ליקוי ראיה, כאבי צואר, פגיעה נפשית, ליקוי בפה ולסת, ליקוי שמיעה וטינטון – בנימוק שאין קשר סיבתי בין תאונת העבודה לליקויים.

תלונותיו שהופיעו מאוחר יותר כולל הופעת הפרעה בדיסק הבינחולייתי בגובה C5-C6 יכולים להיות ביטוי למחלה ניוונית בע"ש צוארי ללא קשר לתאונה הנדונה.

די בכך שיש תעוד להופעת כאב צואר לאחר הארוע התאונתי ובסמיכות לו ושיש תעוד לפגיעה פיזיולוגית בעמוד השידרה הצוארי – כדי להביא לקבלת התביעה בנקודה זו. בהמשך, כך טוען התובע, יוכלו הועדות הרפואיות לקבוע אם קיים קשר סיבתי בין הפגיעה בעבודה לבין הנכות ובאיזו מידה קיים קשר שכזה.

לאחר שקבע שכושר השמיעה הוא תקין ואין להניח קיומו של טינטון תמידי מטריד, סיכם מומחה בתחום אא"ג שהתלונות אינן מעידות על ליקוי לאחר תאונת העבודה או כתוצאה ממנה.

...

על יסוד האמור, נדחית התביעה להכיר בפגימות מסוג ליקוי שמיעה וטנטון.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה.

התביעה בכל האמור בליקוי שמיעה וטנטון – נדחית.

בתיק זה מתבררת תביעת התובע להכיר בפגיעה בעמוד שדרה כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

לאחר הבהרות שניתנו, כמפורט בתיק, ניתנה חוות דעת מפורטת ביום 13/4/21: ש.א. האם קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע ובין הליקוי בו לקה או החמרתו? ת.א. מלימוד המסמכים רפואיים הנ"ל אני למד שהליקוי העקרי ככל שהדברים אמורים בליקויים במערכת השלד והשרירים, בו לקה התובע הינו מחלה ניוונית של הדיסקות הבין חוליתיות.

גורמים חיצונים הינם: א. ארוע תאונתי בשל עומס עז ופתאומי על הדיסקות שגורם לקרע של המעטפת החיצונית של הדסקה ופריצת תוך הדסקה דרך הקרע.

ת. אין, במילון המחלות, מחלה שחיקתית בע"ש. יפה ככל שתהיה מדובר במטבע לשון מטעה שכן מדובר במחלה ניוונית ולא תוצאה של שחיקה.

ת. בנגוד למה שנשאל לא טענתי בחוות דעתי ובתשובותי לשאלות הבהרה, כי שהות בסביבה רוטטת מהוה גורם סיכון ללקות במנ"ד. טענתי היתה כי שהות ממושכת בסביבה רוטטת הנה גורם סיכון להחמרה במחלה שהיתה כבר שורה בעמוד השידרה של התובע, וכוונתי היא החמרה בהסתמנות הקלינית של המחלה.

...

טענה נוספת לנתבע, כנגד חוות הדעת של המומחה ד"ר לב אל. לאחר שעיינו בטענות הנתבע ובחומר שבתיק, אנו קובעים כי אין בטענות כדי לפסול את חוות הדעת.

לא מצאנו הצדקה למנות מומחה אחר ואף לא מומחה נוסף, מאותם טעמים שפורטו בהחלטת כב' השופטת איצקוביץ ז"ל מיום 12/3/23, ומהטעמים שפורטו בפסק הדין לעיל.

סוף דבר, לאור האמור, התביעה מתקבלת.