פגיעת גוף זר בעין ואחוזי נכות

הועדה היתה צריכה לאמץ את קביעותיה של הועדה בנכות כללית ולקבוע אחוזי נכות לצמיתות בשטח הנפשי ולחלופין מחצית מאחוזי הנכות שנקבעו על ידי הועדה לנכות כללית.

היתעללות נפשית ומילולית במקום העבודה עלולה לגרום לא רק לסבל של ממש, אלא אף לגרום לנזקים גופניים ונפשיים חמורים.

משהמערערת לא מצביעה על כל טעות משפטית בפעולות הועדה ומשלא נפלה כל טעות הגלויה לעין ואשר אינה מצריכה ידע רפואי, יש לדחות העירעור.

להלן טענות ב"כ המערערת כפי שמצאו ביטוי בתגובתו לכתב התשובה: מעבר לדברים שנטענו הודעת העירעור ולמרות שאכן בהתאם להלכה הפסוקה אודות כך שהחלטת וועדה רפואית במסגרת נכות כללית אינה מחייבת בהכרח את הועדה במסגרת נפגעי עבודה הרי שבעניינה של המערערת יש מקום לחרוג מכלל זה וזאת מהטעם שנקבע בדב"ע נג/25-01 נאור גזמאוי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ז 70,72 וזאת הואיל וגם בעיניינה של המערערת היתכנסה הועדה לנכות כללית בסמוך לועדה ובהפרש של 12 חודשים בלבד.

המסגרת הנורמאטיבית בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי), במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, מוסמך בית הדין לידון בשאלות משפטיות בלבד כאשר לא אחת נפסק, כי עליו לבחון אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999).

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים כפי שאלו מצאו ביטוי בכתבי טענותיהם על נספחיהם ולאחר שעיינתי בחומר שהוגש לתיק לרבות הפרוטוקול של הוועדה וכן הפרוטוקולים של הוועדות האחרות שהוגשו, הגעתי לכלל מסקנה כי הצדק עם ב"כ המשיב וכי יש לדחות את הערעור הואיל ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה הרפואית, המקצועית והמנומקת של הוועדה.

בכל הנוגע לטענות המערערת לענין אי התייחסות הוועדה לפרוטוקול הוועדה לנכות כללית שהתכנסה כ - 12 חודשים לפני מועד התכנסות הוועדה (שאינו מועד "סמוך" למועד התכנסות הוועדה כפי שטען ב"כ המערערת), הרי שהעובדה שבנכות כללית נקבעו למערערת 10% נכות עקב הפרעות הסתגלות, כטענת ב"כ המערערת, אינה מחייבת את הוועדה וזאת בהתאם לטענות ב"כ המשיב ולאשר נקבע בפסיקה, למשל בעבל 282/99 אבן חן יהודית- המוסד לביטוח לאומי (עבודה ארצי, כרך לג (78), 28):"הלכה פסוקה היא שייתכן בהחלט מצב שבו שתי ועדות רפואיות שהרכבן שונה יגיעו ,למסקנות שונות, שכן "ועדה רפואית הפועלת במישור נכות מעבודה כבולה בקביעת דרגת הנכות בחובה לקיום קשר סיבתי לתאונה בעבודה בעוד שועדה רפואית הפועלת במישור נכות כללית רשאית לקבוע דרגת נכות יהא גורם הנכות אשר יהא (דב"ע מה/204-01 כפיר- המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם); ר' גם דב"ע נא/ 122-99 פד"ע כ"ג 169,170)". סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאתי בטענות ב"כ המשיב וחרף טענות ב"כ המערערת הריני מורה על דחיית ערעורה של המערערת וזאת מאחר ולא מצאתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

התובעת, עובדת זרה מנפאל, ילידת 1976, טוענת שביום 17.2.08 כשהגיעה למסעדה בה עבדה בכדי לידרוש את יתרת השכר שהיו חייבים לה, הנתבע 2 תקף אותה בצורה ברוטאלית והותיר אותה עם נכות צמיתה בשיעור 5 אחוז (לפי קביעת המל"ל).

חוץ מזה ציין ב"כ התובעת הלומד שהמל"ל הכיר בתקיפה כתאונת עבודה ואף העניק לתובעת 5 אחוזי נכות על פגיעה בעין שמאל.

ב"כ הנתבעים 1 ו 2 המלומדת ציינה שהמדובר בתביעת ניזקי גוף מופרכת.

...

משכך, החלטתי שעלי להתלבט בסוגיה ולעבור שוב על המסמכים שצורפו לכתבי טענות בכדי לקבוע עמדה סופית בעניין זה וגם בעניין המשך התביעה נגד נתבעת 3 דבר שלדידי יש להכריע בו כבר בשלב הזה ולא לגרום לריבוי הוצאות לצדדים.

המסקנה היא, שסאמח התרשל כלפי התובע ואגב כך גרם לו נזק גוף, והנתבעת 1 נושאת באחריות שילוחית בגין אחריותו של סאמח כלפי התובע לפי סעיף 13 לפקודת הנזיקין.

המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנפשי, ד"ר כמאל פרחאת, קבע לתובע נכות נפשית בשיעור 10%, לפי פריט 34(ב)(2) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956.

בנסיבות כאלה לא רק שאין זהות, אלא כימעט שאין קשר, בין אחוזי הנכות שנקבעו ובין הבסיס לחישוב הפסד ההישתכרות בעתיד'.

בת"א (מחוזי י-ם) 275/94 (י-ם) השאם אבו זר נ' מדינת ישראל (29.8.2001) נדון עניינו של נפגע שאיבד את עינו עקב ירי של כוחות הביטחון.

ראינו לעיל כי בענין גוזלן, קביעת 30% הפסד בכושר ההישתכרות לא היתה קביעה אך לגבי הנפגע שנידון שם של; מדובר בקביעת כלל משפטי, בעל תחולה כללית על כל מי שאיבד את הראיה בעין אחת: "אני סבור כי במקרה של אבדן עין אחת ראוי להעמיד את אבדן כושר ההישתכרות על הנכות הרפואית שנקבעה בגין אבדן העין כשלעצמה, בשיעור של 30%, למעט מקרים חריגים שבהם תתכן סטיה למעלה או למטה." ברי מדברים אלה כי הם אינם מתייחסים רק למר גוזלן, בגילו ונוכח תפקידו הכרוך בחומרים מסוכנים, אלא בכלל משפטי בעל תחולה כללית.

...

התובע ישלם לנתבעות אלה יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 6000 ₪.

הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-4 יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 1,109,260 ש"ח, בניכוי תגמולי מל"ל בסך 620,979 ₪, ובסה"כ – 488,281 ש"ח. כן ישלמו הנתבעות 1 ו-4 יחד ולחוד לתובע הוצאות בגין חוות הדעת בתחום העיניים בסך של 2340 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 31.12.2018 ועד לפרעון בפועל; בגין חוות הדעת מטעם התובע בתחום הנפשי סך של 6000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור, מיום 25.9.2019 ועד לפרעון בפועל; בגין אגרה סך של 712 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כאמור מיום 4.4.2019 ועד לפרעון בפועל; ושיפוי בסך 200 ₪ בגין שכרו של העד סאמח.

כן ישלמו הנתבעות 1 ו-4 לתובע שכר טרחת עורך דין בסך של 114,258 ₪.

ביום 23.7.2019 החליק המערער ותאונתו הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה – "שבר צואר ירך ימין". למערער הוקנו 30% נכות בגין הגבלה בפרק הירך לפי סעיף ליקוי 48(1)(ז) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: התקנות).

החלטת הועדה ב"כ המערער טען בפני הועדה: "צלקת לאחר הליך ניתוחי כואב ורגישה למגע ומכוערת מאוד – נקבע בפס"ד שאין חשיבות למיקום הצלקת ומבקש לקבוע אחוזי נכות." מימצאי בדיקה הועדה: "בבדיקה חוזרת הממצאים דומים לוועדה מיום 22.6.20 כלומר שהצלקת הניתוחית הגלידה היטב, שטוחה, בצבע עור, ללא כל ממצא חולני שיכול להסביר את הגרד או הכאב או הרגישות. לדעת הוועדה מיקום הצלקת הוא חשוב בקביעת מידת הכיעור. כיעור הוא לא מדיד אובייקטיבי והאבחנה ודרוג נמצא בעין המתסכלת." הועדה סיכמה את מסקנותיה כך: "הוועדה קראה את פס"ד והקשיבה לדברי התובע ובא כוחו, לסיכום לאור האמור לעיל הוועדה חוזרת על קביעתה במושבה הקודם ודוחה את הערר." לצורך שלמות התמונה, להלן החלטת הועדה מיום 22.6.2020, עובר למתן פסק הדין המחזיר.

בדיקת הועדה: "בחלק הצדדי של פרק הירך השמאלי צלקת ניתוחית אלכסונית, באורך 20 ס"מ רוחב מרבי של 2 מ"מ צבע עור ללא סימני דלקת או גירוי. נוכחותה לא מגבילה בתנועות לא נמושו גופים זרים." מסקנות הועדה: "הצלקת הגלידה היטב, לא רגישה לא מכערת לאורך טיב מקומה לא מהוה כאמור כל גורם כיעור ואין ממצא חולני היכולים להסביר את תלונותיו הסובייקטיבים, הוועדה קובעת 0% לפי סעיף 75(1)(א)." דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין העירעור להדחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

בעיניין אברביה, אליו הפנה המערער, נפסק, כי "בעניינינו, הועדה מצאה כי עקב מיקומה של הצלקת היא אינה בולטת. קביעה זו על פניה אינה נראית קביעה שאינה ממין העניין, שהרי נראה למשל, כי אין דין צלקת על הלחי, כדין צלקת הנחבאת בקפלי הברך מאחור, לעניין השאלה אם הצלקת מכערת." פסיקה זו מתיישבת עם פסק הדין עב"ל 100035/97 אלברט חדד נ' המוסד לביטוח לאומי (22.3.1999), שבו נקבע כך: "ראשית – שאין בעצם העובדה כי הצלקת נימצאת באיזור שאינו גלוי לעין, כדי לשלול בהכרח יישום אותו סעיף למבחני הנכות (דב"ע לה' 01-128 מוטהדה – המוסד פד"ע ז' עמ' 365), שכן 'הכיעור' נבחן ע"י הועדה גם מנקודת מבט הנכה והתייחסותו לצלקת שבגופו.

...

סיכום – לאור האמור, לא שוכנעתי כי נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה.

הערעור נדחה.

באשר להוצאות – אף שמפרוטוקול הדיון שהתקיים ביום 6.4.22 עולה כי בית הדין הבהיר למערער את הקושי שבטענותיו, והמערער עמד בכל זאת על הליך זה, החלטתי לפנים משורת הדין שלא לחייבו בהוצאות.

עו"ד : בתחום הנורולוגי כאבי ראש צפצופים סחרחורות, לחץ באוזן שמאל, לחץ בצד שמאל תחושה של גוף זר בקוו הלסת משאל ומתחת לאוזן.

בנוסף קפיצת עין שמאל, יש חוו"ד של ד"ר שופין נוירולוגית.

טענות המערערת המערערת טוענת כי אחוזי הנכות אינם תואמים את מצבה הנפשי וכי בחוות הדעת מטעמה של ד"ר פרונובסקי הומלץ על נכות בשיעור 20%, ואף רופא המוסד לביטוח לאומי ד"ר מיכאל שלפמן קבע בחוות דעת מיום 1.8.2022 נכות יציבה בשיעור 10% וכך גם רופא פסיכיאטר בועדה מדרג ראשון.

בהתייחס לתחום הראומטולוגי טוען המשיב כי אין באישור ההחמרה של הרופאה התעסוקתית ד"ר ללה אבין מיום 14.6.2022 כל טענה להחמרה או פגיעה חדשה בתחום הראומטולוגי וכי הועדה מדרג ראשון מיום 19.9.2022 קבעה כי היא אינה מוסמכת לידון בתחום הראומטולוגי.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ונתתי את דעתי לטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל בתחום הנפשי ובתחום הפיברומיאלגיה ולהלן יפורטו הנימוקים לכך.

מסקנות: הערר נדחה.

סוף דבר הערעור מתקבל באופן שעניינה של המערערת יוחזר לוועדת הערר בהרכבה מיום 5.2.2023 על מנת שתפעל כדלקמן בתחומים הבאים: אורתופדי – עניינה של המערערת יוחזר לוועדה בהרכבה מיום 5.2.23 על מנת שתתייחס לחוות הדעת של ד"ר תומר קרבאל מיום 9.8.22.