פגיעת גב במלגזן: תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע

כאמור, התובע הגיש תביעה לנתבע להכיר בפגימה בגבו כפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

...

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה מאחר והתובע לא הוכיח תשתית עובדתית לפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה.

(עמ' 21 לפרוטוקול שורות 26-28) מקובלת עלינו טענת הנתבע כי עבודתו של התובע הינה מגוונת ואינה יכולה להוות תשתית למיקרוטראומה.

מצאנו שאף אם נבודד חלק מהפעולות אין בהן רצף והן אינן נעשות לפרקי זמן משמעותיים.

בהתבסס על עדותו של שי לא מצאנו שהתובע מכופף את הגב במשך זמן ממושך.

בפרשת דוויב (עב"ל 11714-12-16 דוויב נ' המוסד לביטוח לאומי (4.5.17)) הודגשה הלכה זו באופן הבא: "... בית דין זה [שב] ופסק כי תנוחה, הגם שהיא עשויה לגרום לנזקים גופניים, אינה מקיימת את יסודות המיקרוטראומה, באשר אין בה תנועה חוזרת ונישנית. ולכן, אין בכוחה לבסס עילת תביעה להכרה בליקוי כמי שהוא תוצאה של פגיעה בעבודה". לאור כל האמור לעיל, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הניח תשתית עובדתית ראשונית לבחינת פגיעתו על-פי תורת המיקרוטראומה, ולכן יש לדחות את התביעה כבר בשלב זה.   אשר על כן, התביעה נדחית.

כמו כן, לטענתו, במהלך עבודתו הוא הרים באופן רפטטיבי גיליונות נייר במשקל 10-20 ק"ג רוב שעות היום, הרים קרטונים המכילים דיו למדפסות במשקל 12 ק"ג, משך משטחים כבדים במשקל העולה על 50 ק"ג, נידרש להתכופף ולהתרומם חזרה לאורך כל שעות עבודתו, ועוד תנועות שהביאו לפגיעה בגב ממנה הוא סובל.

לטענת הנתבע, תנאי עבודתו אינם מקימים תשתית עובדתית על פי תורת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע.

התשתית העובדתית הנדרשת כתנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המקרוטראומה מחייבת הוכחת "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע"[footnoteRef:2].

...

] מעבר לאמור, מעדותו של התובע לא מצאנו עדות לביצוע תנועות חוזרות ונשנות.

בהתייחס לסיכומי התובע יוטעם כי בקביעת התשתית העובדתית בית הדין אינו נדרש למסמכים הרפואיים שצורפו על ידי התובע לרבות לחוות דעת המומחים מטעמו ועל כן לא מצאנו לדון בטענותיו של התובע הנסמכים עליהם.

בנסיבות אלה, ומשלא עמד התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו התביעה נדחית.

הצדדים חלוקים אם הונחה תשתית עובדתית ע"י התובע לפגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה או מחלת מיקצוע.

לטענת התובע, הוא הוכיח כי נהג כ-9 שנים במפעל על מלגזות ללא אביזרים המונעים את עוצמת הטלטולים (כסאות הדראוליים ובולמי זעזועים), אשר גרמו לזעזועים ולרטט בלתי פוסק בעמוד השידרה וגרמו לו לפגיעות בגבו של התובע.

...

הכרעה: לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שהוגשו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

" (עמ' 9 לפ' שורה 26 עד עמ' 10 שורה 8 לעדות פריש) נוכח כל האמור לעיל, לא הונחה תשתית עובדתית ע"י התובע לפגיעה בגבו עקב עבודתו כמלגזן.

סוף דבר: התביעה נדחית.

המדובר בתובענה, במסגרתה מבקש התובע להכיר בנזקים שבגבו כפגיעה בעבודה לפי תורת המקרוטראומה או כמחלת מיקצוע.

...

לסיכום, טען התובע כי חוות הדעת משתמשת בשפה לא ברורה, וכי ניתן להשתמש בקביעותיה אלה לטובת התובע, ולחילופין טען כי יש למנות מומחה נוסף.

דיון והכרעה לאחר לימוד טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה ובתשובותיו לשאלות ההבהרה, והכל מהנימוקים המפורטים להלן.

גם בתשובותיו של המומחה מיום 30.9.13, עת התבקש הוא להסביר את השינוי בקביעתו בעניין אחוזי ההשפעה של תנאי העבודה מ – 25% לפחות מ – 20%, ענה המומחה בצורה עניינית ומפורטת את הדברים הבאים: "2. הקביעה הראשונית הסתמכה על העובדות המוסכמות הראשוניות של בית הדין. רק לאחר תוספת התיעוד מרופא תעסוקתי שבו הועלה כלל הרקע התעסוקתי הפיזי טרם עלייתו לישראל, ניתן היה לקבוע כי קיים עומס פיזי קודם רלוונטי ומשמעותי. הקביעה כיצד נקבע כי פחות מ – 20% פורטה בתשובה 5 ב' לעיל ומתייחסת לחלק היחסי של שנות העומס (קרי 5 שנים מתוך סך 28 שנה)". מכל האמור לעיל עולה, כי המומחה ענה על כל השאלות עליהן נשאל, הן במסגרת חוות דעתו והן במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, תוך שהוא מנמק באופן ברור וענייני את השינוי בקביעתו ביחס לאחוזי ההשפעה של תנאי העבודה.

אחרית דבר לאור כל האמור לעיל, דין התובענה להדחות.