פגיעת ברך רגל שמאל בעבודה נקע בברך

גם יתר הראיות שהונחו בפנינו היה בהן כדי לתמוך בגירסת התובע, ובניהן טופס 250 שבו צוין "באתר עבודה בקריית ביאליק בזמן עבודה נקעתי ברך רגל שמאל", כמו גם הצהרת התובע מיום 30.06.12 אשר הוגשה בתמיכה לתביעתו לתשלום דמי הפגיעה ותצהירו של עד התביעה מר יוסף פודה, מי שעל פי הנטען עבד ליד התובע והיה עד להתרחשות הנטענת.

לבקשת ב"כ הנתבע, הותר להפנות למומחה שאלת ההבהרה הבאה – בחוות דעתך ציינת כי "ביום 14/08/2011 סבל התובע מנקע קל בברך שמאל", כאשר לעומת זאת בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה צוינה איבחנה של "MENISCUS TEAR MEDIAL CURRENT LT". אם כן, בהיתחשב בקביעתך הנ"ל, מהו לדעתך משכו של אי הכושר ממנו סבל התובע בעקבות הארוע ובעטיו? בהתייחס לשאלת ההבהרה, הבהיר המומחה את דעתו כדלקמן - "לדעתי תקופת אי כושר של התובע בעקבות הארוע הקל (14/8/2011) הנה – 3 שבועות.

...

כנימוק לאותה קביעה הובאו במסגרת אותה החלטה הדברים שדלקמן – "לטעמנו, התובע הביא ראשית ראיה לכך שמדובר בגורם חיצוני נראה לעין. לא קיבלנו את טענת ב"כ הנתבע שטען כי גרסת התובע, כפי שהובאה במסגרת תצהירו לבית הדין, לא מצביעה על התרחשותו של אירוע תאונתי כלשהו. התובע הצהיר כי "עת הליכה בין שני מפלסים שמפרידה בניהם מדרגה בגובה 20 ס"מ", ננקעה ברך רגלו השמאלית.

לא מצאנו ממש בטענות ב"כ התובע, לפיהן דר' בלנקשטיין התעלם מממצאים נוספים שבתעודות הרפואיות מיום 15.08.11 ומיום 12.10.11, שהופקו בגין התובע.

בהתאם לקביעותיו האמורות של דר' בלנקשטיין, "תקופת אי כושר של התובע בעקבות האירוע הקל (14/8/2011) הינה – 3 שבועות. מדובר בחבלה קלה בברך שמאל. נבדק למחרת האירוע – לא נמצאו שברים בצילומי הרנטגן, לא נמצא תפליט בברך שמאל, עם יציבות תקינה", ובהמשך קבע כי "טיפול סמפטומטי במגן ברך לשמאל – לא מפריע ולא מונע עבודתו כמנהל עבודה בעבודות בניין". יתר טענות ב"כ התובע הינן טענות רפואיות –מקצועיות, ולא שוכנענו כי יש להעדיף את גרסתו על פני מסקנותיו של המומחה.

אשר על כן אנו מקבלים את התביעה, במובן זה שאנו קובעים כי האירוע מושא התביעה היה בגדר תאונת עבודה, שבעקבותיו נגרם לתובע "נקע קל בברך שמאל" שהסב לו אי כושר לפרק זמן של 3 שבועות.

וכך נרשם במסמך הרפואי מיום 15.08.11 שתועד על ידי דר' דקואר ריאד, מומחה לרפואה אורטופדית: "בבדיקה שנעשתה ב: 15/08/2011...לדבריו נקע את ברך שמאל אתמול בעבודה 14/08/2011. ממצאים: הגבלה בקריעת הברך משמאל...". בתעודה הרפואית הראשונה לנפגעי עבודה מיום 07.09.11 נרשמו דברים זהים: "נקע ברך שמאל בעבודה, לדבריו, מיום 14/8/11. למחרת נבדק אצל האורטופד שאבחן קרע במנסקוס המדיאלי...". כפי שפורט לעיל, התובע בתצהיר שהגיש לבית הדין, קשר בין הארוע לבין התופעות מהן סבל בברך החל מאותו היום, דבריו לא נסתרו, ואיננו מוצאים סיבה לדחות את גירסתו.

גם יתר הראיות שהונחו בפנינו היה בהן כדי לתמוך בגירסת התובע, ובניהן טופס 250 שבו צוין "באתר עבודה בקריית ביאליק בזמן עבודה נקעתי ברך רגל שמאל", כמו גם הצהרת התובע מיום 30.06.12 אשר הוגשה בתמיכה לתביעתו לתשלום דמי הפגיעה ותצהירו של עד התביעה מר יוסף פודה, מי שעל פי הנטען עבד ליד התובע והיה עד להתרחשות הנטענת.

...

ב"כ הנתבע, מנגד טען, כי יש לדחות את התביעה, מאחר ולגישתו התובע לא הוכיח כי ביום 14.08.11 אירע לו אירוע תאונתי כלשהו במהלך עבודתו.

סיכומו של דבר, מאחר וגרסתו של התובע ודבריו כפי שהובאו במסגרת תצהירו לבית הדין לא נסתרו, ומשמצאנו שאין במסמכים הרפואיים כדי לבטל את גרסתו או להפריך את חזקת הסיבתיות אנו קובעים שהתובע הרים את נטל ההוכחה המוטל עליו והוכיח כי ביום 14.08.11, בשעת עבודתו כמנהל עבודה בעבודות בנייה, ננקעה ברך רגלו השמאלית עת הליכה בין שני מפלסים שמפרידה ביניהם מדרגה בגובה כ- 20 ס"מ (להלן ולעיל: "האירוע").

לצורך דיון בשאלת הקשר הסיבתי בין הליקוי ממנו סובל התובע בברך רגלו השמאלית לבין האירוע, אנו ממנים מטעמו של בית הדין את דר' בלקשטיין אורי כמומחה רפואי בתחום הכירורגיה אורטופדית.

ככל שלא תוגשנה בקשות להפנות למומחה שאלות הבהרה, יקבלו הצדדים ארכה נוספת בת 15 יום להגיש סיכומיהם או להשלים סיכומים שהוגשו, שאם לא כן יחשבו כמסכימים למסקנה העולה מחוות הדעת ולמתן פסק דין בהתאם.

לפנינו תביעתה של אורית מלכה (להלן - התובעת), להכיר בפגיעה שאירעה לה בברך רגל שמאל ביום 7.5.14 כ"תאונת עבודה".

על פי גרסת התובעת והעדות מטעמה, לאחר הפגיעה בברך במהלך העבודה היא חשה כאבים שמנעו ממנה לתפקד באופן רגיל מאז במשך תקופה, בשל הכאבים בברך מהם סבלה, כפי שגם נרשם ע"י זהר הגננת במכתבה: "מאז ועד יום עבודתה האחרון אצלי בגן, לא החסירה ימי מחלה בעקבות פציעתה, אך הייתה מוגבלת בעבודות הפיזיות של הגן". לכן יש לתמוה על כך, שכאשר פנתה התובעת לראשונה לקבל מזור לכאביה ביום 23.6.14, נרשם על ידי הרופאה המטפלת ד"ר ורגה אילדו: "מזה כחודשיים היתחילו כאבי ברך שמאל, ללא טראומה או נקע. עושה התעמלות פילטיס" (נ/2) ללא כל אזכור או תאור לתלונות מצד התובעת, כי הכאבים החלו לאחר ובעקבות תנועה שעשתה במהלך העבודה.

...

משאלה הם פני הדברים, בשל הצטברות של אי דיוקים, שינוי גרסאות וספקות בגרסת התובעת, הן ביחס למועד דיווח למעסיקתה אודות התאונה, הן ביחס לשינוי גרסה בנוגע לדווח לרופאים כי הפגיעה התרחשה בעבודה, הן ביחס לשינוי גרסאות ביחס לאופן התרחשות הפגיעה, כמו גם העדר רישום ותיעוד רפואי לעניין תלונתה של התובעת על תאונת עבודה, לאחר ובסמוך לה - לאור כל זאת, התובעת לא השכילה להוכיח כי בתאריך 7.5.14 אירעה לה תאונה בעבודה, ולפיכך אנו דוחים את תביעתה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית, אין צו להוצאות.

המערערת נפגעה ביום 27.04.11 בברך רגל שמאל (נקע בברך), ופגיעתה הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה.

...

החלטת הוועדה בעניין זה מבוססת על ממצאי בדיקתה, לרבות בדיקת ה – MRI שעמדה לפניה ותלונות המערערת כפי שתועדו במסמכים הרפואיים עובר למועד פגיעתה (משנת 2005-2007, וכן מיום 21.03.11 ומיום 05.04.11), לפיהן המערערת התלוננה "על כאבי ברכיים פטלופמורליים". המסקנה היא, אם כן, שהוועדה פעלה בהקשר זה כדין, הסבירה מהו המצב הקודם וכיצד נוצר, וקביעתה מבוססת על בדיקתה הקלינית התיעוד הרפואי הנ"ל, לפיהן מדובר בליקוי (החמרת השחיקה) של ברך שמאל שבחלקו אינו קשור לתאונת העבודה ונובע מכאבים "על רקע שחיקה בשתי הברכיים, בעיקר כאב פטלופמורלי, אשר החלו כבר בשנת 2005...". הועדה הסבירה בהרחבה ועל בסיס ממצאים מוכחים כיצד לדעתה היה מקום לקבוע לאורם נכות עובר לתאונה.

לפיכך דין טענות המערערת בענין זה להידחות, הואיל ולא נפל כל פגם משפטי בקביעת הוועדה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני דוחה את הערעור.

רקע המערער הנו יליד שנת 1969 אשר נפגע בתאונת דרכים בשנת 1999, ובין היתר ברגל שמאל.

כאשר הופיע המערער בפני הועדה, הוא התלונן על הפגיעה בברך שמאל.

הועדה עיינה בצלום ברך שמאל מיום 8.4.2014, לגביו נרשם כך: "שינויים ניוונים קשים במפרק הברך עם סובלוקסציה אחורית של הטיביה ואוסטופיטים מרובים", ולסיכום מימצאי הבדיקה האורתופדית רשמה הועדה כי "קיים מנח SAGGING של הטיביה והפימור משמאל אולם היציבות שמורה". לבסוף, בסיכום הפרוטוקול, רשמה הועדה את מסקנותיה: "מצב לאחר תאונת דרכים עם קרעים ברצועות הברך. ריקמות רכות סביב הברך התאחו. כעת היציבות שמורה. מנח בנקע אחורי של הטיביה עם הפימור". בהתאם למסקנות אלו, קבעה הועדה כי מצבו של המערער תואם את סעיף ד(3) חלקי בהתאם להסכם הניידות.

עוד טען ב"כ המשיב כי ממצאיה של הועדה לעררים אינם תואמים את הגדרת סעיף ו(א)(3), הדורש "הגבלה בכושר תנועת הברך מלווה כיפוף פחות מ-1350 ויישור פחות מ-1600", ולכן בצדק בחרה הועדה את פריט ליקוי ד(39 שעניינו "נקע הברך מלווה קרע של שתי רצועות לפחות". אף אם הסבריו של ב"כ המשיב הנם נכונים ומתיישבים עם המסמכים שבתיק, הרי שאין זה מתפקידו של בית הדין לעבודה או של ב"כ המשיב לערוך 'מקצה שיפורים', להשוות בין המסמכים ולפרש את פרוטוקול הועדה על מנת להשלים את החסר בו, שהרי "ההנמקה צריכה להיות כזאת, שממנה למד לא רק רופא אחר את מהלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא שגם בית-הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך, אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק" (דב"ע מג/01-1356 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130, בעמ' 133).

...

הוועדה עיינה בצילום ברך שמאל מיום 8.4.2014, לגביו נרשם כך: "שינויים ניוונים קשים במפרק הברך עם סובלוקסציה אחורית של הטיביה ואוסטופיטים מרובים", ולסיכום ממצאי הבדיקה האורתופדית רשמה הוועדה כי "קיים מנח SAGGING של הטיביה והפמור משמאל אולם היציבות שמורה". לבסוף, בסיכום הפרוטוקול, רשמה הוועדה את מסקנותיה: "מצב לאחר תאונת דרכים עם קרעים ברצועות הברך. רקמות רכות סביב הברך התאחו. כעת היציבות שמורה. מנח בנקע אחורי של הטיביה עם הפמור". בהתאם למסקנות אלו, קבעה הוועדה כי מצבו של המערער תואם את סעיף ד(3) חלקי בהתאם להסכם הניידות.

סיכום על בסיס כל האמור לעיל, הערעור מתקבל.

המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪ בתוך 30 ימים מיום, שאחרת ישא סכום זה הפרשי ריבית והצמדה מהיום ועד למועד התשלום בפועל.