פגיעות רסיסים בגוף כתוצאה מתאונת דרכים

"השאלה אם היתרחשות מסוימת מקיימת אחר ההגדרה המוצעת בחוק הפיצויים למושג 'תאונת דרכים' נבחנת על פני שלושה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם נתקיימו מרכיביה של ההגדרה הבסיסית, לאמור, אם מדובר (1) במאורע (2) שניגרם עקב (3) שימוש (4) ברכב מנועי (5) למטרות תחבורה, ואשר כתוצאה ממנו הוסב (6) נזק גוף.

לפיכך, אם המדובר במאורע שהתרחש עקב היתפוצצות או היתלקחות של הרכב, בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר שהם חיוניים לכושר נסיעתו, או עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו, או עקב ניצול הכוח המכאני של כלי רכב שלא שינה את ייעודו המקורי – הרי זו תאונת דרכים ואפילו לא נתקיימו כל מרכיבי ההגדרה הבסיסית (ובילבד שניגרם נזק גוף.

. ברוח זו הוחל חוק הפיצויים בשמונת פסקי הדין האמורים על פגיעות מהתפוצצות מטען חומר נפץ בעקבות התנעת המכונית, פגיעות בעת טפול ברכב, תקונו או סיכתו, פגיעה מרסיסי זכוכית שנשברה מזריקת אבנים.

...

הצדדים הסכימו שאם ייקבע שחל על האירוע חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ד – 1975 (להלן "חוק הפלת"ד"), תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בסך 120,000 ₪, מעבר לתגמולי המל"ל. הנתבעת חולקת על חבותה לפצות את התובע בשתי טענות עיקריות, הראשונה נוגעת להיות האירוע "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק, והשנייה נוגעת להיות התובע "נפגע" כהגדרת מונח זה בחוק.

שנית, ואף שכאמור לעיל אני סבורה שהתאונה שבפני היא תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד, ההחלטה בעניין חממי עוסקת בנזק גוף שנגרם עקב התהפכות רכב.

במצב דברים זה, ואף שכאמור ייתכנו מצבים נדירים בהם אדם יהיה זכאי לפיצוי על פי שני החוקים, אני סבורה שכיוון שהתובע קיבל תגמולים על פי חוק התגמולים, יש לשלול את תחולת חוק הפלת"ד עליו.

תוצאה זו מונעת גם את תחושת אי הנוחות הנוצרת מהעובדה שהתובע הצהיר בפני המוסד לביטוח לאומי שהוא נפגע מפעולת איבה וקיבל פיצוי על סמך הצהרתו זו. ר' לעניין זה בפס"ד אילוז שנזכר לעיל: "יש לדעתי לייחס חשיבות ומשקל לעובדה שהמבקש הגיש תביעה לביטוח הלאומי כנפגע איבה; כשלעצמי סבורני, כי ככלל אין אדם בהצהרותיו יכול לאחוז בחבל בשני קצותיו.... לדידי יתכן לומר, שיש בנסיבות, במובן הרחב, מצב הקרוב להשתק שיפוטי (ראו רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625) בכל הנוגע לדרך שבה נקט המבקש." לסיכום במהלך פריקת לוח שיש ממשאית באמצעות מנוף שמותקן עליה, נשמעה אזעקת צבע אדום, התובע נבהל, טעה באשר לאופן הפעלת המנוף, ולוח השיש נפל על רגלו.

לפיכך, דין התביעה להידחות.

התובעת, ילידת 11.1.82, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.6.00 עת הייתה כימעט בת 17.5 שנים.

כתוצאה מן התאונה אושפזה התובעת בבית החולים בנהריה למשך 4 ימים כשהיא סובלת מפגיעות שונות וביניהן מרסיסים בגופה, בין היתר בפניה.

...

באשר לנכות התפקודית כתוצאה מכך, איני מקבלת את טענת הנתבעת כי אין לנכות פלסטית זו כל השפעה תפקודית.

לפיכך, הנני קובעת כי נכותה הרפואית בתחום הרפואה הפלסטית הינה 10% ואילו נכותה התפקודית כתוצאה מכך הינה 5%.

למרות כל האמור לעיל לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה שהגישה הנתבעת למנות מומחה רפואי נוסף.

לאחר שבחנתי את כל החומר שהונח לפני מוצאת אני כי נכון הוא לאמץ את חוות דעתו הסופית של התובע בדבר נכות פסיכיאטרית בשעור של 15%.

התאונה הראשונה על פי האמור בכתב התביעה, נפגע התובע בתאונת דרכים ראשונה ביום 15.9.2014, עת נהג באופנוע ובהגיעו לצומת, מכונית שביצעה פניית פרסה היתנגשה בו בעוצמה, והטיחה אותו על הכביש.

על פי הנטען, בעת מעבר צר, התובע נתקע בעמוד שבלט לתוך נתיב הנסיעה, וכתוצאה מכך היתהפך ונחבל בחלקי גופו השונים (להלן- "התאונה השנייה").

התובע ביצע טיפולים פיזיותרפיסטים ובבדיקה של ד"ר דרור רובינסון מיום 21.11.2017 העריך כי יש פגיעה בטאלוס עם רסיס עצם מחלקו הקידמי ועל כן הפנה את התובע לבצוע MRI.

...

היות ואני ממנה מומחה בתחום האורתופדיה, הרי שהוא יידרש גם לטענה בדבר נזק בכף יד שמאל, כנטען על ידי התובע בבקשתו.

לאור האמור אני נעתר לבקשת המינוי ביחס לתאונה השנייה, תוך שאני קובע, כי שכר טרחת המומחה ישולם על ידי הנתבעות כמימון ביניים עד להכרעה בתביעה.

בהתאם, אני מורה על מינויו של פרופ' רמי מושיוב, מבית החולים "הדסה עין כרם, ירושלים (טל' 02-6776342), כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה.

הנתבעות ישלמו את שכר המומחה תוך 30 יום מקבלת מסמכים אלה אצל ב"כ הנתבעות.

התובע יליד 11.7.78 טען בתביעתו כי ברגע התאונה עמד בשולי הכביש ליד הרכבים המעורבים וכתוצאה מעוצמת ההתנגשות בין שלושת כלי הרכב ומההדף הוא הועף ורסיסים מכלי הרכב פגעו בו, הוא נזרק לתעלה בצד הכביש ונחבל קשה.

כתוצאת הדף מעוצמת ההיתנגשות בין 3 הרכבים הוא הועף לתעלה בצד הכביש, נחבל בגופו ובמיוחד בגב תחתון, לטענתו.

בעניננו זכאי התובע לפצוי בגין נזק לא ממוני בלבד ובנסיבות הענין, לאור גילו, נסיבות האירוע והאמור בחוו"ד מומחי ביהמ"ש נראה לי לפצותו בסכום המירבי עפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו 1976 נכון למועד התאונה ובשערוך מתאים להיום.

...

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בחנתי את הראיות ונתתי דעתי לכלל הנתונים והנסיבות מצאתי לאשר את ההסכמות, מדין פשרה, שבין הקטין ניב באמצעות ב"כ לבין הנתבעות, בכל הנוגע לנזקיו הנטענים תוצאת התאונה נשוא התובענה ועל פי כך לחייב את הנתבעת לשלם לו באמצעות בא כחו – הכל כמפורט ב"בקשה למתן הוראות" – סך כולל של 655,000 ₪.

אני מקבל ומעדיף אפוא את עמדת וטענות הנתבעת בסיכומיה לקבוע העדר תלות כלכלית של התובע במנוחה לעת ארוע התאונה, סמוך לפניו וכצפוי לאחר שיחרורו ממאסר בו היה נתון אז. התובע לא הוכיח כדבעי תביעתו לענין זה. לענין זה ישא התובע בהוצאות הנתבעת בסכום כולל של 2,500 ₪ וכן בשכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪ ומע"מ כחוק.

בעניננו זכאי התובע לפיצוי בגין נזק לא ממוני בלבד ובנסיבות הענין, לאור גילו, נסיבות הארוע והאמור בחוו"ד מומחי ביהמ"ש נראה לי לפצותו בסכום המרבי עפ"י תקנה 2 (ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) התשל"ו 1976 נכון למועד התאונה ובשיערוך מתאים להיום.

לאחר שבחנתי את כלל נסיבות הענין מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בהוצאות המומחים בבחינת הוצאות משפט של התובע לרבות סכום השתתפותו בכך.

מנגד טוען הנתבע טענות אלה: אין קשר סיבתי בין ההוצאות אשר מבוקש החזרן, לבין הנזק שהוכר כפגיעה בפיגוע איבה, שהינו: רסיסים בראש, חתך בפנים, פגיעת רסיס בבית החזה.

(א)ריפוי, החלמה ושקום רפואי יינתנו באחת הדרכים האלה או בצירופיהן: (1) באמצעות שירותי הבריאות של המדינה; (2) מאת המוסד באישור הממשלה; (3) באמצעות גוף שהשר הסמיכו כשירות רפואי לאחר  שהתייעץ עם שר הבריאות” 7.

היה הנפגע זקוק לעזרה ראשונה ודחופה כתוצאה מתאונת עבודה ונבצר ממנו לקבל טפול רפואי בשירות רפואי וקיבל את הטיפול הרפואי שלא באמצעות שירות רפואי, יהיה הנפגע זכאי לקבל בחזרה מאת המוסד באמצעות השירות הרפואי שבטיפולו הוא נמצא את ההוצאות שהוציא למעשה לצורך הטיפול הרפואי כאמור, ובלבד שהשירות הרפואי אישר את הדחיפות והצורך במתן הטיפול האמור" התובע לא הוכיח כי התקיימו בעיניינו התנאים המנויים בתקנה 4 לעיל, וכל עוד קיימת אפשרות מעשית לפנות לשירות הרפואי המוסמך, אין כל הצדקה לסטות מן הכלל, ואין כל בסיס לחייב את הנתבע בהוצאות הנובעות מבחירה חופשית של המבוטח לפעול שלא במסגרת הדין, למימוש זכויותיו (דב"ע לא/69-0 המוסד לביטוח לאומי – ראוטשטיין פרידריך, פד"ע ג 197, וכן עב"ל 294/98 קופת חולים כללית נ' בראכה אחמד, ניתן ביום 25.8.02) משכך נקבע, מתייתר הצורך לדון בתקנה 3 לתקנות הביטוח הלאומי, ודין הטענה להחזר הוצאות בגין טיפולים פסיכולוגיים להידחות.

...

משכך, נדחית טענת התובע להחזר הוצאות מנוי לבריכת ירושלים.

לאור האמור בסעיף 8 לעיל, יש לדחות את הבקשה להחזר הוצאות נסיעה לבריכת ירושלים.

עם זאת, מצאנו כי ביחס לשני תאריכים קיימת התאמה זו: שתי נסיעות ביום 3.7.01 ונסיעה בודדת ביום 9.7.01.