פגיעות צוואר וגב תחתון בשירות במשטרת ישראל

לטענת המערער, הוא גויס למשטרת ישראל בשנת 1993 לתפקיד מבצעי בו נידרש לבצע פעולות במאמץ פיזי רב, כמו טיפוס, תנוחות לא ארגונומיות ממושכות, החל ב-1998 עסק בהפעלת סוכנים הכרוך באותן תנועות ונסיעות ממושכות, והחל ב-2011- עסק בתפקיד משרדי בו היה עליו לסקור בו זמנית מספר רב של מסכי מחשב ולבצע הקלדה רצופה במשמרות שנמשכו בין 9.5 שעות ל- 16 שעות.

אישור רפואי של ד"ר גד ולן, מיום 9.7.19 ד"ר גד ולן, מומחה לכירורגיה אורתופדית של עמוד השידרה מטעם המערער, כתב באישור מיום 16.5.18 (נספח ד' להודעת העירעור) , לפיו: המערער שירת בעת כתיבת האישור במישטרה בתפקיד משרדי הכרוך בהקלדה מרובה מול מספר מסכי מחשב בו זמנית, שירת תחילה במישטרה בבילוש, בשנת 1995 בעת הישתלטות על עצירים ניחבל בגבו, טופל עקב כאבי גב, בשנת 1997 ניחבל שוב בגבו במעצר חשוד, ופנה לחדר מיון, לאחר מכן הועבר לתפקיד של הפעלת סוכנים, החל בשנת 2011 עבר לתפקיד המשרדי האמור.

בעת הבדיקה סבל מכאבי גב תמידיים שהקרינו לשוק הימנית, כאבי צואר והקרנה ונימול בזרוע שמאל, בכפות הידיים, נימול באגודל, הגבלה קלה בטווחי תנועת הצואר וגב תחתון, בכף יד שמאל ד'לדול שרירי, תת תחושה מעל האגודל ואצבע 2 ונכות עקב הגבלה קלה בתנועות הצואר ובגב תחתון ושיתוק חלקי של העצב המדיאני משמאל, נכותו בע"ש בע"ש מותני הייתה תוצאת פציעותיו ושירותו בשנים 1995 – 1997, וההחמרה בנכותו בעה"ש הגבי והצווארי הייתה תוצאת שרותו משנת 1993 עד 1998.

חוות דעת המומחה מטעם המשיב , ד"ר שמואל ליובוביץ', בחוות דעתו מיום 9.2.20 ( נספח ו' להודעת העירעור) , עמדו לפניו תצהירי המערער וחוות דעתו של ד"ר ולן הנ"ל ותעוד נוסף, שד"ר ולן לא מצא בבדיקתו כל ממצא קליני פתולוגי אובייקטיבי, היתעלם מתלונותיו הסובייקטיביות שלא היו בהלימה לבדיקותיו הקליניות ולבדיקות ההדמיה ולהסביר כיצד תנאי שרותו של המערער גרמו לנכות בצואר ולפגיעה בידו השמאלית ולפגימותבעמוד השידרה המתני והצווארי.

...

הסברו של המערער לאיחור בתלונות על כאבים ובהגשת הבקשות להכרת זכות נכה, נראה לנו סביר, בכך שלא רצה לסכן את מקום עבודתו, ולאור זאת נראה לנו שיש לקבל את גרסת המערער כמוכחת ברמה הנדרשת, היינו: מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת.

הקשר הסיבתי המשפטי מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי נראה לנו שאירועים אלה ותנאי השירות יכולים לשמש בסיס לקשר סיבתי משפטי הכרת זכות נכה, ככל שיוכח קשר סיבתי עובדתי רפואי.

נראה לנו שיש בכך כדי לשמש בסיס להכרה בקשר הסיבתי המשפטי הנדרש להכרת זכות נכה בהתאם למבחנים שנקבעו בבית המשפט העליון בפסק הדין - רע"א פלוני נ' קת"ג 4949/18 שניתן ביום 12.5.20, בהתאם לפסק הדין - דנ״א 5343/00 קצין התגמולים נ' 'אביאן', פ"ד נ"ו, 732( , תוך התאמת טיב הפעילות המבצעית המשטרתית הנדרשת לטיב הפעילות המבצעית הצבאית האמורה בפסק הדין הנ"ל. המחלוקת בין המומחים והקשר העובדתי הרפואי ביחס למחלוקת בין המומחים, והקשר העובדתי הרפואי, נראה לנו שיש להעדיף את מסקנת המומחה מטעם המערער, שנראית לנו סבירה יותר.

מסקנה לאור האמור אנו קובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות ברמת הסתברות מאוד מתקבלת על הדעת שלמשיב נגרמו נכויות בע"ש מותני, בע"ש צווארי ובכפות ידיו, כאמור בבקשותיו להכרת זכות נכה, ואנחנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכ"ט עו"ד והוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪.

בסיכומי באת-כוחה הובאו נימוקים לביסוס הטענה כי הארוע לא הוכח על-ידי התובע: (1) אי-דיווח למישטרה אודות התאונה (כפי שאישר התובע בחקירתו הנגדית); (2) המנעות התובע מלפרט את ההשתלשלות הרפואית מיד לאחר התאונה; (3) העובדה כי התובע לא טופל בבית חולים בסמוך לאחר התאונה; (4) הוצאת תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה רק בחלוף כחודשיים לאחר מועד התאונה הנטענת, ואי קבלת טפול רפואי עד לאותו מועד; (5) הודעת התובע בטופס למתן טפול רפואי לנפגע עבודה (להלן: טופס "בל-250") כי הוא נפגע מאבן שהייתה על הכביש, לאחר שמשאית נסעה עליה, והודעתו בטופס התביעה למוסד לביטוח הלאומי (להלן: הביטוח הלאומי) לתשלום דמי פגיעה כי המשאית נסעה על אבנים שהיו פזורות בכביש והעיפה אחת מהן לעבר ברכו השמאלית; (6) סרוב התובע לבקשת הנתבעת להמציא תצהיר נסיבות.

ביום 1.7.2007 (בגיל 26) היה מעורב בתאונת דרכים, בה נפגע בבית החזה ובכף רגל שמאל (נ/1), ביום 23.3.2009 (בגיל 28) היה מעורב בתאונת דרכים נוספת, בה נפגע בצואר, בגב תחתון, באגן ובכתף (נ/4), וביום 26.11.2009 היה מעורב בתאונת דרכים שלישית, בה נפגע בכף רגל שמאל (נ/5).

מצב תעסוקתי אחרי התאונה מדו"ח הביטוח הלאומי האמור (נ/17) עולה כי לאחר התאונה המשיך התובע לעבוד בחברת YDM עד לחודש מאי 2011, כי בתקופה שבין דצמבר 2011 ועד אוגוסט 2014 הוא עבד בחברת כלנית כרמון שירותי תוכנה בע"מ (להלן: חברת כלנית) וכי מינואר 2015 הוא עבד בחברת סולומון אינטראקטיב (להלן: חברת סולומון).

בקביעת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון את עסוקו של הנפגע, השכלתו, גילו, מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על היכולת לשוב לאותו מקום עבודה, המצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי ימשיך לעבוד, מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי ונסיבות נוספות היכולות להשפיע על תיפקודו של הנפגע (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.1.2012)).

...

על-פי חוות דעת אקטוארית מיום 26.11.2015 (נ/19), אשר בא-כוח התובע הסכים לנכונותה, יש לנכות 314,202 ₪ בגין קצבאות נכות מעבודה ודמי פגיעה ששולמו לתובע וקצבאות שישולמו לו. סיכום הנזקים סיכום הפיצוי לתובע בגין נזקיו הינו: * הפסד השתכרות בעבר - 107,899 ₪ * אבדן כושר השתכרות בעתיד - 433,854 ₪ * הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד - 10,000 ₪ * עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד - 10,000 ₪ * כאב וסבל - 36,842 ₪ * ניכויים - 314,202 ₪ סך הפיצוי לאחר הניכויים - 284,393 ₪ התוצאה לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי בסך 284,393 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום זה ובצירוף חלק מהאגרה ששולם על ידו.

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 24386-10-13 מזרחי נ' מדינת ישראל תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט בדימוס יואל צור, יו"ר פרופ' רחמים בן יוסף, חבר עו"ד אברהם לנמן,חבר מערער דרור מזרחי משיב קצין התגמולים רקע 1. לפנינו ערעור על החלטת המשיב מיום 15.9.13 בה הודיע המשיב למערער כדלהלן: "....הגעתי למסקנה כי אין קשר בין תלונותיך בגין הגב התחתון לבין החבלות מ-4.11.03, 2.2.06 ו-23.2.2011 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". 1. להלן פרטים אודות המערער: 1. המערער יליד 18.3.1968; 1. הוא שירת במישטרה מ-1992 ועד 2012. בשנים 92-2006 שירת בעיקר במחלקת התנועה; בשנים 2006-2012 שירת ביחידת הסיור ובחודשים האחרונים לפני פרישתו שימש כיומנאי. 1. למערער היה ארוע ביום 4.11.03 [להלן- הארוע הראשון]. לפי טענת המערער, בעת שיצא מניידת למכולת הוא היתמוטט על המדרכה וחש בכאבים חזקים בגב התחתון המקרינים לגפיים התחתונות. לטענת המערער החל לסבול לפני כחצי שנה מכאבים ואלו החמירו [ראו מסמכים רפואי מס' 99, ו- 342 בתיק הרפואי]; בקשר לארוע הראשון פנה המערער להכרה בזכויות כנכה. אלא שבהחלטה מיום 30.5.05 הודיע המשיב למערער שהפסיק את הטיפול בתביעתו בגין הגב התחתון בהעדר שתוף פעולה מצד המערער [ראו מיסמך מס' 201 בתיק הרפואי];

לפי דו"ח פציעה מיום 27.2.06 המתייחס לארוע השני, המערער נפגע מאחור בעמידה באור אדום עם ניידת, עף אחורה וקדימה ונפגע בצואר ובגב התחתון [ראו תעוד רפואי מס' 341]; לפי תעוד רפואי מיום 24.2.11 המתייחס לארוע מיום 23.2.11 [להלן- הארוע השלישי] נרשם "אתמול עבודה מאומצת, הבוקר קם עם כאב גב תחתון ללא הקרנה" [ראו מיסמך רפואי מס' 288 בתיק הרפאי]; לפי דו"ח פציעה מיום 5.8.11 המתייחס לארוע השלישי נרשם שביום 23.2.11 בעת משמרת לילה התבקש המערער להרים ארגזי ראיות והחל סובל מכאבי גב תחתון [ראו מיסמך רפואי מס' 343 בתיק הרפואי]; בבדיקת CT של עמוד השידרה המותני מיום 19.8.11 נמצא בלט דיסק בגבהים L2-3, 3-4, 4-5, ובקע דיסק בגובה L5-S1 עם שינויים ניוונים במבנה הגרמי ואוסטיאופניה כללי [ראו מיסמך רפואי מס' 215 בתיק הרפואי].

להלן בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחווה"ד הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחוות דעת ראשונה של ד"ר עמרי לובובסקי – מטעם המשיב- מיום 12.8.13 נכתב, בין היתר כדלהלן: "....מכיוון שיש תעוד רפואי של כאבי גב כבר 8 שניםלפני הארוע הראשון לו מייחס מר מזרחי את כאביו וכן תעוד נוסף בשנת 2000 של כאבים דומים, ומכיוון ששלושת האירועים בעשור האחרון אינם מהוים גורם סיכון לפתח נכות בעמוד השידרה, אני שולל את הקשר שבין תלונותיו החוזרות של מר מזרחי לבין שרותו במישטרה. ....הספרות האורתופדית מכילה מאמרים רבים המייחסים פתולוגיה דיסקאלית גבית לגורמים גנטיים והתפתחותיים ומייחסים חשיבות מעטה ביותר לאירועים הקשורים במאמץ מתמשך בעבודה...פגמים דיסקאליים הם ממצאים שכיחים בהדמייה של עמוד השידרה כפי שהודגם במספר רב של עבודות בספרות הרפואית ונצפים פעמים קרובות באנשים ללא כל תלונות על כאבי גב או כאבים קורנים. ממצאים אלה הם חלק מהתהליכים הפיזיולוגיים אותם עובר הגוף במהלך השנים....מסיבה זו נכות של גב תחתון נקבעת עפ"י בדיקה קלינית ולא עפ"י מימצאי ההדמייה...מר מזרחי מדווח על כאבי גב גם לפני וגם אחרי האירועים שלהם הוא מייחס את מגבלותיו...למרות הסבל הנחווה על ידו, בדיקתו הנוכחית תקינה ואינה גוזרת נכות אורתופדית כלשהיא.בנסיבות אלה, לאור תעוד בעיות דוחות לפני התאונה, אני ממליץ שלא להכיר בקשר שבין תלונותיו של מר מזרחי בנוגע לגב התחתון לבין הארוע של הגב שנתפס בשנת 2003, בתאונת הדרכים מיום 2.2.05 וארוע העברת הארגזים מיום 23.2.11...". בחוו"ד של ד"ר דוד הנדל- מטעם המערער- מיום 18.12.13 נכתב, בין היתר כדלהלן: "....סובל מ-2002 מכאבי גב תחתון אך יש תעוד מ-1995 על כאב קל בגב התחתון...הארוע מ-1995 ...הוא לדעתי חסר משמעות ואינו מעיד על סבל ממושך. אף אם הארוע הוא רב משמעות, הוא היה כבר בשירותו במישטרה ולכן ניתן לקשרו לפעילותו. ...אין ספק שבמקרה שלפנינו ישנו אדם צעיר שעבד בעומס של עמידה ממושכת עם משא, היה נתון בלחץ נפשי הכרוך במגע עם אנשים, ונחבל מספר פעמים בגבו. כיום סובל ...מכאבי גב שפגעו אנושות בכושרו התיפקודי והחברתי. הספרות מוצאת קשר סטטיסטי ברור בין כאבי הגב ובין העיסוק הספציפי של המתלונן. לכן מסקנתי היא חד משמעית- יש להכיר בכאבי הגב מהם סובל מר מזרחי כקשורים ונובעים משרותו במישטרה בקשר של גרימה....משרד הבטחון מכיר בכאבי גב כרוניים כמקור לנכות צמיתה גם ללא ממצאים ברורים בבדיקת הגוף....יש לזכור שאדם ששוחרר משירות הבטחון עקב סיבה רפואית לא יכול לקבל ביטוח על איזור זה משום חברת ביטוח וביטוח היחיד שנותר הוא משרד הבטחון. לכן, הכרה גם ב-1% היא משמעותית. לגופו של עניין מצאתי מיגבלת תנועה קלה בעמוד השידרה המותני והמצב ללא ספק מצדיק את קביעת 10% נכות לפי 37(2)ג' 3". בחוות דעת שנייה של ד"ר עמרי לובובסקי – מטעם המשיב- מיום 17.11.14 נכתב, בין היתר כדלהלן: בחוות דעת זו מגיב ד"ר לובובסקי למאמרים שאליהם הפנה ד"ר הנדל בחוות דעתו ולאחר מכן כתב כדלהלן: "הפרשנות הקלסית רואה בשינויים הניוונים העוברים על הדיסק המותני כתופעה המושפעת מהגיל. אין הסבר ברור למה התופעה מתרחשת, מה שמותיר את ההסבר שמדובר בתהליך מתוכנת מראש של היזדקנות. ההסברים המכנים לתהליך הניוון של הדיסק קשורים ברובם לשברים של הלוחית העליונה התומכת בדיסק, ורובם מתבססים על ניסויי מעבדה בגופות או בחיות. יש לקחת בחשבון בהקשר זה שדיסק שהוקפא ואח"כ הופשר לצרכי נסוי, משנה את תכונותיו באופן שאינו דומה לתכונות של דיסק נורמאלי. . בהסתמך על הידע הקיים היום ניתן לסכם ששינויים ניוונים של הדיסק הבין חולייתי היא תופעה תלוית גיל, מתווכת ע"י תהליכים מולקולאריים תאיים בהשפעה גנטית, שעשויים להיות מואצים בעיקר ע"י גורמים המזינים את הדיסק וגורמים מכניים (השוברים את הלוחית התומכת בדיסק). בנוסף התהליך מושפע גם מרעלת הדיסק ושינויים בחילוף החומרים בו...למרות הסבל הנחווה ע"י מר מזרחי, לאור בדיקתו הנוכחית התקינה אינה גוזרת נכות אורתופדית כלשהיא. לאור תעוד בעיות דומות לפני התאונה, ולאחר שקראתי את חוות דעתו של ד"ר הנדל וכמו כן גם את הספרות האורתופדית העדכנית אני שב וממליץ שלא להכיר בקשר שבין תלונותיו של מר מזרחי בנוגע לגב התחתון לבין הארוע של הגב שנתפס בשנת 2003, תאונת הדרכים מיום 2.2.06 וארוע העברת הארגזים מיום 23.2.11". בהמשך הדברים הגיש המערער מאמר שהוכן ע"י ד"ר הנדל וד"ר לובובסקי הגיב על כך בחוות דעתו השלישית מיום 1.4.2015; דיון השאלות שיש לפסוק לגביהן הן האם האירועים מ-4.11.03, 2.2.06 ו-23.2.2011 גרמו לפגימה הגבית ממנה סובל המערער כיום או החמירו את הפגימה הזאת? לאחר ניתוח חוות הדעת (הן בכתב והן בע"פ) של שני המומחים הנ"ל לרבות עדותו של המערער ; ולאחר עיון בתיקו הרפואי, הגענו למסקנה שאין לקשור בין הפגימה שממנה סובל המערער לבין האירועים מ-4.11.03, 2.2.06 ו-23.2.2011 .

...

להלן בקצרה כמה ציטוטים מכל אחת מחווה"ד הנ"ל לפי סדר הגשתן מבחינה כרונולוגית: בחוות דעת ראשונה של ד"ר עמרי לובובסקי – מטעם המשיב- מיום 12.8.13 נכתב, בין היתר כדלהלן: "....מכיוון שיש תיעוד רפואי של כאבי גב כבר 8 שניםלפני האירוע הראשון לו מייחס מר מזרחי את כאביו וכן תיעוד נוסף בשנת 2000 של כאבים דומים, ומכיוון ששלושת האירועים בעשור האחרון אינם מהווים גורם סיכון לפתח נכות בעמוד השדרה, אני שולל את הקשר שבין תלונותיו החוזרות של מר מזרחי לבין שירותו במשטרה. ....הספרות האורתופדית מכילה מאמרים רבים המייחסים פתולוגיה דיסקלית גבית לגורמים גנטיים והתפתחותיים ומייחסים חשיבות מעטה ביותר לאירועים הקשורים במאמץ מתמשך בעבודה...פגמים דיסקליים הם ממצאים שכיחים בהדמייה של עמוד השדרה כפי שהודגם במספר רב של עבודות בספרות הרפואית ונצפים פעמים קרובות באנשים ללא כל תלונות על כאבי גב או כאבים קורנים. ממצאים אלה הם חלק מהתהליכים הפיזיולוגיים אותם עובר הגוף במהלך השנים....מסיבה זו נכות של גב תחתון נקבעת עפ"י בדיקה קלינית ולא עפ"י ממצאי ההדמייה...מר מזרחי מדווח על כאבי גב גם לפני וגם אחרי האירועים שלהם הוא מייחס את מגבלותיו...למרות הסבל הנחווה על ידו, בדיקתו הנוכחית תקינה ואינה גוזרת נכות אורתופדית כלשהי.בנסיבות אלה, לאור תיעוד בעיות דוחות לפני התאונה, אני ממליץ שלא להכיר בקשר שבין תלונותיו של מר מזרחי בנוגע לגב התחתון לבין האירוע של הגב שנתפס בשנת 2003, בתאונת הדרכים מיום 2.2.05 ואירוע העברת הארגזים מיום 23.2.11...". בחוו"ד של ד"ר דוד הנדל- מטעם המערער- מיום 18.12.13 נכתב, בין היתר כדלהלן: "....סובל מ-2002 מכאבי גב תחתון אך יש תיעוד מ-1995 על כאב קל בגב התחתון...האירוע מ-1995 ...הוא לדעתי חסר משמעות ואינו מעיד על סבל ממושך. אף אם האירוע הוא רב משמעות, הוא היה כבר בשרותו במשטרה ולכן ניתן לקשרו לפעילותו. ...אין ספק שבמקרה שלפנינו ישנו אדם צעיר שעבד בעומס של עמידה ממושכת עם משא, היה נתון בלחץ נפשי הכרוך במגע עם אנשים, ונחבל מספר פעמים בגבו. כיום סובל ...מכאבי גב שפגעו אנושות בכושרו התפקודי והחברתי. הספרות מוצאת קשר סטטיסטי ברור בין כאבי הגב ובין העיסוק הספציפי של המתלונן. לכן מסקנתי היא חד משמעית- יש להכיר בכאבי הגב מהם סובל מר מזרחי כקשורים ונובעים משירותו במשטרה בקשר של גרימה....משרד הביטחון מכיר בכאבי גב כרוניים כמקור לנכות צמיתה גם ללא ממצאים ברורים בבדיקת הגוף....יש לזכור שאדם ששוחרר משירות הביטחון עקב סיבה רפואית לא יכול לקבל ביטוח על אזור זה משום חברת ביטוח וביטוח היחיד שנותר הוא משרד הביטחון. לכן, הכרה גם ב-1% היא משמעותית. לגופו של עניין מצאתי מגבלת תנועה קלה בעמוד השדרה המותני והמצב ללא ספק מצדיק את קביעת 10% נכות לפי 37(2)ג' 3". בחוות דעת שנייה של ד"ר עמרי לובובסקי – מטעם המשיב- מיום 17.11.14 נכתב, בין היתר כדלהלן: בחוות דעת זו מגיב ד"ר לובובסקי למאמרים שאליהם הפנה ד"ר הנדל בחוות דעתו ולאחר מכן כתב כדלהלן: "הפרשנות הקלאסית רואה בשינויים הניוונים העוברים על הדיסק המותני כתופעה המושפעת מהגיל. אין הסבר ברור למה התופעה מתרחשת, מה שמותיר את ההסבר שמדובר בתהליך מתוכנת מראש של הזדקנות. ההסברים המכנים לתהליך הניוון של הדיסק קשורים ברובם לשברים של הלוחית העליונה התומכת בדיסק, ורובם מתבססים על ניסויי מעבדה בגופות או בחיות. יש לקחת בחשבון בהקשר זה שדיסק שהוקפא ואח"כ הופשר לצרכי ניסוי, משנה את תכונותיו באופן שאינו דומה לתכונות של דיסק נורמאלי. . בהסתמך על הידע הקיים היום ניתן לסכם ששינויים ניוונים של הדיסק הבין חולייתי היא תופעה תלוית גיל, מתווכת ע"י תהליכים מולקולאריים תאיים בהשפעה גנטית, שעשויים להיות מואצים בעיקר ע"י גורמים המזינים את הדיסק וגורמים מכאניים (השוברים את הלוחית התומכת בדיסק). בנוסף התהליך מושפע גם מרעלת הדיסק ושינויים בחילוף החומרים בו...למרות הסבל הנחווה ע"י מר מזרחי, לאור בדיקתו הנוכחית התקינה אינה גוזרת נכות אורתופדית כלשהי. לאור תיעוד בעיות דומות לפני התאונה, ולאחר שקראתי את חוות דעתו של ד"ר הנדל וכמו כן גם את הספרות האורתופדית העדכנית אני שב וממליץ שלא להכיר בקשר שבין תלונותיו של מר מזרחי בנוגע לגב התחתון לבין האירוע של הגב שנתפס בשנת 2003, תאונת הדרכים מיום 2.2.06 ואירוע העברת הארגזים מיום 23.2.11". בהמשך הדברים הגיש המערער מאמר שהוכן ע"י ד"ר הנדל וד"ר לובובסקי הגיב על כך בחוות דעתו השלישית מיום 1.4.2015; דיון השאלות שיש לפסוק לגביהן הן האם האירועים מ-4.11.03, 2.2.06 ו-23.2.2011 גרמו לפגימה הגבית ממנה סובל המערער כיום או החמירו את הפגימה הזאת? לאחר ניתוח חוות הדעת (הן בכתב והן בע"פ) של שני המומחים הנ"ל לרבות עדותו של המערער ; ולאחר עיון בתיקו הרפואי, הגענו למסקנה שאין לקשור בין הפגימה שממנה סובל המערער לבין האירועים מ-4.11.03, 2.2.06 ו-23.2.2011 .

להלן הטעמים למסקנה זו. בתיק הרפואי ישנו תיעוד רפואי מיום 26.12.94 לפיו התלונן המערער על כאבי גב [ראו מסמכים 53 ו-166 לתיק הרפואי]ולא הייתה כל אינדיקציה לאירוע או מאמץ כלשהו.

כל אלה מובילים למסקנה שהלקות הרפואית של המערער נובעת ממצב ניווני.

יש לזכור ששירותו של המערער היה שירות ארוך ולעניין זה יש רלוונטיות לדברי ביהמ"ש העליון בע"א 137/64 וינשטיין נ' קצין התגמולים, פ"ד יח (2) 510 שם אוזכר פסק דינו של השופט חיים כהן בע"א 475/76 "טענת המערער היא שהוא זכאי ליהנות מן ההלכה הפסוקה שמחלה קונסטיטוציונלית שפרצה לראשונה בתקופת השירות, רואים אותה כאילו נגרמה- ולא רק הוחמרה - עקב השירות, אלא אם כן עולה מחומר הראיות הרפואיות שדבר זה לא יתכן. אין אני מוכן להחיל פיקציה משפטית זו על תקופת שירות שנמשכה עשרים וארבע שנים; מטבע הדברים הוא שבתקופה ארוכה שכזאת יפרצו המחלות הרדומות בגוף האדם, ללא כל קשר, גלוי או סמוי, עם טיב עבודתו ועיסוקיו אותם עשה. מה שאין כן כשהמחלה פורצת פתאום תוך כדי שירות צבאי בתקופה קצרה יחסית, שאז עצם ההתפרצות הפתאומית - במיוחד אצל אדם צעיר - אומרת דרשני". לסיכום, יש להזכיר את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה בעב"ל 338/96 בל"ל נ' עובדיה שם נפסק כדלהלן: "בעבר נהוג היה לחשוב שפרימת דיסק נגרמת ע"י חבלה...אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא חבלה....אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פריצת דיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין, מופיעים: גיל, מצב סוציו אקונומי, מתח, תורשה ועוד....על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, דחיפה, משיכה ונשיאת דברים, אינו קשורות להתפתחות פריצת דיסק". הגישה שהתגבשה בבית המשפט העליון היא זו שברע"א 8317/99 שלמה שוקרון נ' קצין התגמולים פ"ד נו(5) 321,329 ש".

לאור כל האמור לעיל, הננו מחליטים לדחות את הערעור.

לאחר הניתוח נידרש התובע לעבור מעקבים, תרגילים ליישור הברך וטיפולי פיזיותראפיה שוטפים אולם למרות זאת המשיך להלין על כאבים בברכו הימנית, על תחושה של "בריחת" הברך, על קשיים בבצוע פעולות ספורטיביות וכן גם על כאבי צואר וגב תחתון ותחושות של הגבלה בתנועות הגוף.

היתנהגות חמורה ובלתי ראויה זו מצד התובע אמנם חיבלה בקניינו של הנתבע ואף פגעה בזכותו הטבועה לקרוא לעזרת המישטרה ומשכך הנה ראויה לגינוי ולהוקעה, ברם משלא נסתרה טענת התובע כי הנתבע הצליח ליצור קשר טלפוני עם מוקד משטרת ישראל טרם השלכת מכשיר הטלפון (ראה : עדות התובע בעמוד 8 שורות 18 – 22 לפרוטוקול) הרי שלא היה מקום מצידו של הנתבע לאיים על התובע באמצעות סכין ולהכותו באופן כה חמור שכן היתנהגות מעין זו כאקט הגנתי שמורה אך ורק למקרי קיצון של סכנת חיים בלבד אשר לבטח לא היתקיימו בעניינינו.

ככל שהתשובה לכך הנה שלילית הרי שיש לחלק את האחריות לניזקו של הניזוק בינו לבין המזיק על פי מבחן האשמה המוסרית, דהיינו על ידי הצבת מעשי הרשלנות של המזיק והניזוק זה מול זה בכדי להשוות ולהעריך את מידתם ומשקלם של מעשיו ומחדליו של כל אחד מהם (ראה : ע"א 44/08 שירותי בריאות כללית נ' קסלר מיום 19.5.2009).

...

אשר על כן, הנני דוחה את טענת הנתבע כי הוכחו במקרה זה יסודות ההגנה העצמית מכח הוראת סעיף 24 לפקודה הנזיקין.

לאחר בחינת התנהגותם של הצדדים שוכנעתי כי לאור התנהגותו המתגרה של התובע בנתבע הרי שיש מקום לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור של על 20% מגובה הפיצוי.

סוף דבר : התביעה (באספקט החבות) מתקבלת.

לטענת המערער הוא שירת ביחידת סיור במשטרת ישראל החל בשנת 1967, בה נידרש להרים משאות כבדים ולבצע נסיעות רבות וריצות בשטחים משובשים שלא היו סלולים, ונידרש לשאת ציוד כבד.

לדעתו, לאור תנאי שרותו, פציעתו בצואר וגב תחתון, בתאונות מ- 1988, 1994 ואימון הספורט, נראה לו שמצבו הרפואי של המערער בע"ש צוארי ומתני הנו עקב שרותו כשוטר סיור ופציעותיו.

בעיניין זה נראה לנו שיש לאמץ את עמדת המערער, שבעת הגשת הבקשה להכרת זכות נכה, לא נמצא תעוד לתאונת רכב שבגינה הוגשה הבקשה ועל כן נדחתה הבקשה, ולאחר מיכן הגיע חברו לעבודה ראובן לסימי שהעיד על כך שהוא נקרא לפנות את המערער לאחר התאונה בשנת 1988, בה נפגע המערער עם רכבו בעץ וחש כאבים בגב בעמוד השידרה ובכל הגוף, ואותו חבר הסיע אותו ממקום התאונה לביתו, ובמצב זה סברו גם המערער וגם המשיב שניתן לידון בכך בעת ובעונה אחת עם הבקשה הנוגעת לע"ש מותני.

...

המחלוקת בין המומחים – שאלת הקשר הסיבתי העובדתי הרפואי ביחס למחלוקת הנ"ל, נראה לנו שיש להעדיף את עמדת המומחה מטעם המערער, שנראית לנו סבירה, על פני מסקנתו של ד"ר ליברמן, ועומדת ברף הראייתי הנדרש בענייננו, היינו ברמת סבירות מאוד מתקבלת על הדעת ומעבר למאזן ההסתברות.

עם זאת נראה לנו מעיון בתיק הרפואי כי כאבי הגב החלו מזה זמן רב .

בנסיבות אלו נראה לנו לקבוע על פי הערכה שהאירועים ותנאי השירות החמירו את מצבו התחלואתי של המערער בע"ש מתני ובצוואר בשיעור של 50% משיעור הנכות המלאה כפי שתיקבע.

מסקנה לאור האמור אנו מקבלים את הערעור בחלקו ואנו קובעים כי למערער הוחמר מצב נכות בשל ע"ש מתני והצוואר בשיעור של 50% משיעור הנכות המלאה כפי שתיקבע, ואנו מחייבים את המשיב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪.