פגיעה מאחור בעת ניסיון לעקוף רכב עומד

לדברי התובעת, "בזמן נסיעתי הגיע רכב צד ג' במהירות ניסה לעקוף אותי בדרך צרה מאוד שלא מאפשרת מעבר. בשל כך צד ג' פגע ברכב שלי ב(ט)מבון אחורי בצד שמאל". הנתבעים מנגד, מבקשים לדחות את התביעה.

ולמה שהנתבע יצפור לתובעת, כדבריה, שעומדת על הקו המקווקו "ולכן התמרכזה" כלשונה אם היא הייתה בנסיעה? אם כך, האם אכן הייתה בעצירה ופתאום החלה בסטייה שמאלה? יושם אל לב, כי שני הנהגים מאשרים כי ראו אחד את השנייה קודם לתאונה, אולם זה היה "מרחוק". אולי מדובר בשקול דעת מוטעה עת כל אחד הסתמך על האחר שיאפשר לו את הנסיעה כפי שתנכן, בנתיב השמאלי עקב העבודות בצד הימני של הכביש? רב הנסתר על הגלוי.

...

כן יצורף, כי אז בקשת הרשות ערער לבית המשפט המחוזי תהא 15 יום מהיום החלטתי המשלימה מקום בו החלטתי לשנות את התוצאה נוכח הראיות אם לאו.

ליבת המחלוקת העובדתית בתיק מיתמקדת בשאלה: האם התאונה ארעה בעת ניסיון רכב הגולף לעקוף את רכב הסוברו כטענת הנתבע, או שמא בעת ניסיון הישתלבות פיתאומי של רכב הסוברו שעצר לצד שול הדרך הימני, שמאלה לתוך נתיב נסיעת רכב הגולף, כטענת התובעת? נסיבות התאונה במסגרת ס' 3 לתצהיר עדותו הראשית של אמג'ד (סומן ת/1) תיאר הוא את הנסיבות שקדמו לתאונה כך: "3) ביום 02/03/14 (צ.ל 01/03/14 ג'.נ) נהגתי ברכב מ.ר 92-273-52 (להלן: "הרכב הניזוק"), כאשר אני נוסע בנתיבי כדין, רכב הנושא מ.ר 27-177-60 (להלן: "הרכב הפוגע") שעמד בשול הימני פנה לפתע שמאלה תוך כוונה לבצע פניית פרסה ולאחר מכן לפנות אל תחנת דלק בנתיב הנגדי במקום בו יש קו הפרדה רצוף ומבלי לשים לב לדרך ופגע ברכבי בחלק האחורי מצד ימין.

...

אשר על כן, בנסיבות האמורות, נחה דעתי לקבוע אשם תורם בשיעור 20%.

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך 105,102 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 7.10.14 ועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן ישלם הנתבע לתובעת החזר אגרות משפט, וכן יישא בכ"ט עו"ד בשיעור 23.4%.

חישוב המשיב כי המנוח עמד מרחק של מעל 80 ס"מ מופרז, בהיתחשב בעדות גדיר, שמסרה כי הרכב נסע בעת הפגיעה בנתיב הימני כשהוא מנסה לעקוף רכב לפניו מימין, ובהיתחשב שסמיר נפגע מהמראה הבולטת מרוחב הרכב ולא מהרכב.

חוות דעת מעבדת חנ"מ וחקירת הצתות – בדגימות שנלקחו מרצפת הרכב בצד הנהג והנוסע הקידמי לא נימצאו שיירי חומר דלק מיזכר רס"ב ינוביץ – עת הגיע המשיב לתחנה להסגיר עצמו, לא נדף ממנו ריח חריג של דלק או כל ריח אחר, נראה היה שהוא אחרי מקלחת מיזכר בוחן תאונות רסב אביטל – בבדיקת הרכב ביום 7.10 נמצא נייד שרוף מאחורי מושב הנהג מיזכר רסר סויד – בבדיקה עם מנהל מוסך מאזדה גיל רם בכרמיאל, עלה כי מראת צד שנמצאה בזירת התאונה אינה של היצרן המקורי והיא מתאימה לרכבי מאזדה דגם מאזדה 3.

...

ניתן לראות טנדר איסוזו לבן עומד בשול ימין והולכי רגל צמודים אליו משמאל דוח פעולה בוחן ניסוי מיום 27.10 – סיכום ומסקנות – "מדובר בכביש מישורי וישר, מזג אוויר נאה, אור יום, ראות טובה... מסקנתי היא שלא הייתה כל הפרעה בתוואי הדרך ומצב הכביש שימנעו מהנהג רכב הפוגע להבחין ממרחק ובזמן בטנדר ובהולכי הרגל העומדים סמוך לו, גם בנהיגה בנתיב הימני וגם בנהיגה בנתיב השמאלי נהג הרכב יכל לראות ולהבחין בשול, בטנדר ובהולכי הרגל, אילו הנהג היה נוהג כדין ומתנהג בכביש כמצופה ממנו היה יכול למנוע את התאונה" חוות דעת מומחה התאמת נזקים – לא ניתן להתאים במאה אחוז את המראה שנתפסה בזירה לרכב לאחר שריפתו, אך מניסיון המומחה ולאחר שביצע התאמה בין מס' שילדה למס' רישוי והנזקים הנוספים האופייניים לפגיעה בהולכי רגל ברכב, ובהתחשב בממצאים וחומרי החקירה לרבות צילומי הרכב לפני ואחרי התאונה המסקנה היא כי המראה שנתפסה שייכת לרכב.

כך גם עולה מתמונות מזירת התאונה (תמונה 52) אשר לנסיבות התאונה עצמה – לאחר עיון בחומר הראיות, וביחוד עדות גדיר אמנה, דו"ח בוחן תנועה, דו"ח ניסוי שדה ראיה מיום 27.10 ולוח תצלומים מניסוי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בעובדה שהמנוח היה בנתיב הנסיעה כדי לשנות תוצאות ההחלטה דנן, כפי שיפורט להלן – - מתמלול שיחת מד"א ועדות גדיר אמנה עולה כי המשיב עקף רכב מימין תוך שסטה לעבר השול הימני - בהתאם לעדות גדיר אמנה, המשיב נהג במהירות מופרזת, למעלה מ- 110 קמ"ש, תוך שהוא מזגזג בין הנתיבים ועוקף רכבים.

לאור האמור, אני קובע קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות למשיב.

לטענת התובע, התאונה אירעה בעת שהנתבע 1 ניסה לעקוף את רכבו מימין לתוך מסלול נסיעתו, ופגע בו בחלקו הימני האחורי, ואילו לטענת הנתבע 1 (התובע שכנגד), התאונה אירעה "בשל רשלנות של התובע אשר סטה בפתאומיות ובחוסר זהירות" לנתיב נסיעתו, ובכך גרם לתאונה.

ובסך הכל, סכום הפצוי לתובע יעמוד על סך של 6,818 ₪.

...

כאמור, אין חולק כי מיקום הנזק ברכב הנתבעים הינו בחזית צד שמאל בלבד, ולא "בצידו הימני". לנוכח כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להעדיף את גירסתו של התובע על פני גירסת הנתבע 1.

אני קובע כי התובע אכן השתלב באיטיות לנתיב הפנייה ימינה, ואילו הנתבע ביקש להשתלב באותו נתיב תוך עקיפה מימין, ולמצער מתוך נסיון להספיק להגיע לפנייה לרחוב החרש לפני רכב התובע.

סיכומו של דבר תביעתו של התובע מתקבלת בחלקה, והתביעה שכנגד נדחית, ללא צו להוצאות.

הנתבעים ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סכום בסך של 6,818 ₪.

שם צויינה אך ורק העובדה שהתובע ניסה לעקוף רכב שעמד בצד הדרך ונפגע על ידי שני רכבים ואילו בגירסתו במישטרה אשר ניתנה באותו היום – מתאר נהג התובעת כי התאונה מתרחשת בעת שרכב מסוג פולקסוואגן בצבע לבן נעצר לפניו בנתיב נסיעתו, נהג התובעת מאט את מהירותו ל-70 קמ"ש ואז מתנגש בו רכב השברולט, עוקף אותו מימין מתנגש ברכב מסוג סוזוקי, מיתהפך, ורכב התובע נפגע מאחור – כאשר בגירסה זו מציין כי אינו יודע מאיזה רכב – אולם בגירסה זו אינו מציין כי שני הרכבים פגעו בו אלא מציין כי רכבו נפגע מאחור וכי אינו יודע מאיזה רכב.

...

יחד עם כל האמור לעיל ועל אף קביעותיי בסעיפים 33-36 לפסה"ד – ולנוכח העובדה שמעדויות הנהגים (וראה לעיל סעיפים 19 ו-29 לפסה"ד ביחס למהירות נסיעתו של מר צברי) כמו גם מכתב האישום שהוגש כנגד מר צברי – ניתן ללמוד כי מהירותו ונהיגתו לא תאמה את תנאי הדרך (כתב האישום אינו מייחס למר צברי אמנם מהירות אלא "נהיגה ברשלנות ובקלות ראש בכך שלא שמר מרחק מספיק, לא נקט באמצעים הדרושים למניעת תאונה") התרשמתי כי יש לייחס למר צברי אשם תורם (שאינו קים כאמור עילת תביעה) ביחס לנזקיו שלו וזאת בשיעור 25%.

אשר על כן ולנוכח כל האמור אני קובעת כי דין התביעה בתאד"מ 16186-06-20 להידחות כנגד כל הנתבעים.

התביעה בתאד"מ 36593-01-21 מתקבלת כנגד הנתבעת 1 (מגדל) בלבד ונדחית ביחס ליתר הנתבעים זאת ללא צו להוצאות למעט שכר העדים כפי שנפסק בדיון, ולפיכך אני קובעת כי על הנתבעת 1 (מגדל) לשלם לתובעת (אוריקאר תחבורה בע"מ) סך של 41,148 ₪ (סכום התביעה בהפחתת 25% בגין אשם תורם).