כעבור זמן מה, סמוך לפני השעה 14:46, בזמן שהמתלונן היה בתוך העסק, ניגש הנאשם כשהוא תחת השפעת אלכוהול אל הרכב ושילח בו אש במזיד ככל הנראה בכך שהניח בקבוק וודקה ואשפה נוספת מתחת לגחון הקידמי של הרכב ואז הצית את הבקבוק ואת האשפה הנוספת.
החלופה הראשונה מתייחסת להצתה במזיד "סתם" כשהעונש המירבי שנקבע לצדה עומד על 15 שנות מאסר ואילו החלופה השנייה מתייחסת להצתה במטרה לפגוע ברכוש צבורי או בבני אדם כשהעונש המרבי שנקבע לצדה עומד על 20 שנות מאסר.
...
שירות המבחן ציין כי: "על אף חומרת העבירות אנו שקלנו להמליץ להמליץ על ענישה במסגרת עבודות שירות, אך לאור נסיבות חייו, מאפיינו אישיותו, ההליך השיקומי הארוך שעבר, המוטיבציה שמביע לניהול אורח חיים נורמטיבי והכוחות שמגלה, אני נמנעים מהמלצה על ענישה זו. על כן אנו נמליץ על צו של"צ בהיקף נרחב של 250 שעות. אנו סבורים כי עונש של של"צ שיוטל על חליל, יהווה עבורו עונש חינוכי, עונש שיש בו בכדי להקטין סיכון להישנות ביצוע עבירות, וזאת באמצעות תרומה לחברה...".
בעניין קרנדל התייחס בית המשפט העליון לצורך להטיל עונש אשר לא יפגע בהליך השיקום, מקום בו מצא בית המשפט לחרוג ממתחם העונש ההולם: "יש להקפיד על כך שהבחירה בעונש לא תפגע באופן ממשי בסיכויי השיקום" (מתוך חוות דעת השופטת ד' ברק-ארז, פסקה 22).
לנוכח הבהרת שירות המבחן, הגעתי לכלל מסקנה כי עונש של מאסר לריצוי בעבודות שירות אכן עלול לעצור את המשך ההליך השיקומי דווקא בשלב שבו הנאשם חוזר לסביבתו והדבר עלול להוביל לנסיגה בהליך שיקומו במישור התעסוקתי-כלכלי, במישור המשפחתי ואף חלילה בחזרה לשימוש בחומרים ממכרים, ובכך יצא שכרנו (הנאשם ומשפחתו, גורמי הטיפול ואף החברה כולה) בהפסדנו.
לאור כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
12 חודשי מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים מהיום, שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות או רכוש מסוג פשע.
