ד"ר אורי ספרן, המומחה בתחום האורתופדיה, קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 41(10)(ה) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין הגבלה בטווחי תנועה של שורש כף יד ימין, וכי לא נותרה לו נכות בגין הפגיעה בצלעות.
בשאלת הפצוי בגין עזרת צד ג' נתתי דעתי לשיקולים הבאים:
מהתעוד הרפואי עולה כי פגיעתו של התובע בתאונה לא היתה פגיעה קלה, והוא נפגע בחלקי גוף שונים, ובין היתר היו לו שברים בצלעות, שבר בשורש כף היד וחתך בראשו, כך שגם אם בסופו של יום נקבע כי יש לייחס לתאונה נכות צמיתה בשיעור של עשרה אחוזים בגין מיגבלת תנועה בשורש כף יד, אכן נראה כי התובע נידרש לעזרה בתקופה שלאחר התאונה.
...
בנותני דעתי לכל האמור לעיל, ולאחר איזון בין כל השיקולים הרלבנטיים, סבורה אני כי קיימת הצדקה לפסוק פיצוי בגין עזרת הזולת, אך בסכום גלובלי מתון יחסית, וזאת בסך של 15,000 ש"ח (סכום המשקף בקירוב שעה יומית לחודש הראשון לאחר התאונה, שלוש שעות שבועיות לשנה שלאחר מכן, וסכום גלובלי של 5,000 ש"ח מתום השנה ועד למועד בו החל התובע להסתייע במטפל סיעודי, בהתחשב בכך שמדובר בנכות ביד דומיננטית).
יוצא אפוא כי קיומו של דיון ההוכחות והצורך בהכרעה שיפוטית לא נבעו רק מהתנהלותו של התובע, ובנסיבות אלו איני מוצאת להשית עליו את תשלום יתרת האגרה.
סיכומם של דברים - הנה כי כן, ומכל הטעמים המפורטים לעיל, תשלמנה הנתבעות לתובע פיצוי בסך של 28,131 ש"ח.
כמו כן תישאנה הנתבעות באגרת המשפט ובשכר טרחת עורך-דין בהתאם להוראות הדין.
