פגיעה בפרנסה עקב כתבה בטלוויזיה

תלושי השכר הופקו לעובדות על ידי עוסק מורשה בשם "מחלוף בת שבע ביטוח המיליון". לאחר סיום העסקתן של העובדות, ביום 30.1.18 פורסמה כתבת טלויזיה בתכנית הצרכנות "בר קוד" אשר גינתה את דרכי העבודה של שבי ויחסה לה מעשים מנוגדים לדין לרבות הונאה, עושק וגזל מלקוחות.

לטענתן, מעשיהן של העובדות הסבו לתובעות נזקים עצומים שבאו לידי ביטוי בביטולי פוליסות, נטישת לקוחות, ביטול הרשאות סליקה, מסגרות אשראי והסכמי היתקשרות, פגיעה למוניטין ולשמן הטוב עד כדי פגיעה ביכולתן של התובעות להיתפרנס.

פיצוי לפי חוק איסור לשון הרע התובעות טענו בכתב התביעה לפגיעה בשמן הטוב תוך הפרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 ועתרו לפצוי סטאטוטורי ביחס לשלושה פרסומים: הפירסום במסגרת הכנת הכתבה לתוכנית "בר קוד", הגשת תלונת סרק למישטרה על ידי העובדות ושיחת הטלפון של ****ה עם הנציגה רחלי אזולאי.

...

על רקע האמור, ההליך דנן נפתח ביום 15.2.18 בהגשת כתב תביעה ובקשה למתן סעדים זמנים בגין הנזקים שנגרמו לתובעות בשל הפרסום אשר אליו נלווה על פי הנטען צעד של "גניבת לקוחות", באשר לטענת התובעות, בסמוך לסיום העסקתן פעלו העובדות על מנת לפנות ללקוחות ולשכנע אותם לעזוב את התובעות ולעבור לקבל שירותי ביטוח אצל סוכנות מתחרה בשם לב אינטר ד.ר סוכנות לביטוח (2009) בע"מ (להלן: "לב אינטר"), שעמה, לטענתן, התקשרו העובדות.

סוף דבר: התביעה העיקרית - נדחית על כל מרכיביה.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות שכנגד לליאת את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 3,349 ₪.

בתוך 30 יום ישלמו הנתבעות שכנגד ל****ה את הסכומים הבאים בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל: בגין הפרשי פיצויי פיטורים- 858 ₪.

על כן אני פוטר את עצמי מלהכריע בשאלה זו, אולם אעיר, כי קיומה של עילת תביעה בפירסום מן הסוג הנידון אשר פורסם ברשת החברתית אינו נקי מספקות, ולעניין זה נזדמן לי לומר את הדברים שלהלן בת.א (קריות) 47032-04-14 סטרוגנו נ' פלד (פורסם בנבו, 9.6.2015): " רשת האנטרנט היא זירה מהירה ותוססת להחלפת דיעות. כיום, מן המפורסמות כי פלוני יכול להחזיק במכשיר הטלפון הנייד שלו, ותוך כדי צפיה בטלויזיה או תוך כדי זלילת ארוחה מהירה במסעדה, יוכל הוא להגיב על כתבה שקורא ברשת האנטרנט ולבטא עמדתו בדברים שהם זרים לו ואף להציג עצמו כ"אחד שיודע". ספק אם הציבור הרחב מייחס חשיבות לפרסומים מן הסוג הנידון.

אין צורך להכביר במילים על כך שקריאה להשתמטות מצה"ל בקרב החברה בה חי התובע, עלולה להשפילו, לעשותו מטרה לשנאה ואף לפגוע בפרנסתו, מקום שמדובר ברכז נוער יישובי, והא ראיה לכך, שחלק מן המשתתפים בשיח ביקשו לבחון את העסקתו מחדש, והתובע אף זומן ע"י ראש המועצה על מנת שיבהיר את הדברים (ראו סעיף 28 לכתב ההגנה).

...

אני מאמין לנתבע כי הוא סבר, סובייקטיבית, כי עצם השתתפות התובע בהפגנה, כאשר ממול ניצבו אנשי ימין, מובילה למסקנה כי מדובר בהפגנה התומכת בהתבטאויות ורטה לגופן, או לפחות, משתתפי ההפגנה מוכנים לקבל התבטאויות קשות בגנות צה"ל והמשרתים בו (אשר צוטטו מפיו של ורטה בעיתונות) ולראות בהן כהבעת דיעה ליגיטימית.

המסקנה היא, כי עומדת לנתבע הגנת תום הלב האמורה בסעיף 15 (2) לחוק.

המסקנה: משקבעתי כי עומדת לנתבע ההגנה האמורה בסעיף 15 (2) אני דוחה את התביעה.

בעקבות הכתבה האמורה פירסם המשיב 5, שהנו כתב ובעל טור שבועי שכינויו "סמרטוט אדום" בכל הזמן, את הדברים הבאים, שהם העומדים במוקד המחלוקת שלפנינו: "פולי פרג' (המבקש, ע.א.), מתמחה בפרקליטות מחוז ירושלים, הגיש תלונה במישטרה נגד העיתונאית סילבי קשת, לאור דברי ביקורת נוקבים שכתבה נגד יחידת החיסול דובדבן, כמו למשל ש"יחידה בלתי אנושית של נערים שאולפו קודם לירות ואחר כך לשאול שאלות – סופם שהם טובחים בחבריהם". צודקת ב- 150 אחוזים.

המשיבים מוסיפים כי אין במקרה דנן תחולה לסעיף 16(ב) לחוק, שכן המבקש לא הוכיח כי תוכן המאמר אינו אמת, נימנע מלהביא חוות דעת שתתמודד עם חוות דעתו של פרופ' צימרמן ולא הוכיח כי המשיב 5 לא האמין באמיתות הדברים שכתב; המבקש לא הוכיח כי היה על המשיבים לנקוט אמצעי כלשהוא, או כי הם נימנעו מלנקוט אמצעי כלשהוא כדי להווכח אם הפירסום אמת הוא אם לאו, ולהשקפתם, המבקש כבעל טור לא צריך היה לבדוק דבר מעבר למה שקרא בכתבה אודות תלונת המבקש; המבקש לא הוכיח שהמשיב 5 התכוון לפגוע בו על ידי הפירסום במידה גדולה מהסביר להגנה על הערכים המוגנים בסעיף 15 לחוק.

הסבר מפורט מדוע ייחוס יכולות משפטיות ומחשבתיות ירודות למשפטן, ומדוע הטלת צל כבד על רמתו המוסרית, עלולים להשפילו, לבזותו ואף לפגוע בפרנסתו ובמקצועו, אינו נידרש, כך נראה.

פסק הדין בעיניין בן-גביר בעיניין בן-גביר עמדו במוקד המחלוקת התבטאויות שהושמעו בתכנית הטלויזיה "פופוליטיקה", כאשר במהלך התנצחויות בין המשתתפים בתכנית וביניהם המשיב באותו עניין, העיתונאי אמנון דנקנר (להלן: דנקנר), והמערער באותו עניין, פעיל הימין איתמר בן-גביר (להלן: בן-גביר), השמיע דנקנר שני משפטים כלפי בן-גביר: האחד - "מותר להיתגונן מול איתמר הקטן הנאצי הזה", והשני - "סתום את הפה נאצי מלוכלך". בגין התבטאויות אלה הגיש בן-גביר תביעה לפיצויים בגין הוצאת לשון הרע נגד דנקנר.

...

]השופטת ע' ארבל: בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטים י' עדיאל, ב' אוקון, מ' מזרחי), לפיו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד סגן הנשיא י' צור) אשר דחה את תביעתו של המבקש לפיצויים בגין לשון הרע שהוציא נגדו, על-פי הנטען, המשיב 5.

ועם זאת, מקובלת עליי עמדת המשיבים כי אין מדובר בהשוואה של ממש לנאצים, ודאי לא מעין הייחוס הישיר שנעשה בעניין בן-גביר.

ת השופטת מ' נאור: גם לדעתי, כדעת חברתי השופטת ארבל, יש לדחות את בקשת רשות הערעור בלא צו להוצאות.

ת השופט א' חיות: אני מסכימה לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת ע' ארבל כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור ומצטרפת לטעמים שפרטה חברתי השופטת מ' נאור.

לטענתו, במעשיהם ביזו אותו הנתבעים, הכפישו את שמו ופגעו באופן בלתי הפיך בפרנסתו.

עוד טוען כאמור, כי בעקבות הפרסומים ובעיקר חשיפתו בכתבה בטלויזיה הוא פוטר מעבודתו והכנסתו החודשית נפגעה.

...

לסיכום, עדותו של התובע לא הותירה עליי רושם אמין ומהימן.

כאמור שוכנעתי, כי הפרסום אשר ביצע התובע בוצע בתום לב ומתוך אמונה באמיתותו ולכן חוסה תחת הגנת סעיף 15(8).

לאור כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

 בחקירתו של הנאשם  במהלך הדיון מסר כי בבוקר יום ה- 28.10.10 בעקבות הכתבה בטלויזיה, מסר כי אמר שלא איכפת לו מהאנשים האלה שיזדיינו כך בלשונו, אישר כי אמר שיתכן והרגיזה האשה מהכתבה את בעלה.

יתר על כן אני סבורה כי הנאשם גם מימש את איומו, באופן שנסע אחרי המתלוננת לבית ספרה, שוחח עם המנהלת ובמעשיו היה כדי לפגוע בשמה הטוב של המתלוננת, במקום עבודתה , ויתכן גם בפרנסתה, בהכנסה שעליה מקור מחיתה , הואיל והיחסים בין מורה לבעלה באופן אובייקטיבי הנם יחסים אישיים שצנעת הפרט יפה להם.

...

אני סבורה כי אמירתו של הנאשם בנסיבות אלה, במבחנם האובייקטיבי של הדברים, מהווה עבירת איומים.

אני סבורה כי גם מאמרתו של מר' דהן, אבי המתלוננת, (המוצג ת/1) ומעדותו עלה כי הנאשם היה ער להוראה החוקית.

לאור האמור, ובשים לב לכך שהנאשם אמר למאג'יד ליצור קשר עם המתלוננת כפי שעלה מדברי מאג'יד , אני קובעת כי המאשימה הוכיחה מעל לכל ספק סביר שהנאשם עבר עבירה של הפרת הוראה חוקית, באופן שיצר קשר עם מאג'יד ובקש ממנו לשכנע את המתלוננת שלא תלך לבית המשפט ותעשה עמו סולחה.

לאור האמור, אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי הסיפא של סעיף 6 בעובדות האישום השני.