פגיעה בפרטיות עובד: זכויות וסעדים

בצוים אלה די כדי לאיין פגיעה נוספת בתובעים הנובעת מהפער בין מצבו של המחסן לבית היתר הבניה, ואין צורך במתן סעדי הריסה או שינוי הקיים לגביו; בנסיבות שהוכחו, סעדים כאלה אינם נחוצים, אף אינם מידתיים.

נחה דעתי כי מדובר בלא יותר – ולכל היותר - בזוטי דברים שחלה עליהם הוראת סעיף 6 בחוק הגנת הפרטיות, לפיו "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש". בחלק מהתצלומים לא רואים דבר-מה שמעיד על בילוש והתחקות אחר התובעים בשטח ביתם.

...

התביעה שכנגד נדחית כולה.

ניתן אפוא פסק-דין שמחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, כלהלן: א. הנתבעים ישלמו לתובעים סך של 30,000 ₪ שיישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15.8.2016) עד יום פסק-הדין.

ג. הנתבעים ישלמו לתובעים את הוצאות ההליכים בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ), שניהם בערכי יום פסק-הדין.

משכך נקבע כי סעד זה יינתן רק במקרים יוצאי דופן, בהם ברור כי אף אם יוכחו כל הטענות בכתב התביעה לא יהא התובע זכאי לסעד המבוקש (ראו: רע"א 6774/19 אפרידר החברה לשיכון ופיתוח לישראל בע"מ נ' עריית ראש העין (16/4/20) פסקה 26; רע"א 6938/19 אילני נ' ברוך (20/8/20), פסקה 22 והאסמכתאות שם).

בהקשר לטענה זו, הרי שעל מנת לסלק טענות אלו – בשלב זה של הדיון – די בקביעה ולפיה לא ניתן לשלול את הטענה כי הפגיעה בפרטיות אינה מתמצית רק בפירסום נוסף של פרטיהם של המבקשים, אלא גם ביכולתם לשלוט בפירסום ובכלל כך לדוגמא – להחליט להורידו לאחר השכרת הנכס ובכך להפסיק את פניותיהם של המתעניינים בנכס לאחר מכן.

...

בהקשר לכך הדגיש בית המשפט כי: "כשלעצמי סבורני, כי בבואנו לזהות שירות שנותן בנק ללקוחותיו אין ליתן משקל של ממש לשאלה אם בחר הבנק להעניק סוג זה של שירות (זאת, גם אם בחינת המונח "לקוח" בסעיפי ההגדרות של דברי חקיקה אחרים, מעלה לכאורה כי מדובר בהתקשרות רצונית; בין היתר ראו חוק החוזים האחידים, תשמ"ג - 1982; חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996; חוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו - 1986).

לאור כל האמור והמפורט – הבקשה נדחית.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

בטבורה של החלטה זו עומדת לפיכך השאלה אם כתב התביעה מגלה "עילת תביעה". אם עומדת לתובעים הזכות לטעון לפגיעה בפרטיותם רק בהנתן שהנתבעים, "הזוכים" בתיק ההוצאה לפועל, נחשפו לבקשה שהגישו התובעים, בלי כל החלטה הקובעת חיסיון על הבקשה וכאשר נקבע בהמשך שהבקשה לסודיות נדחית.

הבקשה מתבססת על הסמכות הנתונה לבית המשפט בתקנה 41 (א) (1) בתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 ("תקנות סד"א"), לפיה מוסמך בית המשפט להורות על מחיקת כתב תביעה בכל עת אם "כתב התביעה אינו מגלה עילת תביעה". בהתאם למושכלות יסוד של דיני הפרוצידורה האזרחית, "פרשת התביעה מגלה עילה אם התובע, בהנחה שיוכיח את העובדות הכלולות בתביעתו, זכאי יהיה לקבל את הסעד המבוקש על ידו" (ע"א 109/49 חברה להנדסה ולתעשיה בע"מ נ' מזרח שירות לביטוח, פ"ד ה 1585, 1591).

...

בטבורה של החלטה זו עומדת לפיכך השאלה אם כתב התביעה מגלה "עילת תביעה". אם עומדת לתובעים הזכות לטעון לפגיעה בפרטיותם רק בהינתן שהנתבעים, "הזוכים" בתיק ההוצאה לפועל, נחשפו לבקשה שהגישו התובעים, בלי כל החלטה הקובעת חיסיון על הבקשה וכאשר נקבע בהמשך שהבקשה לסודיות נדחית.

אם מצאנו שהכלל מחייב גילוי מלא לצד שכנגד של כל בקשה שהוגשה על נספחיה, ועוד הוספנו ומצאנו שעקרון זה מבטא לא פחות מעיקרי הצדק הטבעי וקבוע בתקנות סד"א, ממילא שכל עוד לא ניתנה החלטה אחרת – יוותר הכלל ותישמר זכות העיון לצד שכנגד.

אשר על כן אני מקבל את טענת הנתבעים, קובע כי כתב התביעה איננו מגלה עילת תביעה כלפי הנתבעים ואף מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, כך שאין הצדקה לאפשר תיקון כתב התביעה.

תחולת דיני לשון הרע ודיני הגנת הפרטיות בעניינינו החוק (חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2016) הוא חוק מודרני ועדכני אשר נועד להפיץ בצורה מוסדרת נתוני אשראי של אזרחים החפצים בכך (שהרי לפי סעיף 22 לחוק רשאי לקוח לבקש מבנק ישראל שנתוני האשראי שלו לא ייכללו במאגר הנתונים) - וכך תואר (הצעת חוק נתוני אשראי, התשע"ו-2015, ה"ח הממשלה 954,עמ' 3): החוק המוצע קובע הסדר כולל להקמתה ולפעילותה של מערכת לשיתוף בנתוני אשראי של יחידים, אשר זכות לפרטיות מוגנת כזכות יסוד לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, וכן לפי חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן - חוק הגנת הפרטיות).

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 כאמור לעיל, החוק מפנה לקבלת סעדים על פי פקודת הנזיקין ולפיכך ממילא אין לתובע זכות לסעדים על פי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965.

(7) הפרה של חובת סודיות שנקבעה בדין לגבי עניניו הפרטיים של אדם; (8) הפרה של חובת סודיות לגבי עניניו הפרטיים של אדם, שנקבעה בהסכם מפורש או משתמע; (9) שימוש בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נימסרה; (10) פירסומו או מסירתו של דבר שהושג בדרך פגיעה בפרטיות לפי פסקות (1) עד (7) או (9); מסופקני אם הארוע מושא דיוננו ניכנס, מראש, בגדרן של איזה מהחלופות האמורות.

...

לפיכך גם התביעה עניין זה נדחית.

הוצאות משפט משעסקינן בתביעה על סך 400,000 ₪ אשר נדחית במלואה, מן הדין לחייב את התובע בשכ"ט עו"ד של הנתבע בשיעור 20% בתוספת מע"מ, כמקובל בפועל בייצוג בתיקים אזרחיים מהותיים.

התוצאה התביעה נדחית.

התובעת טענה כי מאחר שהנתבעים הפרו חובה חקוקה ובנו ללא היתר תוך פגיעה בה, הרי שהיא זכאית לסעד מסוג צו הריסה, צו מניעה ופצוי כספי בגין הנזק.

מאחר שהנתבעים הודו כי בנו בחריגה מהיתרי הבניה ולאור הפגיעה המתוארת בנוחיות ובפרטיות התובעת, מצאתי לנכון להסתפק במחיקת הטענה במקום דחייתה תוך שמירה על זכות התובעת להגיש תביעה מחודשת בעיניין זה. לסיכום פרק זה; אני מורה על מחיקת טענות התובעת : הוכח באופן כללי עצם הפרת חובה חקוקה וחריגה מהיתר הבניה.

...

הצעת הנתבעים לבטל את ההסכם תמורת התשלום אותו שילמה התובעת לפני 7 שנים איננה ריאלית כפי שהוסבר לעיל ודינה להידחות על הסף.

אשר על כן, אני מורה על אכיפת ההסכם בין הצדדים.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן חלקי.