פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע בין שכנים

הרקע ותמצית טענות הצדדים התביעה הוגשה בטענה כי הנתבע פגע בפרטיות התובעים, הוציא כנגדם לשון הרע וביצע נגד התובעים עוולות נזיקיות של מיטרד ליחיד ונגישה.

כפי שמסרתי לצדדים לא פעם במהלך ניהול ההליך, ראוי כי ימצאו דרך לחיות בשקט, בשלוה, בשלום ובכבוד הדדי זה עם זה. מדובר בשכנים שהקרבה ביניהם עשויה להביא לחיכוכים עתידיים, ומוצע כי יבחנו אפשרויות להידברות וליישוב סכסוכים בדרך אחרת בעתיד, שלא באמצעות הכרעה משפטית פורמאלית של בית המשפט.

...

בהעדר ראיה קבילה אחרת, דין הטענה להוצאת לשון הרע – להידחות.

סוף דבר בהתאם להכרעה לעיל, שתי התביעות נדחו ברובן וכל אחת מהן התקבלה בחלקה הקטן בלבד, בסכום זהה של 5,000 ₪.

אני קובעת כי יש לקזז את הסכומים הנ"ל, וכפועל יוצא, אין מוטל כל חיוב על איזה מהצדדים לטובת הצד האחר.

עניינה של התובענה: לפני תביעה כספית בגין פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע.

מנשרים עם תמונתה ובהם כיתוב לפיו היא רווקה בת 50 אשר חוטפת ילדים ומזניחה את בתה, הופצו בתיבות הדואר של השכנים בבית מגוריה ותחת מגבי המכוניות ברחובות הסמוכים למקום מגוריה.

אוסיף ואומר, כי המתח בין הוראת סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע לבין סעיף 10 לפקודת הנזיקין, נדון בפסיקה בעשור האחרון כפי שפרטתי לעיל.

...

חככתי בדעתי אם יש מקום לכפל הסכומים, לפי הסנקציות החריפות המופיעות בהוראות החיקוקים הנ"ל (סעיף 7א (ג) לחוק איסור לשון הרע, סעיף 29א (ב) (2) לחוק הגנת הפרטיות מסקנתי היא כי חרף הבוטות של הפרסומים, יש להימנע מכך.

סיכום: מן המקובץ לעיל, מתקבלת התביעה.

אני קובעת כי הנתבעים 1-3 הפיצו לשון הרע על התובעת 2.

בהמשך לפסק הדין מיום 14.10.12 ופסק הדין מיום 11.2.13, כל שנותר להכריע בו כעת מתייחס לטענות התובעים שכנגד (להלן – "התובעים") בהתאם לאמור בכתב התביעה שכנגד אשר הוגש כנגד הנתבעת שכנגד (להלן – "הנתבעת") בגין שתי עילות תביעה: פגיעה בפרטיות והוצאת לשון הרע (יתר העילות והטענות נזנחו בסיכומים).

לטענת התובעים, הנתבעת פגעה בשמה הטוב של התובעת אשר טיפלה בבעלה של הנתבעת בעודו בחיים, כאשר אמרה בנוכחות אחד השכנים, מר יוסף זוהר, ובנוכחות פקידת המרפאה הגב' קרופניק, כי התובעת היא שגרמה למות בעלה, תוך רמיזה כי הטיפול בו היה כושל ורשלני.

...

האמור במכתב זה ויתר הנימוקים עליהם עמדתי לעיל, תומכים במסקנה כי לא הוכח לפניי שהנתבעת פגעה כהוא זה בפרטיותם של התובעים.

ברור שאלמלא כך, דינה של התביעה שכנגד היה להידחות, משום שהתובעים עצמם לא היו עדים לאמירה הפוגעת, ואך בשל טעות טקטית של הצד השני הצליחו להגיע למצב בו יש לדון בתביעתם.

סיכומו של דבר, אני דוחה את התביעה בגין הפגיעה בפרטיותם של התובעים, ומקבלת את התביעה בגין הוצאת לשון הרע שבגינה אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 10,000 ₪.

בפני תביעה ותביעה שכנגד, שהוגשו בעילה של הוצאת לשון הרע ועילות נוספות.

מקור התביעות, במערכת יחסים עכורה בין שכנים.

בנוסף, טענו הנתבעות, כי התובעים נהגו להטיח בפניהן קריאות משפילות ומבזות בפני שכנים ובני מישפחה, ואף שלחו מכתב התראה אל מקום עבודתה של מעיין, שבו ייחסו להן מעשים לא נאותים ואף פליליים, דבר שפגע בפרנסתה של מעיין.

על-פי סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע, עומדת לנתבע הגנה טובה אם הפירסום היה בתום לב: "בהגשת תלונה על הנפגע בעיניין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעיניין המשמש נושא התלונה...". במסגרת הגנה זו ביקש המחוקק לאזן בין השמירה על שמו הטוב של אדם, לבין האנטרס הצבורי שבקבלת מידע על עבירות ומעשים פסולים, לצורך בדיקת המידע, מבלי להעמיד את המתלוננים בסיכון אפשרי של תביעה בגין לשון הרע.

פגיעה בפרטיות – הנתבעות טוענות כי התובעים נהגו ליבלוש ולהשקיף באובססיביות חודרנית על הנעשה בשטח ביתן הפרטי ובחצר שלהן, תוך רמיסת זכותן הבסיסית לפרטיות, ובנגוד לקבוע בסעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, לפיו: "פגיעה בפרטיות היא אחת מאלה:

...

לכן, אני מקבלת את התביעה ביחס לעילת הגזל וקובעת כי על התובעים להשיב לנתבעות 1-2 את שווי הברזל שנלקח.

לפיכך, אני קובעת שעל התובעים לשלם לנתבעות 1-2 420 ₪ ומע"מ בגין הברזל.

לסיכום האמור עד כה, אני מקבלת את התביעה שכנגד, בעילת לשון הרע באשר לפרסום המכתב ששלחו התובעים לנתבעות ובעילת הגזל.

התביעה הוגשה על הסך של 200,000 ₪ לצרכי אגרה כאשר פירוט הסעדים הוא כדלקמן: בגין הוצאת לשון הרע – 568,000 ₪ בגין פגיעה בפרטיות - 120,000 ₪ בגין הטרדה מינית - 200,000 ₪ ====== סה"כ 988,000 ₪ ולצרכי אגרה - 200,000 ₪ התובע והנתבע הם שכנים המסוכסכים מזה שנים.

וכך למשל: בחודש ספטמבר 2016 הגיש התובע תביעת לשון הרע כנגד בנו של הנתבע (ת"א 44458-09-16, שהסתיים בחיוב הנתבע שם בסך של 5,000 ₪); בחודש יוני 2017 הגיש התובע תביעת לשון הרע, הפעם כנגד חברתו לשעבר של בנו של הנתבע (ת"א 6231-06-17 שהסתיים בפשרה על סך של 25,000 ₪); בחודש יולי 2017 הגיש התובע תביעת לשון הרע, הפעם כנגד רעייתו המנוחה של הנתבע (ת"ק 4007-07-17, הסתיים בהכרעה על דרך הפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט תוך חיוב הנתבעת בסך של 2,000 ₪); בחודש פברואר 2018 הוגשה התביעה כנגד הנתבע, בה ניתן כעת פסק דין זה. התובע היה מעורב בשלושה אירועים משפטיים נוספים לרבות ביחס למשפחת הנתבע, וכך למשל נטען: ביום 8/5/2012 עתרו חמישה עשר שכנים וביניהם מישפחת הנתבע למתן צו למניעת הטרדה מאיימת כנגד התובע.

...

אני מקבל זאת גם בשל העובדה שסיפור הסכסוך והמחלוקת בין הצדדים מגובה בראיות ובהליכים משפטיים; אני מקבל זאת גם מכיוון שנראה שהתובע הקפיד לצלם את האירוע, על שלושת מופעיו, וסביר יותר שהתלוותה למופעי הקללות גם התנהלות מצד התובע; אני מקבל זאת גם מכיוון שנתתי אמון בדברי הנתבע, אשר חזר פעם אחר פעם על גרסתו לפיה השיב לתובע קללות כנגד התנהלות התובע עצמו.

חלק שלישי – סוף דבר סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

אני מחייב את התובע בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 12,000 ₪, סכום זה יישא הפרדי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.