מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פגיעה בפרטיות ואיומים על ידי התקנת אפליקציית מעקב

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2018 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

השתלשלות ההליך: ביום 29.04.18, במסגרת הסדר טיעון דיוני ללא הסכמות עונשיות, הודה הנאשם בכתב אישום מתוקן והורשע בעבירות הבאות: תקיפה חובלנית של בת-זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977; איומים, לפי סעיף 192 לחוק הנ"ל; היזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק; פגיעה בפרטיות (בילוש והתחקות), לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981; לפי המוסכם הופנה הנאשם לשירות המבחן והתקבל בעיניינו תסקיר מיום 24.10.18: שירות המבחן התרשם מהתהליך הטיפולי שעבר הנאשם החל מאוגוסט 2016 ועד היום, והמליץ לנקוט בדרך שיקומית-חינוכית של צו מבחן וצו של"צ בהקף של מאתיים שעות.
בחודש יוני 2016 התקין הנאשם במחשבו האישי תוכנה שאיפשרה לו לעקוב אחר מסרונים שהחליפה הנפגעת עם אחרים באפליקציית ווטספ, ללא ידיעתה, וכך עקב אחריה במשך כשלושה ימים.
הנאשם החל להכות את הנפגעת באגרופו בפניה, בראשה, בכתפיה ובידיה, עד שהנפגעת שעמדה להתעלף נפלה ארצה והחלה לדמם מראשה שנחבל בנפילתה.
הנאשם נטל ממגירה חפץ כלשהוא, והחל להכות באמצעותו את רגלי הנפגעת, כשהוא מאיים ש"הרגליים האלה לא ירוצו יותר" כי הוא ישבור אותן, וכשאינו שועה לצעקותיה ובקשותיה של הנפגעת שיחדל.
...
סוף-דבר, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל החופף במלואו את תקופת המעצר, מיום 24.6.16 עד ליום 4.8.16 (ואפילו יראו רישומי שב"ס אחרת); שישה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות מכל סוג, למעט איומים, או עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות; שלושה חודשי מאסר על-תנאי למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת איומים; התחייבות בסך 2,000 ₪ למשך שנתיים מהיום, שלא יעבור עבירת אלימות מכל סוג, לרבות איומים, או עבירה לפי חוק הגנת הפרטיות.

בהליך בג"ץ (בג"ץ) שהוגש בשנת 2021 בעליון נפסק כדקלמן:

אשר לאמצעים טכנולוגיים וולונטריים, משיבי הממשלה ציינו כי שני היישומונים שהושקו על ידי משרד הבריאות – "המגן" וגירסתו המעודכנת "המגן 2" – אינם מהוים בנקודת הזמן הנוכחית חלופה אפקטיבית, וזאת בשל שיעור ההתקנות הנמוך שלהם על ידי אזרחים ובשל קשיים טכנולוגיים הכרוכים בשימוש בהם (שם, בעמ' 21-20).
עיקרון זה בא לידי ביטוי בסעיף 3(ב) לחוק הקובע כי הממשלה לא תכריז על הסתייעות בשב"כ "אלא אם כן שוכנעה כי אין חלופה מתאימה להסתייעות בשירות" ובסעיף 12 לחוק הקובע כי על צוות השרים להיתחשב "בקיומן של חלופות להסתייעות" בשב"כ. כל אדם הוא עולם ומלואו אך קשה לקבל את הטענה כי די להצביע על אדם אחד שחייו ניצלו הודות לאיתורי השב"כ על מנת להצדיק את השמוש "בכלי" השב"כ. איחזור ואדגיש כי איננו מדברים אך על הפגיעה בזכות לפרטיות, אלא על הצירוף של הפגיעה וזהות הגורם פוגע – הזכות לפרטיות נפגעת על ידי ארגון המודיעין המסכל של המדינה, וכפי שנאמר על ידי הנשיאה בעיניין בן מאיר: "הפגיעה בפרטיות במקרה דנן היא קשה במיוחד משתי סיבות עיקריות: האחת עניינה במיהות הגורם אשר מפעיל את האמצעים הנדונים, היינו בעובדה כי השב"כ – שירות הבטחון המסכל של המדינה – הוא זה אשר מפעיל אמצעי מעקב אחר אזרחי ותושבי המדינה; והשנייה עניינה במהות האמצעים שנבחרו, קרי בעובדה שמדובר במנגנון כופה ששקיפותו אינה מלאה" (שם, פסקה 38).
המדינה נחשבת באופן מסורתי לאחד הגורמים העקריים (גם אם לא היחיד) שמאיים על הזכות לפרטיות, על רקע הכוח העודף שמרוכז בידיה לכתחילה.
לעניין כשלונה של אפליקציית "המגן" – טענת משיבי הממשלה שאזרחים חששו להוריד אפליקציה זו לטלפון הנייד משום שסברו שהדבר יאפשר למדינה לעקוב אחריהם, היא בגדר לעג לרש מקום שבפועל מאז חודש מרץ 2020 מעקב מעין זה מתבצע על ידי השב"כ באופן כפוי; ויש לתהות על כך שהמדינה לא השכילה לשקף לציבור את הדברים כהויתם.
...
ככל שההשגה נדחית, ההחלטה על דחייתה תהיה מנומקת ותימסר לפונה לא יאוחר מ-24 שעות ממועד הפנייה (סעיף 8(ו) לחוק); עד לקבלת ההכרעה בהשגה נדרש הפונה להישאר בבידוד.
עם זאת, אני סבורה כי יש להוסיף סעד של "התראת בטלות" – שתכליתו להותיר מסר ברור שלפיו מאחר שבעת הזו הסמכות הגורפת שקבועה בחוק איננה מידתית, בנסיבות הקיימות אין מקום להאריך את תוקפו במתכונת גורפת זו (לכל הפחות) מעבר להארכה האוטומטית שנעשתה מתוקף סעיף 38; וככל שהדבר ייעשה, החוק צפוי להתבטל לפי התראה זו. אמנם מדובר בסעד חריג, אך בנסיבות המקרה סעד זה עומד בהלימה לפגיעה הקשה והבלתי מידתית שהחוק מסב לזכות לפרטיות ולמרקם החיים הדמוקרטי בישראל (ראו והשוו: בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל, פסקה ל"ד והאסמכתאות שם (6.9.2017); בג"ץ 3002/09 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה מ"א (9.6.2009); ולהרחבה ראו: חנן מלצר ואוריאל רוזנברג "התראת הבטלות: דוגמה לדרך האמצע של השופט א' רובינשטיין" ספר אליקים רובינשטיין 1175 (אהרן ברק, אילה פרוקצ'יה, מרים ביטון ורינת סופר עורכים, 2020)).
סוף דבר ממד הזמן הוא שחקן ראשי בעתירה שלפנינו – והוא חוזר בכל אחת מ"מערכות" הדיון.
זמניות החוק וחקיקתו לכתחילה כהוראת שעה, מטילה צל כבד על המשך השימוש בו עתה – לאחר שהחוק הוארך באופן אוטומטי ומבלי שהתקיים הליך חקיקה חדש ומלא שבחן את כלל השיקולים הרלוונטיים לשעה זו. ושינוי דרמטי שאירע בחלוף הזמן בכל הנוגע להתמודדות עם מגפת הקורונה – שילוש מערך החקירות האפידמיולוגיות וטיובו, הגדלת וייעול היקף בדיקות הקורונה ומבצע החיסונים האפקטיבי – מוביל גם הוא למסקנה שאין זה מידתי להוסיף לעשות שימוש באיכוני השב"כ. המדובר בשימוש באמצעי מעקב חסר תקדים של שב"כ אחר אזרחי ותושבי המדינה.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

על פי האישום השלישי, מספר חודשים עובר לאמור באישום הראשון, התקין הנאשם במכשיר הטלפון של המתלוננת תוכנה בשם "FIND MY IPHONE" (להלן: "האפליקציה").
בתגובה ענה לה הנאשם, כי התחקה אחריה באמצעות האפליקציה, וכי מותר לו לעקוב אחרי מי שהוא אוהב.
בנסיבות אלה, יוחסה לנאשם עבירה של פגיעה בפרטיות – בילוש או הטרדה, עבירה לפי סעיף 2(1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").
בע"פ 4210/09 לירן נ' מדינת ישראל ((25.11.09), פסקה 7) קבע בית המשפט "... מהצד האחר, בל נשכח כי החומרה הגלומה בעבירת האיום על פי תכליתה היא רצונו של האחד לשלול את הבחירה החופשית של הזולת על ידי איום בפגיעה בו שלא כדין... לדעתי, יש לאמץ את הגישה לפיה כוונה לפגוע באופן כזה בחרותו של הזולת מהוה גם פגיעה באוטונומיה שלו. זהו רובד מרכזי בחומרת המעשה". בנסיבות אלה, ביקש הנאשם בהודעות ששלח למתלוננת להניע אותה לפעול כפי רצונו בכל הנוגע לסוגיית האיפור בעת צאתה מהבית, וכי אם לא תעשה כן יקרה לה משהו רע. עסקינן באמירות שנועדו להפחיד את המתלוננת ולא להזהירה.
...
לסיכום קבעתי, כי עדותה של המתלוננת מהימנה עלי ומצאתי לה חיזוקים בחומר הראיות ולא נתתי אמון בגרסת הנאשם ועל כן אני קובעת כדלקמן: הוכח באישום הראשון שהנאשם שלח למתלוננת הודעות בכתב לטלפון הנייד, אשר מהוות איומים ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.
באישום השני הוכח, כי הנאשם איים על המתלוננת שיחתוך את פניה, ועל כן אני מרשיעה אותו בעבירה של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.
הוכח האמור באישום הרביעי, כי הנאשם אחז בחוזקה בידה של המתלוננת ומשך אותה ושם יד על פיה, ועל כן אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של תקיפה סתם כלפי בת זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב) לחוק.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

מרגלית מנסה לתמוך את עדותו בהתכתבות בין הצדדים באפליקציית 'Whatsapp' מיום 6.8.17 (נספח ד' לתצהיר מרגלית) בה נכתב "יחסינו אחרי "הברכות" היום – הסתיימו.
עתירת התובעים למתן צו אשר ימנע מן הנתבעים לתקוף, לאיים, להטריד אותם או לפגוע בפרטיותם לאחר שנדחתה טענת התובעים ביחס לזכותם לקבל פיצוי כספי בגין ההטרדות והוצאת לשון הרע כמפורט לעיל, יש לבחון האם יש מקום להעתר לבקשתם להורות על מתן צו כאמור.
מדובר לטענתם בפעולה שבוצעה ללא הסכמת הדיירים ואשר פוגעת בפרטיות הדיירים שכן היא מרשתת את מבואת הבית ואת החניה, כך שמרגלית יכול לעקוב אחר יתר דיירי הבית .
לכן, טענות התובעים בדבר פגיעה בפרטיות בגין התקנת מצלמות אלה לא הוכחו ויש לדחות את העתירה למתן הצוו בעיניין זה. צו לפירוק הקירות הסוגרים את החלל מתחת לממ"ד בדירת מרגלית התובעים טוענים כי הנתבעים ביצעו עבודות בניה ברכוש משותף ללא היתר וללא זכות שבדין וסגרו במשקוף ובדלת שטח שנוצר מתחת לממ"ד בדירת מרגלית תוך שבכך הנם משתלטים על שטחים לא להם.
"לא מצאתי כי על ידי חניה במיתחם הרכוש המשותף בקידמת חנייתם הצמודה עושים הנתבעים שימוש בלתי סביר בו. אותו המיתחם לא נועד אלא למעבר כלי רכב. אף לא אחד אחר, פרט לנתבעים, אינו יכול לעשות שימוש באותו המיתחם..." (ס' 8(ז) לפסק הדין) מהחלטה זו למדים התובעים כי הם רשאים לעשות שימוש בשטח הרכוש המשותף הצמוד לחנייתם באופן המאפשר העמדת שני רכבים אחד אחרי השני.
...
על כן, אני מורה לצדדים להימנע מכך.
משעה שכך הם פני הדברים, מתייתר הצורך לדון במתן צו שיורה על ניתוקה, הוא הסעד היחיד שהתבקש במישור זה. סוף דבר התביעות בעיקרן נדחות הדדית, למעט בשלוש הנקודות כדלקמן – ניתן צו הדדי האוסר על הצדדים (צינמן מול פרץ ומרגלית) להטריד, לאיים, לבלוש, ולצלם זה/ו את זה/ו. צו זה יעמוד בתוקפו למשך שנה מהיום.
נוכח התנהלותם ההדדית של הצדדים בהליך זה והעובדה שהנושא הגיע לפתחו של בית המשפט משום שאיש מהצדדים לא השכיל לעצור את המחלוקת בטרם הסלימה לכדי התביעות ההדדיות, אני מורה כי כל צד יישא בהוצאותיו.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו