מכל מקום, הנתבעת סבורה כי לא כל היתנהלות של מעסיק שממנה נפגע עובד מהוה "היתנכלות תעסוקתית", וציינה כי יחסי עבודה כרוכים, מעצם טבעם, בעימותים וחיכוכים בין העובד למעסיק.
(1) היתייחסות מבזה או משפילה או מזיקה כלפי אדם, לרבות באמצעות צעקות, קללות, האשמות שוא, או הפצת שמועות מזיקות;
(2) שבוש יכולתו של אדם לבצע את תפקידו, לרבות באמצעות הצבת דרישות בלתי סבירות או יצירת תנאים בלתי סבירים לביצועו, שאינם נחוצים לבצוע התפקיד ואינם מטעמים עניניים, כגון היטפלות קנטרנית למעשיו, הצגת דרישות או שינוין באופן שלא ניתן להיתמודד עמן, שליטה הדוקה באופן בלתי סביר על פעילותו במסגרת עבודה או הצרה, בפועל או בכוח, של סמכויותיו או תחומי אחריותו כנגזר מתפקידו, מטעמים בלתי עינייניים וכשביצוע העבודה אינו מחייב זאת;
(3) הטלת משימות על האדם שמטרתן מילוי צרכיו האישיים של אחר ושאינן נוגעות לתחומי תפקידו;
(4) הכפפתו של אדם לאוירה של פחד ואיומים;
(5) ייחוס עבודתו, הישגיו והצלחותיו של אדם לאדם אחר או ייחוס לאדם כשלונות לא לו, תוך הסתרת עובדות או הצגה מעוותת שלהן;
(6) נקיטת פעולות שיש בהן כדי להוביל לבידוד מקצועי או חברתי של האדם;
(7) נקיטת פעולות שיש בהן כדי לפגוע באופן בלתי סביר בפרטיותו של האדם.
...
לסיכום
לאור כל האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום שתקבל פסק דין זה לידיה:
פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד – סך של 5,000 ₪, במונחי מועד מתן פסק דין זה.
השלמת פיצויי פיטורים – סך של 8,067 ₪, וזאת בנוסף על הסכומים שנצברו בקופות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 12/12/17 ועד למועד התשלום המלא בפועל.
בנוסף, אנו מורים לנתבעת למסור לתובע מכתב שחרור פיצויי הפיטורים שבקרן הפנסיה, וטופס 161, ככל שלא עשתה כן עד כה.
יתר התביעות נדחות, כפי שקבענו לעיל.
אשר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד – בשים לב ליחס בין הסכומים שנפסקו לבין הסכומים שנתבעו, ובשים לב לדרך המכבידה בה נוהלה התביעה, בין היתר: כתבי טענות מטעם התובע אשר כללו חזרות, עומס פרטים לא הכרחי וללא הבחנה בין עיקר לטפל, באופן שהכביד מאוד על הטיפול בתיק, כמו גם לחולשותיה הניכרות של התביעה, כפי שפורט לעיל – שקלנו לחייב את התובע לשאת בחלק מהוצאות הנתבעת, אך בסופו של דבר החלטנו, לא בלי היסוס, כי כל צד יישא בהוצאותיו.
