פגיעה בעין בתאונת דרכים

בית המשפט הפנה למספר פסקי דין, אשר הכירו באירועים כ"תאונת דרכים", על אף שהתובע היה מחוץ לרכב , כגון: ת.א (שלום ירושלים) 12558/02 בן משה נ' אי.איי.גי' [פורסם בנבו], 10.7.05, שם הוכרה תביעתה של תובעת שיצאה מרכבה לאמוד נזק שניגרם כתוצאה מתאונת דרכים, וכאשר באה לשוב לרכבה, בכדי להוציא רישיונות ולהחליף פרטים, נפגעה מרכב חולף, או במקרה של ת.א (שלום ירושלים) 3735/05 מזרחי נ' פרץ [פורסם בנבו], 29.7.07, שם התובע ירד מרכבו לאחר שהתנגש בגדר הפרדה, ביקש לאמוד את נזקו, היתקשר למישטרה ואז נפגע מרכב חולף.

במהלך קשירת התיק קפץ ממקומו אחד מקרסי הברזל ופגע בעינה".

...

אין סיבה שהתובע הפונה למל"ל במסגרת חובתו להקטנת הנזק, יישא בעצמו את עלות שכ"ט עו"ד בהליך במל"ל, ויש מקום שהנתבעת תשלם לו חלק משכר הטרחה.

דעתי היא כעמדה המתנגדת ואני מאמץ את הטעמים המפורטים.

סוף דבר, על הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 436,280 ₪ בניכוי הסך המשוערך של תגמולי המל"ל. לסך שיתקבל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%, מע"מ, ואגרה.

התובע התפנה בכוחות עצמו לבית החולים הלל יפה בחדרה בסמוך לאחר מכן, ואף שם דיווח על פגיעה בעינו בתאונת דרכים (ראה תעוד מתוך סיכום האישפוז).

...

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במסמכי התיק, מצאתי כי אני מעדיפה את גרסת התובע, לפיה התאונה ארעה בנסיבות שתיאר, על פני גרסת הנתבע, כאילו לא התרחשה כלל.

על יסוד האמור לעיל אני קובעת כי התאונה התרחשה כפי שטען התובע.

אני קובעת את התיק להמשך שמיעה ליום 12.4.15 שעה 9:15 ניתן היום, ח' טבת תשע"ה, 30 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.

כמו כן, נטען כי תאונת הדרכים ארעה בשעה שעשה המבקש דרכו לקבלת טפול רפואי בגין הפגיעה בעינו; כי שתי הפגיעות היתרחשו בסמיכות זמנים זו לזו; וכי הפגיעה בעין אף פגמה בראייתו של המבקש ומשכך תרמה להתרחשותה של תאונת הדרכים.

...

משכך, אני סבורה כי בדין קבע בית המשפט המחוזי שתאונה זו אינה מהווה תאונת עבודה כאמור בהוראות החוק המפורטות לעיל, וכי אין להביא את ימי היעדרותו של המבקש מעבודות השירות בגינה, במניין תקופת ריצוי העונש שנגזר עליו.

אף אני סבורה כי אין הנדון דומה לראייה, שכן יש שוני מובהק בהגדרתה של תאונת עבודה בחוק הביטוח הלאומי לעומת ההגדרה המצויה בחוק העונשין – שוני אשר הוא-הוא המעיד, לדידי, על כוונת המחוקק בדבר טיבה המובחן של "תאונת עבודה" במסגרת הוראות החוק האמורות.

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

רקע כללי והצגת הצדדים עסקינן בתביעה לניזקי גוף שנגרמו לתובע פלשתיני, תושב יישוב אלעזריה השייך לרשות הפלשתינאית (להלן: "הרש"פ") ) יליד 3/11/1983 אשר נפגע, כך על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 27/8/2016 בהיותו הולך רגל, עת הלך על המדרכה סביב כיכר הכניסה המערבית ליישוב מעלה אדומים על הכביש בין אלעזרייה ליריחו לכוון דרום, כאשר לפתע לטענתו נפגע בעינו השמאלית מאבן שניתזה לעברו מגלגל רכב חולף שבא מולו.

...

לאור כל המקובץ בסעיפים קטנים א'-ו' לעיל, באתי למסקנה כי התובע לא צלח להרים את נטל השכנוע להוכיח כי התאונה מושא התביעה, קרי כי פציעתו בעין נגרמה עקב מעורבות רכב וכי מדובר בתאונת דרכים.

סוף דבר לאור כל המקובץ דלעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ברם, אין בנתון זה, כשלעצמו, כדי ללמד על הקשר הסיבתי בין נכויותיו הרפואיות של הנפגע שמקורן בתאונת הדרכים לבין דרגת אי הכושר (כפי שטוענת ב"כ המל"ל), אשר מכוחה נמצא זכאי לגמלה, שכן, כפי שנמצאנו למדים, בנסיבות המקרה דנן, גם לנכותו הרפואית של הנפגע בגין חוסר העין היתה השפעה על קביעת דרגת אי כושר הנפגע להישתכר, כאמור גם בחוות דעת הרופאה המוסמכת, כמתחייב על-פי הוראת סעיף 208 לחוק הביטוח הלאומי.

...

לטענת ב"כ המשיבות, עו"ד זיו מנדלוביץ, דין הערעור להידחות.

כמו כן, לאחר שעיינו בטענות הצדדים, לא מצאנו להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שלא לפסוק למל"ל הוצאות.

סוף דבר 21.

דין הערעור להדחות.