פגיעה בעבודה: קטיעת כף יד למתנדבת במסור

המערער הגיש ערר על החלטת הועדה וטען בפניה: "קשה לי לרוץ. ללכת הליכות, כאב לי בלילות, כאבים בכתף חזקים במיוחד בלילה. מקבל תרופות". בנוסף, מפי ב"כ נרשמו הדברים הבאים: "מצרף הערכת נכות של ד"ר מורנו, בדרג 1 נבדק פעמיים, כתף הוכרה כתאונת עבודה, הועדה אחרונה מדרג ראשון אין היתייחסות לכתף למרות התלונות. אני מצרף גם את הפענוח של אולטרסאונד. כמו כן עלה במשקל 12 ק"ג מאז התאונה". הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית וקבעה כי למערער 5% בגין סעיף 35 (1) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

בניסיון להביא את כפות ידיו לעורפו נראתה אבדוקציה של 110 מעלות.

הועדה שגתה כאשר בחרה שלא להפעיל את תקנה 15 שכן המערער הנו נהג אוטובוס ובמסגרת עבודתו הוא נידרש למאמץ פיזי רב הכולל הפעלת ידו השמאלית אשר נפגעה בתאונה.

בהתאם להלכה הפסוקה, אופן עריכת הבדיקה הקלינית והיקפה הוא עניין המסור לשיקול דעתה המקצועי של הועדה ובית הדין לא יתערב בה ואין בטענות המערער לפיה הבדיקה הקלינית מלווה הייתה בכאב כדי להוביל למסקנה כי נפל פגם בעריכתה או בממצאיה.

...

המשיב טען מנגד כי דין הערעור להידחות הואיל והמערער לא הצביע על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה.

לפיכך, הוועדה הייתה רשאית לקבוע כי למערער נכות בגין הברך ואין לקבל את טענת המערער בעניין זה. אשר לטענות המערער הנוגעות לביצוע הבדיקה הקלינית ואי אימוץ חוות הדעת של ד"ר מורנו – הרי שדינן להידחות.

בהתאם להלכה הפסוקה, אופן עריכת הבדיקה הקלינית והיקפה הוא עניין המסור לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה ובית הדין לא יתערב בה ואין בטענות המערער לפיה הבדיקה הקלינית מלווה הייתה בכאב כדי להוביל למסקנה כי נפל פגם בעריכתה או בממצאיה.

כללו של דבר- דין הערעור להידחות.

המשיב הפנה לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בבר"ע (ארצי) 31660-10-18 אלקרינאווי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 24.10.18, במסגרתה נדחתה טענה דומה כנגד ביסוס ממצאים על יסוד בדיקה פסיבית ולא אקטיבית; וכן לבר"ע (ארצי) 46989-03-18 גבריאלוב – המוסד לביטוח לאומי, מיום 3.8.18, בו נקבע כי אין צורך לפרט האם טווח התנועות בכתף הוא אקטיבי או פסיבי, שכן אופן בדיקת טווחי התנועה בכתף הוא עניין רפואי המסור לועדה.

אשר לטענה, לפיה שגתה הועדה בקביעת נכות אורתופדית בשיעור 10%, לפי סעיף 35 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ושגתה בכך שלא יישמה פריטי ליקוי המתייחסים לאיברים ספציפיים – מצאתי, כי דינה להדחות.

מעיון במימצאי הבדיקה הקלינית למדים, כי הועדה לא מצאה עדות לטריגר בכפות הידיים, ובהתייחס לכתף ימין צוין, כי הועדה מצאה שטווח התנועה האקטיבי הוא אמנם 90 מעלות, אך באופן פאסיבי טווח התנועות גדל ב- 10 עד 20 מעלות – מצב שאינו מזכה בנכות בהתאם לפריט הליקוי המתייחס להגבלה בכתף (41(4)(א)); אף בהתייחס לברכיים ולירכיים בדיקת הועדה הדגימה טווח תנועות תקין, אך צוין דבר קיומם של כאבים.

...

לאחר שעיינתי בפרוטוקולי הוועדה ובמכלול החומר שבתיק וכן לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מצאתי, כי דין הערעור להתקבל בהתאם לסכמות הצדדים בלבד ולהידחות בכל הנוגע לקביעות הוועדה בהיבט האורתופדי, ואבאר.

אשר לטענה, לפיה שגתה הוועדה בקביעת נכות אורתופדית בשיעור 10%, לפי סעיף 35 לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") ושגתה בכך שלא יישמה פריטי ליקוי המתייחסים לאיברים ספציפיים – מצאתי, כי דינה להידחות.

סוף דבר על יסוד כל האמור – הערעור מתקבל בהתאם להסכמות הצדדים בלבד.

הועדה התייחסה אך לפגיעה בשורש כף היד, בעוד שהיה עליה לידון גם בפגיעה באצבעות.

סעיפי ליקוי 43 ו-44 לתקנות הדנים בפגיעה באצבעות מקנים נכות באחד משני מצבים בלבד –הראשון קטיעה שאינה מענייננו והשני קשיון שמותאם להגבלת התנועה.

ככל שהקשר הסיבתי בין התאונה לבין הפגימה הנטענת לא נשלל ע"י פקיד התביעות, חל הכלל הרגיל לפיו הקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית (דב"ע לה/345-01 עזיז מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דב"ע נד/53-01 **** שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162) עב"ל 439/08 יצחק עשת – המוסד לביטוח לאומי (24.3.2009)).

שיקול דעת זה מסור לועדה בלבד וכאמור, בית הדין לא יחליף את שיקול דעתה של הועדה בשקול דעתו.

...

הוועדה הרפואית לעררים קבעה, כאמור, כי הערעור נדחה שכן בדרגת הנכות של המערער לא נמצא כל שינוי.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בכל המסמכים שהוגשו לתיק בית הדין לרבות בטענות כפי שנטענו בפרוטוקול הדיון מיום 20/1/15, מצאתי כי דין הערעור להידחות.

לאור כל האמור , אני מורה על דחיית הערעור.

בנוסף נפגעה בשוק רגל ימין בחסרי עור נרחבים, ועברה ניתוח קטיעה וסגירת הגדם באמצעות נטילת שריר והשתלת עור.

אשר למצבה הרפואי כיום, כשנה ו-4 חודשים לאחר התאונה, הנפגעת נימצאת לאחר 2 ניתוחים ברגלה ולאחר אישפוז ממושך (כ-3 וחצי חודשים) במחלקה שיקומית בביה"ח לוינשטיין, ולדבריה צפויה לעבור ניתוח נוסף במרפק יד שמאל.

הוגש מכתב [נ/2] מאת מנהלו הישיר של הנאשם, המעיד עליו כי: "הנו דוגמא ומופת לעובד מסור, בעל אופי שקט עוזר ומסייע הן לחבריו והן לחברה. מיתנדב לכל דבר שיבקשו ממנו הן במישור התחבורתי והן במישור האישי, אני כמנהל מתפלל יום ביומו לנהגים כמו משה לוי שמסיעים ועוזרים". הנאשם נמצא מתאים על פי חוו"ד הממונה בשב"ס לריצוי מאסר ולהשמה במסגרת עבודות שירות.

סיכום ביניים - קביעת מיתחם הענישה: לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, לשם מציאת היחס ההולם במקרה זה בין העבירה, מידת אשמו של הנאשם והעונש הראוי לו, אני קובע כי מיתחם הענישה במקרים דומים, בהיתחשב בחומרת העבירה, בערך החברתי שניפגע ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה המקובלת בבתי המשפט, ובמיוחד בנסיבות הקשורות בבצוע העבירה במקרה זה, הנו כדלקמן: רכיב מאסר : בין 3 חודשי מאסר בעבודות שירות ועד 7 חודשי מאסר בפועל.

הנפגעת בתאונה, ילידת 1948, איבדה את כף רגלה, מוגבל בניידות, סובלת כאבים פיזיים ומכאובי נפש, עברה שקום ארוך ו-2 ניתוחים, ונזקקת לטפול והשגחה צמודים ורצופים של בני משפחתה.

...

סיכום ביניים - קביעת מתחם הענישה: לאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, לשם מציאת היחס ההולם במקרה זה בין העבירה, מידת אשמו של הנאשם והעונש הראוי לו, אני קובע כי מתחם הענישה במקרים דומים, בהתחשב בחומרת העבירה, בערך החברתי שנפגע ובמידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה המקובלת בבתי המשפט, ובמיוחד בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה במקרה זה, הינו כדלקמן: רכיב מאסר : בין 3 חודשי מאסר בעבודות שירות ועד 7 חודשי מאסר בפועל.

לא בלי התלבטות, שכן תוצאות התאונה איומות, הגעתי לכלל דעה כי שליחתו של הנאשם למאסר בפועל במקרה זה, נוכח מתחם הענישה הנוהג בבתי המשפט, תהא מוגזמת וחסרת תועלת ממשית.

לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, לאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת תאונות דרכים, נתתי דעתי לתוצאות התאונה ולחבלות הקשות לנפגעת, ולאחר שהתרשמתי מנגד כי מדובר במעידה ראשונה וחד פעמית של הנאשם, על רקע עבר תעבורתי תקין משך 40 שנות נהיגה כנהג אוטובוס ובהתחשב בהודייתו של הנאשם באשמה, אגזור את העונש ההולם לנאשם לדעתי במקרה זה, כמפורט להלן.

כך, למשל, אם אני רוצה קפה, אני לא רואה טוב, ולא יכולה להכין לעצמי ואז אני יורדת ללובי, שם יש מתנדבת שעושה קפה למי שרוצה.

.כי קביעת האחות במסמך תוצאות הערכת תלות לא תהווה ראיה בתיק זה, שכן העניין מסור לקביעת בימ"ש בלבד.

בפרק "סדר היממה של הנבדק" במסמך "הערכת תלות" נכתב מפי התובעת ע"י האחות כי היא קמה בשעה 07:00 בעזרת המטפלת הזרה המתגוררת עימה, משתמשת בשירותים בליווי המטפלת, נעזרת במטפלת לרחצת פנים וידיים, נעזרת במטפלת להחלפת בגדים, המטפלת מבשלת את האוכל ומגישה לתובעת את הארוחות, עקב ליקויי בראייה התובעת אינה מדליקה גז או מחממת אוכל, במשך היממה יושבת התובעת ללא מעש בסלון, המטפלת רוחצת את רגליה וברכיה של התובעת והיא זקוקה לנוכחותה והנחייתה בעת הרחצה, וכן כי היא נמצאת כל שעות היממה עם מטפלת צמודה.

התובעת לא הצליחה להרים את כף רגלה, ועל כן לא הצליחה ללבוש תחתון, לגרוב גרביים ולנעול נעלים, כפי שגם אושר על ידה במהלך חקירתה הנגדית בישיבת יום 20.6.06.

תקופה ראשונה מיום התאונה ועד למועד בה עברה התובעת לבית אבות ביום 22.4.03-תקופה של כ-6 חודשים: יחושב לפי הפסד תלויים הכולל את הפסד ההכנסה מעבודה, הפסד קצבת הזיקנה של המנוח, וכן את הפסד הפנסיה מקיבוץ גשר (אך לא את התשלומים כנפגע רדיפות הנאצים, שכן אלו המשיכו להשתלם עד ליום 1.10.05) ובסה"כ-1,685 +1,736 ₪ +2,900 ₪ = 6,321 ₪.

...

שוכנעתי כי על מנת לשכור שירותיה של מטפלת למשך 24 שעות ביממה, שישה ימים בשבוע, בעלות סבירה, ניתן להעסיק מטפלת זרה בלבד וכי לא ניתן היה להעסיק בעלות דומה עובדת ישראלית.

כאמור, הגעתי למסקנה כי נותרה לתובעת תוחלת חיים של 5 שנים ממועד פסה"ד. אלמלא התאונה היה המנוח כיום בן 76 שנים.

כאמור, הגעתי למסקנה כי עלות שכירת מטפלת זרה מסתכמת בסך של 5,750 ₪ לחודש, נכון למועד פסה"ד. כיום משלמת התובעת לבית האבות סך של 8,500 ₪ בחודש, ועל כן, יש לפצותה בגין ההפרש בסך של 2,750 ₪ לחודש, וסה"כ 153,043 ₪ למשך 5 שנים ממועד פסה"ד. על דרך של אומדנה, הנני פוסק לתובעת פיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עזרת קרובים מוגברת מאז התאונה ועד היום.