פגיעה בעבודה: ויכוח חריג עם לקוחה כאירוע חריג

ביום 5/4/21, כאמור בסעיף 1 לפסק דין זה, דחה הנתבע את תביעתו של התובע עת צויין, בין היתר כי:"עפ"י המסמכים שבידנו לא הוכח קיום ארוע תאונתי שארע תוך כדי ועקב העבודה אשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 04/07/2021". המסגרת הנורמאטיבית תאונת עבודה מוגדרת בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") כ: "תאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו". על פי הפסיקה, על מנת להכיר בארוע הלבבי, האוטם, בו לקה התובע כתאונת עבודה, יש צורך בהוכחת ארוע חריג או מאמץ מיוחד, בעבודה, בסמוך לפני הארוע (דב"ע נא/0-133 צבי כץ - המוסד לביטוח לאומי עבודה ועוד, עבודה ארצי, כרך א(2), 445; עבל 502/09 סידה - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21/10/10); עב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21/6/15); עב"ל 48684-11-14 אבא יעקב גולדרייך - המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 21/6/15)).

השאלה בה עלינו להכריע היא האם התובע הצליח להוכיח כי בתאריך 4/7/18 או בסמוך לו אירע לו ארוע חריג בעבודתו? להלן בתמצית טענות ב"כ התובע: בתאריך 4/7/18 או בסמוך לכך, בעת שעבד בקבוץ הזורע, היתנהל בין התובע לבין מר וגי'ה והאחראי על הקבוץ, ויכוח בעינייני עבודה – מדובר היה בוויכוח חריג שכן האחראי מוטעם הקבוץ היה מעורב בו והתובע חש לחץ גדול בשל החשש שייאבד את מקום עבודתו ואת ההיתקשרות עם קבוץ הזורע.

הגרסה הכללית שנתן התובע במסגרת טופס התביעה שהגיש לנתבע – וכך נרשם בטופס התביעה במקום המיועד לתאור הפגיעה, נרשם כך:"לאורך כל יום העבודה אשר היה לחוץ ביותר עם ויכוחים עם עובדים וגם עם לקוחות כאב ולחצים בחזה שהתגברו במהלך ..בשעות הערב.." - מדובר בגירסה שונה מהגירסה אותה מסר התובע במסגרת תביעתו ותצהירו לפנינו שכן בטופס התביעה תיאר התובע יום עבודה לחוץ ביותר, ולא רגע מסויים לחוץ במיוחד, וכן היתייחס ל"ויכוחים" באופן כללי ולא לוויכוח ספציפי עם מר וג'יה או עם גורם מהקיבוץ - מדובר בנקודות שלא תרמו לגירסת התובע לפנינו.

...

הסתירה שמצאנו בין הדברים שמסר התובע לחוקר הנתבע לבין הדברים שאמר במסגרת חקירתו הנגדית בנוגע לקיומם או העדר קיומם של יומני עבודה - חוקר הנתבע שאל את התובע:"האם יש לך יומן עבודה של 2018 היכן עבדת ב 3/7/2018 וב 4/7/2018?" והתובע השיב:"אני לא ממלא יומן עבודה אני יודע איפה עבדתי באותו יום זה לא יומן" (שורות 43-44) ואילו במסגרת חקירתו הנגדית, עת נשאל התובע:"אתה ב2021 יש לך יומן שכתוב בו שהיה לך ויכוח עם הרתך ב4.7.2018?" (עמ' 9 שורות 1-2 לפרוטוקול המתומלל), הוא לא אמר שאין לו בכלל יומן אלא השיב:"ביומן לא כתבתי שהיה לי ויכוח" (עמ' 9 שורה 3 לפרוטוקול המתומלל) ובהמשך אף ציין:"ביומן כתבתי איפה אני עובד זה הכול" (עמ' 9 שורה 5 לפרוטוקול המתומלל).

עדותו של מר וג'יה והעובדה שלא זכר פרטים חשובים - לא מצאנו בעדותו של מר וגי'ה חיזוק לגרסתו של התובע שכן הראשון נתן גרסה עמומה לאשר ארע לכאורה בינו לבין התובע והוא גם לא זכר להגיד באיזו שנה ארע הויכוח הנטען או באיזה חודש ("אני לא זוכר. מה שכתוב בתצהיר" - עמ' 27 שורה 11 לפרוטוקול המתומלל) וכן לא זכר מה אמר לכאורה נציג הקיבוץ:"כאילו חימם אותנו" (עמ' 27 שורה 27 לפרוטוקול המתומלל) וכן:"אני לא זוכר טוב את האמת. לא אמר לי זהו תעשה מה שהוא מבקש תירגע וזה. התחלנו ויכוח" (עמ' 28 שורות 1-2 לפרוטוקול המתומלל).

לסיכום - לנוכח כל האמור לעיל ומשהגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח כי ביום 4/7/18 אירע לו אירוע חריג בעבודתו הרינו מורים על דחיית תביעתו.

השאלה הדרושה להכרעתנו במסגרת הליך זה היא האם יש להכיר בארוע המוחי אשר ארע לתובע ביום 8.8.16 , כפגיעה בעבודה כמשמעותה על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי {נוסח משולב} תשנ"ה- 1995 (להלן - החוק).

ביום 8.8.16 במהלך ויכוח חריג עם לקוח בשם מר ירון נקר , לקה התובע בארוע מוחי.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית הלכה פסוקה וידועה היא כי על מנת שיקבע כי ארוע מוחי היוה תאונת עבודה הוא היתרחשות ארוע חריג בעבודה בסמוך לקרות הארוע המוחי (עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי נגד המוסד לביטוח לאומי (25/8/13)).

...

בהתאם לכך, לא מצאנו ליתן משקל לטענה זו ואין בה כדי לאיין את גרסת התובע לעניין היקף העבודה עם מר נקר ותדירותה.

הסבר התובע אשר לאנמנזה הרפואית מניח את הדעת ולא מצאנו כי יש ליתן משקל לאנמנזה הרפואית "השותקת" בנסיבות מקרה זה. ניתוח מכלול הראיות והעדויות מוביל לדעתינו למסקנה כי גרסת התובע והעד מטעמו היו זהות במרביתן, והשכילו להבהיר את חוסר הבהירות ביחס לפגישה בין התובע והעד מטעמו טרם ליום 8.8.2016.

התובע אף בקש מהנתבע כי יבחן מועד זה אולם, הנתבע כלל לא טרח לבחון טענה זו. סוף דבר לאור כל המקובץ, בשם לב סמיכות הזמנים בין האירוע החריג בעבודה ובין האירוע המוחי בו לקרה התובע , משעה שלא מצאנו כי חקירת התובע והעד מטעמו תחת אזהרה מובילה בנסיבות המקרה הנדון לדחיית התביעה, שעה שגרסת התובע והעד מטעמו מציגות גרסה שונה מגרסת הנתבע, גרסה אשר לא קועקעה על ידי הנתבע ונמצאה אמינה על ידינו , אנו קובעות כי ביום 8.8.2016, ארע לתובע אירוע חריג במהלך עבודתו.

התובעת הגישה לנתבע ביום 2.6.20 תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה עקב ארוע נטען מיום 16.6.19 שהתרחש בעבודה.

ביום 24.8.20 דחה הנתבע את התביעה בנימוק כי "מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתנו, שניגרם ארוע תאונתי חריג תוך כדי ועקב עבודתך. כמו כן, בעיון רופא המוסד לביטוח לאומי בתיקך, הוחלט כי אין קשר סיבתי רפואי בין המחלה ממנה הנך סובלת ובין עבודתך". לנוכח הדחייה כאמור הוגשה תביעה זו. בתצהירה תיארה התובעת את הארוע כדלקמן: "3. ביום 16.6.2019, בעת עבדתי בסוכנות ביטוח לוביט בע"מ (להלן: "עבודתי"), נהלתי ויכוח חריג וקשה מאוד עם אחת העובדות.

בעדותה בפני חוקר המל"ל התובעת העידה דברים דומים (שורות 39-45): "... ביום האחרון שעזבתי את העבודה היה לי ויכוח שם, הגעתי לעבודה והתחלתי לעבוד והבחורה שישבה לידי ששמה ****, שמעתי שהיא מדברת עם סוכנים שלי, הייתה חלוקה של סוכנים, פניתי אליה ואמרתי לה שמדובר בסוכן שלי ועוד פעם היא פונה ללקוחות שלי ואז התחיל ויכוח ביננו, לא רציתי להמשיך להתווכח איתה והרגשתי שאני לא מרגישה טוב בגוף, התיישבתי על הכסא ואז עזבתי את העבודה והלכתי לרופא ומשם פוניתי למוקד ולרופא". תאור העובדות כאמור מעיד על חריגה (ולו במידה מסוימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה, דבר שהשפיע נפשית על התובעת.

...

לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו כי יש למנות ולו מחמת הספק מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע לבין ליקוייה הרפואיים הנטענים של התובעת.

לא נעלמה מעינינו סתירה בעדותה של התובעת לעניין זהות הסוכן/סוכנת שלגרסת התובעת גב' נחום דיברה איתו / איתה (נתנאל / חופית), ברם אין בכך כדי לאיין את מסקנתנו לפיה בין התובעת לגב' נחום התגלע וויכוח ביום 16.6.19 בעטיו חשה התובעת ברע ונזקקה לטיפול רפואי.

סוף דבר: לנוכח כל האמור, יש מקום למינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 16.6.19 למצבה הרפואי של התובעת.

] ביום 16.06.2022 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה[footnoteRef:4] בטענה כי ארוע הלב שעבר, נגרם בשל ויכוח חריג בעבודה עם ג'ופראן ביום 21.12.2021 (להלן: "הארוע").

כאמור, התובע לא עיגן את גירסתו בראיות אובייקטיביות והוא היה יכול לעשות כן. כך למשל, לא הובאה רשימת עבודות באיחור במועד הארוע, שהייתה מדגימה את הקף העבודות וזמני האספקה; לא הובאו אסמכתאות לגבי הידיות שכביכול היה אמור התובע לקנות ולכן יצא מהמסגרייה לאחר הויכוח; לא ידוע אם אחיו קנה אותן במקומו; לא הובאו עדים – לקוחות המסגרייה שהתקשרו באותו יום להתלונן על אי הספקה בזמן, לפחות שמותיהם ועותק מהזמנותיהם; ולא הובא, אלא לאחר ההוכחות, פלט שיחות לאשש את גרסת התובע אף שחוקר הנתבע ביקש פלט שיחות כשגבה את הודעת התובע.

...

בהינתן כי בקושי הגיע למסגרייה באותה העת, וכי נמצא ברכב בכיוון העסק ולא ההיפך, זו מסקנה שאי אפשר לשלול.

בסיכומו של דבר – "משאין בית הדין, לצערו, בוחן כליות ולב ואין הוא יודע המתרחש בנפש האדם, אף הבחינה הסובייקטיבית להתרגזות בעוצמה חריגה טעונה ראיות אובייקטיביות ואין די לענין זה בעצם אמירת המערער, כי התרגז התרגזות חריגה."[footnoteRef:15] נכונים דברים אלו גם בענייננו.

אי לכך ובהתאם לנימוקים לעיל, ומשלא הוכח קרות אירוע חריג בעבודה, התביעה נדחית.

במסגרת כתב התביעה, תיאר התובע את הארוע אשר לטענתו הביא להתרחשות הליקוי הלבבי, כדלקמן: "ביום 28.7.2021 התובע עבר ויכוח קשה, ברוגז ובהתרגשות יתרה עם לקוח בשם "שמעון" בעל מסעדת "בלאגו" (להלן: "שמעון" – מ.ק), בשוק החדש בעפולה (לקוח של התובע בבית הדפוס), בסכום מכובד של 9,450 ₪, כאשר באותו יום אותו שמעון רימה את התובע והוליך אותו שולל כאשר ביקש מהתובע להגיע לעסק שלו בשוק החדש תוך כדי מתן הבטחות ממשיות ומוחלטות כי הוא ישלם את החוב לתובע הפעם במזומן וכל שעליו לעשות הוא להגיע למסעדה כאשר הפעם הכסף מובטח ולא מדובר בתשלום בשיקים.

החל ויכוח בין התובע לבין שמעון לאחר שהתובע הגיע כבר לשיא, אותו ויכוח עם שמעון באותו יום גרם לדחק נפשי בלתי רגיל חריג ויוצא דופן אצל התובע, התובע התרגש והתעצבן בצורה לא רגילה ויוצאת דופן עד כדי שהתובע לקה בהפרעות קצב הלב כפי שמפורט במסמכיו הרפואיים, מושא תביעה זו" (להלן: "הארוע הנטען").

הנתבע הגיש כתב הגנה, במסגרתו טען כי ביום 28.7.21 לא ארעה לתובע פגיעה בעבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק; ביום 28.7.21 לא ארע לתובע ארוע תאונתי כלשהוא, וכל שכן ארוע חריג; לחילופין, גם לו ארע ארוע תאונתי הרי שזה לא ארע תוך כדי ועקב העבודה; ממילא אין כל קשר סיבתי בין הארוע הנטען והמוכחש לבין הליקוי הנטען וכי הליקוי הנטען הוא תוצאה של גורמים תחלואתיים ו/או של גורמים אחרים; בכל מקרה הארוע התאונתי הנטען והמוכחש לא החיש את מועד הופעת הליקוי.

...

בהעדר האזכור יש, לדידנו, כדי לחזק את מסקנתנו לפיה התובע בעצמו לא ראה באירוע הנדון אירוע חריג.

העד שכן הגיע להעיד מטעם התובע, אחיו – מר גדעון אברהם, לא סייע לתובע בהוכחת התביעה באשר לא היה עד לאירוע הנטען או להלך הדברים שקדם לו. יוצא אפוא, שהתביעה נשענת על גרסת התובע לבדו, מבלי שתמך אותה באמצעות עדים רלוונטיים נוספים.

סוף דבר – כאמור, משהתובע לא הצליח לשכנענו בקיומו של אירוע, לא כל שכן אירוע חריג, ומשהתביעה לא הוכחה, התביעה נדחית.