תמים דעים אני עם בית הדין האיזורי בקביעתו שהמבקש לא הבהיר את הסתירה בין האמור במכתב רואה החשבון לבין העובדה שהמבקש הגיש תביעה להכרה בפגיעה בעבודה שארעה לאחר פרישתו, בגין הרמת משאות כבדים.
...
לסיכום הועדה קובעת כי אין מקום לצירוף נכויות"
פסק דינו של בית הדין האזורי
בית הדין קמא דחה כאמור את ערעורו של המבקש וזאת מהנימוקים הבאים:
החלטת הועדה מפורטת ומנומקת, מאפשרת את הבנת הלוך מחשבתה ומעוגנת בחומר שהיה בפניה.
טעות נוספת של בית הדין מקורה בקביעתו שהמבקש המשיך לעבוד בעבודות פיזיות מזדמנות לאחר פרישתו מצה"ל ונפגע בתאונות עבודה נוספות במהלך תקופה זו, שכן לאור קביעתו של פקיד התביעות שהמבקש עמד בתנאי הסף בתביעתו לצירוף נכויות, (צמצום של 50% בהשתכרותו), וכי "כתוצאה מנכויותיו, איבד המבקש את מקצועו כמפעיל ציוד מכני כבד וחלה ירידה של למעלה מ- 50% בהכנסתו ולפיכך אין רלוונטיות לעובדה שהמשיך לעבוד בעבודה אחרת אף אם נפגע בתאונת עבודה נוספת ואף אם היא ארעה עקב הרמת משא כבד".
למעלה מן הצורך מציין המבקש כי לא טען שהוא מבצע עבודות פיזיות אלא עבודות מזדמנות, "והעובדה שנפגע בתאונת עבודה, כתוצאה מהרמת משא כבד, אינה מלמדת על כך שהוא מבצע עבודות פיזיות".
הכרעה
לאחר שבחנתי את הבקשה ואת מכלול החומר שבתיק, אני סבור שאין מקום להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי ושדין הבקשה להידחות אף ללא קבלת מענה מהמשיב, וזאת מהטעמים הבאים:
העובדה שהמבקש המשיך לעבוד שנתיים ויותר מפגיעתו האחרונה ועד לפרישתו, מבססת את קביעת הועדה שמדובר בתקופת עבודה ממושכת ממועד הפגיעה שדי בה לשלול את הבסיס לצירוף נכויות.
לא זו אף זו, העובדה שפרש עובר לגיל 62, בתנאי פרישה של גיל 67, רק מחזקת את המסקנה שתנאי הפרישה המשופרים שקיבל הם הסיבה לפרישתו ושאין קשר בין מצבו הרפואי של המבקש לפרישתו.
סוף דבר – הבקשה נדחית.
