פגיעה במהלך ניסיון לסגור דלת משאית

גרסת התובעות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 9 לכתב התביעה נרשם כך: "ביום 25.6.17 בשעה 16:20 לערך, עת עמד הרכב הנפגע בעצירה מוחלטת עם דלת פתוחה פגע בו הרכב הפוגע וגרם לו לנזקים". בטופס ההודעה (מוצג ת/1) שצורף לכתב התביעה נרשם כך: "רכבי חנה בחניה מסודרת צמוד למדרכה, אני כבר נכנסתי לרכב, באתי לסגור את הדלת אך לא הספקתי לסגור אותה במלואה כי משאית שהגיעה פיתאום נכנסה לי בדלת. הזמנתי מישטרה". בהודעת נהגת הפרטית במישטרה נרשם כך: "ב 25.06.17 סביב שעה 16.00 נכנסתי למכונית שלי קיה פיקנטו, כדי להתחיל לנסוע. הכביש מאחורי היה ריק. לא הספקתי לסגור את הדלת ומשאית נכנסה בדלת ושברה אותה. המכונית שלי חנתה בחנייה מסודרת צמוד למדרכה. הזמנתי מישטרה למקום הארוע מפני שנהג המשאית לא הסכים שזה קרה באשמתו. מספר אירוע 172". גרסת הנתבעות באשר לנסיבות היתרחשות התאונה בסעיף 4 לכתב ההגנה נרשם כך: "א. מוכחש האמור בסע' 9 לכתב התביעה; ב. הנתבעות תטענה כי עת נסע רכבן ישר וכדין בנתיבו, או אז פתחה לפתע נהגת רכב התובעות באחת את דלת הנהג ברכבה אל עבר הכביש בחוסר זהירות ובנגוד לתקנה 80א' לתקנות התעבורה, ופגעה ברכב הנתבעות". בטופס ההודעה (מוצג נ/1) שצורף לכתב ההגנה נרשם כך: "נסעתי ברחוב אבוחצירה בבני ברק רכב עמד בצד ימין של הכביש כימעט שסיימתי עקיפה הנהגת צד ג' פתחה את הדלת ופגעה ברמפה של המשאית". טופס זה כולל שרטוט ידני להמחשה של קטע הרחוב ושל מנח הרכבים המעורבים בו. הראיות שהציגו הצדדים כתבי הטענות, על נספחיהם.

הנהגת מסרה בעדותה תשובות סותרות לשאלה, האם בטרם ניסתה (התכוונה) לסגור את הדלת היא חגרה עצמה בחגורת הבטיחות, או שמא סדר הפעולות היה הפוך.

...

הכרעה דין התביעה – להידחות.

נימוקי בתמצית ממכלול הראיות עולה במובהק, כי נהגת הפרטית לא נתנה דעתה למשאית לפני רגע התאונה, וכנראה אף כלל לא הבחינה בה (אמרה שראתה לפני התאונה "כמה מכוניות" עומדות במרחק מאחור בצומת המרומזר), למרות שיכולה וצריכה ולמעשה חייבת הייתה לוודא שהדלת לא נפתחת או לא נותרת פתוחה בעת נסיעת כלי רכב ליד הפרטית החונה בחנייה בצד הדרך.

סיכום התביעה נדחית.

הערה שלי – י.פ: הגרסה שנרשמה בתעודת המיון היתה: "בן 46, ללא מחלות רקע, נהג משאית, לדבריו ביום קבלתו ניסגרה דלת משאית על כף ידו השמאלית". גרסה זו שורשרה באותו נוסח בשיטת "העתק הדבק" גם למסמכים רפואיים בהמשך (לאור זהות הנוסח, נחזה שלא מדובר בגירסה שנמסרה פעמים שונות, אלא כאמור בגירסה ראשונית שאכן נימסרה, ומכאן ואילך שורשרה הלאה בתעוד הרפואי).

על זאת אוסיף כי לעדותו ממילא נודעה חשיבות פחותה, שכן גם אם אניח שניגש עם התובע בניסיון לשנות את הרישום הראשוני בבית החולים, לפיו נטרקה דלת של משאית על ידו של התובע, הרי אין חולק שעורך דין פתחי לא נכח בזירת התאונה, ואינו יכול להעיד על אותנטיות גרסה זו או אחרת לגופה.

לפי גרסה זו , כל מה שהיה צריך התובע להמחיש הנה פגיעה במהלך עלייה למשאית המבוטחת לצורך נסיעה, או ירידה ממנה בתום נסיעה, במהלכה נטרקה דלת המשאית על ידו.

...

אני קובע שאין מדובר בתאונת דרכים.

איני טוען כי כל אימת שגרסת תובע מתקבלת עובדתית לא יחוב הוא בהוצאות קרנית אם נדחית התזה שמדובר בתאונת דרכים מטעמים משפטיים.

אני קובע קדם משפט ליום 30.3.20 שעה 8:30.

כפי שראינו לעיל, הרישום הראשון שנערך מתאר נפילה מהמשאית על צד ימין, ללא כל אזכור "לתנועה לא מבוקרת" וזאת באופן דומה לגירסת התובע בבית המשפט ואילו הרישום השני (דו"ח מד"א השני), שנערך לאחר מכן, מתאר אף הוא החלקה בעת הירידה מהמשאית, אך הפעם מצוין כאב חזק עת ניסה התובע "לתפוס עם יד ימין". רישומים אלו מלמדים שאין מקום להסיק ממכתב השיחרור שמדובר בנזק גוף שניגרם בעת ירידה מהמשאית אך ללא כל קשר לפעולה זו. נזכיר שוב שאף במכתב עצמו צוין "בזמן ירידה ממשאית" ומכאן שכל המסמכים מלמדים על קשר עינייני בין הירידה מהמשאית לבין פריקת הכתף.

כלומר, ככל שהפעולה הנדונה אשר הביאה לקרות הארוע הנזיקי מצויה בתוככי מיתחם השמוש ברכב – היינו, בין תחילתו של המגע הפיסי עם הרכב לבין עמידה יציבה מחוצה לו וסגירת דלתו (שאם לא כן, בכך מסתיים מסענו) – עלינו להמשיך ו'לחלץ' מבין הפעולות המבוצעות בגדר מיתחם זה את אותן פעולות אשר חיוניות במובן ה'פיסי' לכניסה לרכב או לירידה ממנו, ומהוות חלק טבעי ואינטגרלי משימושים מוכרים אלה.

ביתר דיוק בוחנת הועדה אם בתקופת הנכות הזמנית "אין לנכה סיכוי סביר לעבודה כלשהיא עקב הפגיעה בעבודה, ואין לו הכנסה מהתעסקות" (תקנה 18א' לתקנות המל"ל).

...

עם זאת סבור אני שאין מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאה זו. אסביר.

הנתבעת לא התייחסה כלל לדרישה זו בסיכומיה ועם זאת לא ראיתי להיעתר לה. מדובר בטענה שלא נזכרה בכתב התביעה, בתצהיר התובע ואף לא בתחשיב הנזק שהגיש.

כן יש לנכות תשלום תכוף בסך 15,000 ₪ סה"כ פיצוי המגיע לתובע – 182,013 ₪ על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 182,013 ₪ לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בסכום של 27,684 ₪ (כולל מע"מ), ואת אגרת בית המשפט ששולמה.

התובע עלה על עגלה שהייתה בתוך המשאית במטרה להגיע לגובה המשטח הבולט תוך שהוא מרים את ידיו ומנסה לדחוף את המשטחים העליונים וליישרם על מנת לאפשר את סגירת דלתות המשאית.

כך למשל נפסק כי "עת נופל פועל, במהלך עבודתו, מפיגום, וקם מבלי שנחבל – קיימת תאונה במשמעות המקובלת של המונח, אך אין תאונת עבודה; אם הוא ניפצע מנפילתו – קיימת תאונת עבודה המוגנת על ידי החוק. מאידך, אין לפרש את המונח 'חבלה' פירוש מצומצם מאד" (דב"ע (ארצי) שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי – וייל פד"ע יב 225 (1981)).

ולא עלה בידי התובע לסתור קביעה רפואית זו. כמו כן ובנגוד לטענת התובע המומחה ציין שאין לתובע עבר רפואי של כאבי גב, ולטעמי קביעה זו יכולה לדור בכפיפה אחת עם הקביעה שהתאונה לא גרמה לכאבי הגב (לשם המחשה, ייתכן שכאבי הגב התעוררו בשל פגיעה אחרת שקרתה לתובע בין יום 16.12.2017 לבין פניית התובע לטפול רפואי, והתובע סבר בטעות שהיא אינה קשורה לתאונה ולכן לא דיווח עליה).

...

אלא שכאן המומחה בא לידי מסקנה, על בסיס מיטב ניסיונו, כי אי קבלת טיפול רפואי סמוך לתאונה בהצטרף לשאר השיקולים שמניתי לעיל אינם מבססים קשר סיבתי בין התאונה לפגימה בגב ברמת הסבירות הנדרשת.

כללם של דברים, מהאמור עולה כי לא נפלו בחוות הדעת פגמים עובדתיים או משפטיים המצדיקים שלא לקבל את חוות דעת המומחה ולכן דין התביעה להידחות.

האחד, התאונה אירעה במהלך ניסיון חילוץ המשאית ממקום שקיעתה וכי הדבר עונה להגדרת "תיקון דרך" ו/או "טפול דרך" בהתאם לסעיף 1 לחוק הפלת"ד. התובעת טוענת כי התיקון דרך שנאלץ המנוח לעשות על מנת להמשיך בנסיעתו עונה להגדרה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד כמו גם למבחנים שהוכרו בפסיקה בעיניין רע"א (עליון) 5099/08 חסן נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ. טפול או תיקון שהתרחש בדרך- לטענת התובעת המנוח נסע לנקודת שפיכת חומר המצע עת שקעו גלגלי המשאית בחול.

לטענת הנתבעת, על פי גרסת התובעת, במועד התאונה המשאית עמדה, ההייבר לא עבד, דלת המשאית הוחזקה על ידי קרש ותוך כדי פריקת הסלעים מהמשאית הקרש נישבר והדלת פגעה במנוח, קרי לא היתקיים עובדתית שימוש בכוח מכאני כלשהוא.

כפי שהסביר המומחה ברגיג בחוות דעתו "סיבת טריקת הדלת נגרמה כתוצאה משחרור מעבר השמן שבבוכנות ההרמה למכל השמן, ... מרגע זה המצב הטבעי של הדלת לשאוף לחזור למצב הסגור בעת שהאמבטיה במצב רכינה ל גבי הנגרר. תפעול לא נורמלי של הסרת כוח חצוני שפעל על הדלת האחורית (גל הסלעים או קורת העץ), בנגוד ליעוד שלשמה יוצרה מערכת פתיחת הדלת, הוא אשר גרם לטריקת הדלת על האמבטיה, בעת הפרת אמצעי כוח זה.... (סעיף 7.2 לחוו"ד).

...

לאור המפורט לעיל, באתי למסקנה כי התובעת לא הרימה את נטל השכנוע להוכחת הטענה לפיה התאונה אירעה ב"דרך", בטרם הגיעה המשאית והנגרר לנקודת פריקת המטען.

לפיכך, התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט (ע"פ בקשה לשומת הוצאות שתוגש תוך 10 ימים) ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ (כולל מע"מ).