מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פגיעה בחדר כושר: נפילה מהליכון וצלקות

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בהמחוזי חיפה נפסק כדקלמן:

בחוות דעתו תיאר ד"ר קוגל את פגיעת התובע כדלקמן: "בבדיקתו בחדר המיון היה בהכרה מלאה, יציב מבחינה המודינמית. נמצא חתך בקרקפת באיזור הקידמי שמאלי, נמצאה רגישות במישוש מעל שתי עצמות הבריח, בבית החזה ובגב משמאל. בבדיקה בקבלתו במחלקת טפול נמרץ, מעבר למה שנימצא במיון, נמצא חתך באוזן השמאלית עם שיפשוף". ד"ר קוגל תאר את פצעי השפשוף שנמצאו בקרסול שמאל, בחלק הרחיקני של הירך , בצד הקידמי של ברך ימין, בצד הפנימי של שורש כף היד, בצד הפנימי של מרפק ימין, בצד הפנימי של מרפק שמאל, בדופן הקדמית של הבטן, במותן ובעכוז שמאל.
באשר לשברים בעצמות הבריח – הם מתיישבים יותר עם מחיצה על ידי הרכב ופחות מתיישבים עם שתי חבלות נפרדות (כמו נפילה) ועוד פחות עם מכות ישירות, שהאנרגיה שלהן נמוכה.
בחקירה נגדית לב"כ הנתבעת אישר ד"ר ברנפלד כי ההגבלה בכתף נובעת באופן עקיף מהחשש שיכאב בזמן ביצוע תנועות, על רקע התקופה בעבר שהיה באי כושר, וכל תנועה גרמה לו כאבים.יחד עם זאת, השיב כי עצם הבריח מהוה חלק מחגורת הכתף ואי אפשר להפריד בינה ובין עצם הזרוע והסקפולה או עצם החזה האחורית, וכי כל פגיעה באחת משלושת העצמות המרכיבות את הכתף, מהוה הפרעה תפקודית.
עוד הוסיף כי יכול להיות שהבקע יתפתח לאחר התאונה למרות שלא היה קודם וכן הוסיף כי "יכול להיות מצב שבעקבות התאונה היה בלט בגובה אחר עם שבר, ולא ראו את הבקע כי לא היה עדיין בקע, ובמהלך הזמן (אל לשכוח שהיה שבר באגן והוא הלך עם הליכון ואמצעי הליכה) תקופה מסויימת ללא דריכה כי השבר מחייב את זה, הוא הלך בצליעה תקופה ארוכה מאד. הצליעה הזו לאורך זמן יכולה לגרום לבקע משני גבוה יותר, בסמיכות לפתולוגיה שכבר היתה קיימת. זה אחד ההסברים. הסבר אחר הוא – אם היתה עוד תאונה , ואת זה אני לא יודע". ד"ר ברנפלד אישר כי השבר באגן יכול לגרום בעתיד לשינויים נווניים שיגרמו להגבלה במפרק הירך, אך הסבירות לכך נמוכה.
באשר לנכות בתחום הפלסטי, ב"כ הנתבעת הפנה לחוות דעתו של ד"ר קוגל אשר קבע כי למעט הצלקות שנגרמו לתובע בבטן ובגב לא ניתן להעריך כתוצאה מאיזה מנגנון נגרמו יתר הפגיעות שהותירו את הצלקות.
...
אציין כי איני מקבלת את טענת ב"כ התובע כי מדובר בקביעה שרירותית שאינה עולה בקנה אחד עם העובדות.
בענייננו, אני סבורה כי הן התובע והן אביו הגזימו בתאור מצבו של התובע .
יחד עם זאת, אני קובעת כי ככל שהתובע ישוב ויפנה למוסד לביטוח לאומי בתביעה לגמלת נכות כללית, והמוסד לביטוח לאומי ישוב בתביעה אל הנתבעת, התובע יהיה חייב לשפות את הנתבעת ולהשיב לה כל סכום שתשלם למוסד לביטוח לאומי בגין תשלומים ששילם המוסד לתובע , ובהתאם לנכות שנגרמה לו עקב התאונה .

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום נצרת נפסק כדקלמן:

ביום 11.5.11 שוחרר התובע לביתו תוך שהוא מרותק למיטתו ונעזר בהליכון, ללא יכולת לאכול אוכל רגיל במשך תקופה ממושכת.
התובע פנה למחלקת נפגעי עבודה במוסד לביטוח לאומי שקבע לו נכות זמנית בשיעור 20% לתקופה של 8 חודשים, לאחר תקופת אי הכושר; ונכות צמיתה בשיעור 10.67% .
סיכומי הצדדים בסיכומיו טוען התובע כי שגה המומחה כאשר טען כי פגיעתו של התובע נזכרת בפרוטוקולי המל'ל שקבעו לו נכות זמנית שכן מי שקבע שם את הנכות הוא אורטופד, הנכות שם נקבעה בגין פגיעה אורטופדית ברגלו והנכות הצמיתה נקבעה בכלל בשל צלקת.
" מן הכלל אל הפרט; לענייננו, איני מקבל את טענת התובע כי הנכות שנקבעה לו בגין הפגיעה העצבית בשפתו השמאלית התחתונה ובלסתו לא היו ידועות לו עד לאחרונה עת פנה למומחים שגילו נכות זו. התובע הגיע לחדר המיון בבית החולים רמב''ם ביום התאונה עם פגיעת שברים בעצמות הפנים וכן פגיעת פה ולסת.
בסעיף 3 של הוועדה – "פרטי הפגיעה" (עמוד 9 שצורף לסיכומי התובע) שם נכתב בפרטי הפגיעה "שברים בעצמות הפנים שברים ללא דיסלוקציה ב" (כך) ובסעיף 10 של הוועדה – "אבחנות" (עמוד 12 לסיכומי התובע) נכתב "מ/א נפילה מגובה שבר בעצמות הפנים עם שבר בסקארום רמוס פוביס ואיצטבולום שמאל." ובסיכום ומסקנות (סעיף 11 של הוועדה) הועמדה נכותו הזמנית ללא חלוקה לפגיעות אלו ואחרות על שיעור של 20%.
...
טענות הנתבעים הנתבעים טוענים בראשית כי דין התביעה להדחות על הסף בשל התיישנות שעה שהתובע הגיש תביעתו כעבור שנה מתום תקופת ההתיישנות.
" מן הכלל אל הפרט; לענייננו, איני מקבל את טענת התובע כי הנכות שנקבעה לו בגין הפגיעה העצבית בשפתו השמאלית התחתונה ובלסתו לא היו ידועות לו עד לאחרונה עת פנה למומחים שגילו נכות זו. התובע הגיע לחדר המיון בבית החולים רמב''ם ביום התאונה עם פגיעת שברים בעצמות הפנים וכן פגיעת פה ולסת.
סוף דבר על כן, אני קובע כי לא חל בענייננו כלל הגילוי המאוחר, התביעה התיישנה ואני מורה על דחייתה.
על כן, ובהיעדר פירוט מצידם כנדרש בתקנות ולצורך האיזון אני מחייב את התובע בהוצאות משפט מופחתות בסך של 3,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2005 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

במקרה שנדון בת"א 127917/00 הנ"ל נקבע כי התובעת החליקה בגין נוזל שמנוני שנזל משקיות אשפה שהונחו בחדר המדריגות ע"י הנתבעים 1 ו-2, ואשר הושארו במקום ברציפות במשך מספר ימים.
בחוות דעתו מיום 8.4.04 קבע המומחה כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10% בגין מגבלות התנועה בקרסול שמאל, וזאת לפי סעיף 35 (1) ב לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות"), וכן 3% בגין הצלקות, התעבות הקרסול והפרעת התחושה בצידו החצוני, וזאת בהתאמה לסעיף 75 (1) ב לתקנות, וסה"כ 12.7%.
ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או נופלת משיעור הנכות התפקודית, בהיתחשב במקצועו ויתר נתוניו של הנפגע, בזיקה לעיסוקו, לעבודתו, לגילו, ולמצבו הרפואי בכללותו, ללא קשר לתאונה.
בתקופה שעד להסרת הגבס, כחודש ומחצה לאחר התאונה, התניידה התובעת באמצעות הליכון והיא הובלה ע"י בעלה ובני משפחתה לבדיקות וטיפולי פיזיוטרפיה במרפאות החוץ של ביה"ח "פוריה". בתקופת היעדרותיה מעבודתה נשלחה לתובעת, ע"י קופ"ח כללית, סייעת מהיחידה להמשך טפול רפואי-שעתיים ביום, ששה ימים בשבוע.
...
לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה כנגדם.
בנסיבות העניין, לא שוכנעתי כי התובעת אכן נזקקת לנעליים במידות שונות.
סוף דבר 58.
התביעה נדחית, ובנסיבותיו של תיק זה-ללא צו להוצאות.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2005 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

התובע, יליד 1978, נפגע ביום 21.5.01 בשעה שהתאמן בחדר כושר המופעל על ידי הנתבעת 1 (שחבותה כלפי צד ג' בוטחה באמצעות הנתבעת 2).
הבעלים של הנתבעת 1 אף חתם לתובע על אישור בכתב לפיו נפגע ביום האירוע כתוצאה מנפילה מההליכון (הנספח הראשון לתצהיר התובע).
יש מקום לטענה כי על הנתבעת, כמפעילת חדר כושר, להקפיד על אכיפת השימוש במנגנון הבטיחות במהלך האימון בהליכון, ולהתנות השמוש בחיבור להתקן.
על פני הדברים אין לצלקות מעין אלה השפעה תפקודית, ואין בהן כדי להשפיע על כושר ההשתכרות של התובע.
...
לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 1 התרשלה במקמה את ההליכון בקרבה רבה לקיר, וכי עליה ועל מבטחתה לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בגין מיקום שגוי זה. בנסיבות העניין אין גם מקום לטענה בנוגע לקיום אשם תורם של התובע.
טענות אלה עומדות בסתירה לטענת הנתבעות לפיה אין חובה להתקין התקן מעין זה בהליכון, ובודאי שעומדות הן בסתירה לעדויות מטעמה לפיהן מרבית המשתמשים באולם לא עשו שימוש בהתקן והמדריכים לא העירו להם על כך, או לעדות מדריך הכושר לפיו הציע רק למשתמשים חדשים ומהססים לעשות שימוש בהתקן זה. האפשרות כי המעידה נבעה בשל חוסר זהירות הנובע מניגוב זיעה של התובע בחולצתו (סעיף 15 לתצהיר מדריך הכושר; התובע העיד כי אינו זוכר אם עשה כן – עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 26 – עמ' 12 לפרוטוקול, שורה 2) אף היא אין בה די כדי להביא למסקנה כי התובע תרם באשמו לאירוע, וזאת הן על פי מבחן האשמה המוסרית והן על פי מבחן האחריות היחסית של הצדדים (השוו לשון סעיף 68(א) לפקודת הנזיקין, וראו ע"א 6649/96 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' גלעד, פ"ד נג (3) 529, 548; ע"א 804/80 Sidaar Tanker Corporation נ' חברת קו צנור אילת אשקלון, פ"ד לט (1) 393, 434; ע"א 316/75 שור נ' מדינת ישראל, פ"ד לא (1) 299, 305-306).
בנוסף לסכומים אלה (הכוללים כבר הצמדה וריבית עד ליום מתן פסק-הדין) ישלמו הנתבעות לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% ומע"מ, וכן ישאו בהוצאות המשפט שלו (ובכלל זה האגרה וחוות-הדעת) בסכום כולל של 9,000 ₪.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2006 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

טענה נוספת בפי ב"כ הנתבעת היא, כי התובעת נפלה בגלל מגבלותיה ומחלותיה לפני התאונה, כנראה עקב איבוד שווי משקל, וללא כל רכב שפגע בה. אין כל ראיה לטענה זו, שנטענה בסיכומי הנתבעת על דרך הסתם, ללא שמץ של ביסוס ראייתי.
נכות בשיעור 10% בגין צלקת גדולה בירך.
פרופ' היים, בחקירתו: "השיקול דעת שלי היה מבוסס על האינפורמציה שקיבלתי מאירנה הבת, ומהבדיקה שערכתי במסגרת מרפאתי, האשה הגיעה למרפאתי ללא הליכון, הובאה מהמכונית לחדרי בכיסא גלגלים, היתה זקוקה לעזרה פיזית במעבר מהכסא גלגלים למיטה ובחזרה, מאנמנזה לא היה מדובר על אשה שמסוגלת לנהל את החיים היום יומיים במסגרת הליכה בעזרת הליכון" (עמ' 43 ש' 15-19).
גם מחוות דעתו של ד"ר הלפרין משתמע, אולי, כי הוא כיוון לנכות תיפקודית ולא רפואית, ולכן התייחס ל"הפרעה הקיימת בכושר הפעילות עקב הפגיעה".
...
סיכומו של דבר, אינני פוסק לתובעת כל סכום שהוא בראש נזק זה. כאב וסבל 43.
לסיכום נראה לי ברור למדי כי בעוד שהנכות התיפקודית של התובעת היא 100%, הרי שנכותה הרפואית היא 59.5%.
לסיכום אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצויים כלהלן: עזרת הזולת בעבר 404,000 ₪.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו