פגיעה בזכות להצגת ראיות בבוררות

פאיירפלאי החלה לשווק את הטכנולוגיה בעצמה עד כי בחודש דצמבר 2008 נוכחה לדעת כי מג'יק שלחה ללקוחותיה בארץ מכתבים בהם הודיעה להם כי קיים חשש שתהליך ההסבה שמבצעת פאיירפלאי כרוך בפגיעה בזכויות היוצרים שלה.

עוד נטען כי "לאחרונה עלה בידי מג'יק לקבל לידיה את הקוד של ה-Firefly Box. מג'יק העבירה את הקוד לבחינה של מומחה טכנולוגי מטעמה, מר מנחם לביא...", גם "למומחה נוסף המיתמחה בדיני זכויות יוצרים, פרופ' גדעון פרחומובסקי" והללו קבעו כי "כי היתנהלותה של פאיירפלאי מהוה הפרה לכאורה של זכויות היוצרים של מג'יק...". לפיכך מבוקש לחזור אחורה במנהרת הזמן, לבטל את פסק הבוררות שניתן לפני עשר שנים, ולהתיר למג'יק להציג לבורר את הקוד של ה-Firefly Box ואת שתי חוות הדעת החדשות של המומחים מטעמה הנסמכות עליו.

דיון והכרעה מג'יק מבקשת לבטל פסק בוררות שניתן ע"י הבורר, כאמור, לפני עשור, ואשר דחה באופן החלטי, על יסוד הראיות שהובאו בפניו בהליך הוכחות ממושך, את טענתה כי הטכנולוגיה של פאיירפלאי מפרה את זכויות היוצרים שלה.

...

בשלב הראשון של הבוררות ניתנה ביום 15.12.2010 ה"החלטה בעניין חבויות" - פסק הבוררות נושא עתירת הביטול, עליו נסב ההליך הנוכחי, במסגרתו נדחתה התביעה שהגישו מג'יק, ונקבעה חבותה כלפי פאיירפלאי ("תביעתה של מג'יק נגד פאיירלפלאי נדחית על כל רכיביה. תביעתה של פאיירפלאי בעילה של הפרת חוזה - מתקבלת").

לסיכום: פסק הבוררות שניתן ע"י השופט בדימוס הנשיא גורן לפני כעשור ואושר בהסכמה ע"י בית המשפט דחה את טענת מג'יק לפיה הפרה פאיירפלאי את קניינה הרוחני בהעתקת רכיבים מוגנים בטכנולוגיה שפיתחה.

התוצאה התובענה לביטול פסק הבוררות נדחית.

המבקשות ישלמו למשיבות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 250,000 ₪.

המבקש טען, שפסק הבורר ניתן במפתיע בשעה שדיון נוסף שהבטיח לו הבורר לא נערך, נפגעה זכות הטיעון ולכן בטל מכוח סעיף 24(4) לחוק והפסיקה שביטלה פסק בוררות כשלא היתקיים דיון לשמיעת ראיות אף שהתקיימו שני דיונים והבורר חקר עדים (הפ"ב (שלום-כ"ס) 41250-04-10 אילן מלכה נ' דרור ישראלי מיום 22.3.10).

אף לטענתם החיובים בתביעה נבעו מעילות שונות כחשמל, ארנונה למועצה, תשלומי שכירות קרקע, תשלומי שכירות קרוון, תשלומי מס לחברת אמנה, מיסי ישוב, לא דן הבורר בכל אחת מהעילות, וכלל את כל החיובים, בזכות שהעניק למשיבה לגבות מיסים, המבקשים לא הציגו ולוּ פנייה אחת לבורר שבה ביקשו לאפשר להם להציג ראיות ולא התאפשר להם לעשות כן. כך, תביעה בנוגע לסכום חוב החשמ הוגשה לאחרונה ומשכך, ספק אם מדובר במצב שבו נימנע מהמבקשים להציג ראיותיהם (ע"א 266/83 עודה נ' טיבעוני, פ"ד לט (2) 632).

...

לא שוכנעתי שהבורר במקרה שלפניי חרג מסמכותו להכריע בחילוקי הדעות בין הצדדים ודין הטענה להידחות.

לא שוכנעתי כי זכויות המבקשים קופחו על ידי בית הדין, שטענו את טענותיהם בפניו ושכרו את שירותי עורך דין בניגוד למשיבה שלא יוצגה, לפיכך, אין לקבל גם את טענתם בדבר קיפוח זכויותיהם.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת והבקשה לביטולו נדחית.

ממילא, שאין בכך פגיעה של ממש בזכות הטיעון או הצגת הראיות של המשיבים.

למעלה מן הצורך אציין, כי גם אם היה בידי המשיבים להראות פגיעה בזכות הטיעון, הרי שזו באה על תקונה בהמשך ההליך: המשיבים פנו, מיזמתם ולאחר מתן הפסק השני, אל הבוררים ב"שאלות הבהרה" במסגרתן חזרו והעלו את טענותיהם, לרבות בנושאים הנזכרים לעיל.

...

הכרעה משלא עלה בידי המשיבים לבסס עילה לביטול פסק הבוררים מיום 29.1.20, הבקשה לביטולו נדחית.

לפי הוראות סעיף 28 לחוק הבוררות, אני מורה על אישור הפסק.

במכלול השיקולים אני קובע, כי המשיבים יישאו בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת עורכת דינה כולל מע"מ, בסכום כולל של 28,000 ₪.

מכאן יובן, שאין עסקינן בטענה למניעה "ראשונית" של מימוש הזכות הדיונית, ואף באי כוח קן התור לא ממש טוענים לכך, אלא, שקן התור משיגה, בעצם, על הסרוב, ה"משני", והמאוחר יותר, להעתר לבקשתה לרפא המחדלים או להאריך המועד להצגת הראיות והעדויות.

קן התור רואה גם בכך משום עילת ביטול בשל פגיעה בזכותה להביא ראיותיה לפני הבורר.

...

בפסקה 112 של פסק הבורר מתייחס הוא לטענה זו בקובעו כדלקמן: "עוד יצוין, כי אינני מקבל את טענת הקן-התור לפיה בשל היותה, לשיטתה, מצויה בחוסר מבחינת המסמכים הדרושים לה לניהול ההליך (ס' 37-36 לכתב ההגנה מטעם קן-התור), יש ליתן תחילה צו להעמדת "כלל מסמכי הפרויקט שבנדון, וכל הקשור בכך, לעיון חברת קן-התור". הצדדים קיימו ביניהם הליך של גילוי מסמכים נרחב (ואף הוגשו בקשות ביניים שונות בעניינים אלו) וחזקה, כי קן- התור קיבלה לידה את כל המסמכים הרלוונטיים שברשות בעלי הזכויות לצורך ניהול תביעתה ומיצתה את זכויותיה לקבלם בהליך זה".

לאור כל האמור והמפורט – לא מצאתי, שבידי קן התור להצביע על עילה כחוק להביא לביטולו של פסק הבורר מושא ההליך ומשכך – בקשתה נדחית.

התוצאה היא, כקבוע בסעיף 28 של חוק הבוררות, שעם דחיית הבקשה לביטולו – מאושר פסק הבורר הנדון, לפי סעיף 23 של החוק.

הצגת דו"ח בפני הבורר, בלי לאפשר לצד שכנגד לעיין בו ולהחליט על הזמנת עדים כדי להזימו, נראתה פגיעה בעקרי הצדק הטבעי ומשום כך הצדיקה את ביטול הפסק לפי ס' 24(4) לחוק הבוררות" (אוטולנגי, מהדורה שלישית, עמ' 1029-1030).

הסכם הבוררות, קובע בפיסקה הרביעית: "הרשות ביד ביה"ד להזמין חוו"ד של בעלי מיקצוע ו/או בעלי מיקצוע לשם בירורים מכל סוג שהוא וכן רשאים לפסוק לפי חוו"ד זו לפי שיקול דעתם וכל זאת על חשבון הצדדים ובהתאם להחלטת ביה"ד, הח"מ מתחייבים בזאת לשלם את שכרם של בעלי המיקצוע בהתאם להחלטות ביה"ד". הבוררות אינה כפופה לסדרי הדין והראיות, לרבות הוועצות המומחה, והבוררים הכריעו לאחר עיון בשתי חוות דעת מומחה מטעמם, שחקר המבקש לאחר חוות דעתו הראשונה והתרשמות מעדים ואין למבקשים זכות לחקור את המומחה בשנית.

...

גם בהנחה הנוחה למבקשים, כי התקיימה עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 לחוק לא שוכנעתי כי נגרם להם עיוות דין מכוח סעיף 26(א) לחוק.

אין להקל ראש בטענות שהמבקשים העלו, ואולם גם אם אקבל את טענותיהם אין בכך כדי להיעתר לבקשתם בשל הסמכות הרחבה שהצדדים העניקו לבית הדין.

סוף דבר לאור האמור, הבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית ובהתאם מאושר הפסק.