פגיעה בגלל שטיפת מדרגות בעת עבודה

עיקר טענות הצדדים לטענת התובע טעה הנתבע בהחלטתו לדחות את התביעה להכיר בפגימה בכתף הימני כפגיעה בעבודה מאחר והפגיעה נגרמה כתוצאה ישירה מנפילתו ממדריגות מערבל הבטון במהלך ביצוע עבודתו.

סתירות מהותיות בגירסת התובע בחקירתו הנגדית העיד התובע כי ביום הארוע הגיע לאתר הבנייה בערך בשעה 9:30 בבוקר וכי לאחר סיום פריקת הבטון באתר הבנייה עלה על סולם המערבל כדי לשטוף שטיפה קלה את השוקת (תעלת יציאת הבטון) על מנת למנוע טיפטוף בטון על הכביש.

...

לטענת הנתבע דין התביעה להידחות.

דיון והכרעה נקדים אחרית לראשית ונציין כי לאחר שמיעת העדויות ועיון במכלול הראיות בתיק, שוכנענו כי יש לדחות את התביעה וזאת מהנימוקים דלהלן.

בנסיבות העניין נוכח הסתירות הרבות שעלו בגרסת התובע והעדר תמיכת התביעה בראיות חיצוניות – דין התביעה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

עוד טוענת המערערת כי ידוע שהמומחה מחזיק באסכולה מחמירה וכי אין למעשה לתפיסתו מנגנון של מקרוטראומה אפילו בעבודות הקלדה מאומצות; המערערת טוענת כי המומחה חרג מהוראות חוזר פנימי של המוסד לביטוח לאומי לענין CTS על רקע תעסוקתי וטוענת כי אין כל שוני בין תנאי עבודתה ופעולת סחיטת סמרטוטים 60 פעמים ביום לבין עבודה עם האצבעות והידיים כגון הברגת ברגים או כיוון בכפתורים, המפורטות בחוזר, ואשר מוכרים יום יום על ידי המוסד כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה; המומחה ענה תשובות לאקוניות ביותר ללא פירוט; המומחה לא השיב לשאלה ד לשאלות ההבהרה, ולמרות שהוא נותן הסבר חלופי מדוע המערערת סובלת מ- CTS - השמנת יתר וסכרת, הוא אינו מגבה זאת בנתונים על אף שנשאל על כך; המומחה סטה מהעובדות שנמסרו לו שכן בהתאם לעובדות מרבית עבודתה של המערערת הנה פעולות פיזיות מאומצות של הידיים, לרבות סחיטת סמרטוטים; המומחה לא היתייחס להמלצת הרופא התעסוקתי אשר הורה למערערת לחדול מעבודתה בשל פגיעת ה- CTS.

אשר לתשתית העובדתית - שם עסקינן בעובדת ניקיון שבמשך 18 שנים תפקידה היה לשטוף חדרים, מדרגות ומסדרונות; עבדה במשך 4 שעות חמישה ימים בשבוע; סחטה סמרטוטים כ- 100 פעמים ביום ובנוסף הרימה וסחבה דליי מים וגרפה מים; שם עסקינן בילידת 1950 שבמועד תביעתה היתה בת 61 לערך ואילו כאן עסקינן במי שבמועד תביעתה היתה בת 38 לערך.

...

לא מצאנו כי המומחה סטה מהקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי.

הגם שהעדר תשובה של המומחה לשאלה ד לשאלות ההבהרה אינה אידאלית, הרי שנוכח מכלול חוות הדעת של המומחה, ומשהמערערת לא מצאה לנכון במסגרת התביעה הראשונה להפנות שאלות הבהרה למומחה, וכן כיוון שלמעשה אין צורך בתשובה זו לשם הבנת חוות דעתו של המומחה ,לא מצאנו כי יש בהעדר תשובה לשאלה זו טעם המצדיק מינוי מומחה נוסף.

סוף דבר - הערעור נדחה.

פעולות אלה כללו טאטוא, איסוף פחים, הרמת כיסאות, מילוי וסחיבת דליים, שטיפת ריצפות בכיתות, במסדרונות, במדריגות, במשרדים ובשירותים, נקוי שולחנות ולוחות, סחיטת סחבות ומטליות והעברת כיסאות בין הכיתות.

ודוק, אין חולק כי עבודת התובעת כללה גם תנועות נוספות, מלבד תנועת השטיפה והטאטוא, אולם משניתן לחלץ מתוך יום העבודה את פעולת ניקיון הריצפה על רבדיה השונים, אשר חזרה על עצמה במהלך תקופת העבודה, אין מקום לדחות את הטענה רק בשל ריבוי הפעולות.

עוד אין חולק כי לצורך ביצוע עבודות הניקיון נדרשה התובעת, מטבע הדברים, להרים דליי מים לצורך שטיפת הריצפה ולהתכופף לצורך סחיטת הסמרטוט; עוד מקובלת עלינו טענת התובעת, אשר לא נסתרה, כי נדרשה להרים ולהזיז כיסאות של תלמידים במסגרת עבודתה.

בהילכת ביטון נקבע כדלקמן: "ביחס למשך הזמן בו עבד המערער ובו בוצעה העבודה, אומנם לא נקבע פרק זמן מינימלי אשר רק ממנו והלאה יוכר מנגנון פגיעה בעבודה על פי תורת המקרוטראומה. אך נראה כי  תקופה של פחות משנה על פי הפסיקה הנה שיקול שבהצטרפו לנסיבות נוספות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי (ראו: עב"ל (ארצי) 1354-11-18 קרן טפירו – המוסד לביטוח לאומי (6.3.2019); עב"ל (ארצי) 477/05 הלל – המוסד לביטוח לאומי (06.06.2006))." במקרה דנן, התובעת החלה את עבודתה בבית הספר (בהתאם לתלושי השכר) בחודש נובמבר 2011, התפטרה מעבודתה בחודש מאי 2016 והגישה את תביעתה כחודשיים לאחר מכן, בחודש אוגוסט 2016.

...

לנוכח האמור, דין טענה זו של הנתבע להידחות.

סוף דבר מצאנו כי יש מקום למנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה אשר יבחן את הקשר הסיבתי בין עבודת התובעת לבין הפגימה בכפות ידיה בהתאם לעובדות הבאות: התובעת, ילידת 1978, עבדה כעובדת ניקיון בבית ספר החל מחודש נובמבר 2011 ועד לחודש מאי 2016.

התביעה בגין הפגימה בברכיים – נדחית.

אכן, מבקשה למתן טפול רפואי לנפגע עבודה, אשר מולאה על-ידי הנתבעת ביום 4.4.17, נרשם על-ידה, כי "העובד עלה לקומת המקררים ללקיחת ציוד וכאשר ירד במדריגות מחוסר תשומת לב הוא נפל ופרק את הכתף" [ההדגשה אינה במקור]; כך גם מתצהיר העדות הראשית של העד מטעם הנתבעת עולה, כי התובע לא טען בפניו בזמן אמת שנפל או החליק בגלל מים או מפגע כלשהוא במדריגות ועוד עולה מתצהיר העד מטעם הנתבעת, כי בסמוך לאחר התאונה הוא הבחין בעצמו שגרם המדריגות היה יבש ונקי ללא כל מפגעים (העתק הבקשה למתן טפול רפואי צורף לראיות מטעם התובע).

כך, הגם שהעד מטעמה העיד לפניי, כי באולם האירועים פועלת חברת ניקיון, שאחראית לשטיפת הריצפה בלילה והנתבעת מעסיקה בנוסף עובד תפעול, שאחראי לניקיון הריצפה במהלך היום (עמוד 41 בשורות 35-36, 38-39 ובעמוד 42 בשורות 1-5), נימנעה הנתבעת מלהביא לעדות מי מהגורמים האחראים על הניקיון והתחזוקה השוטפת במקום במועדים הרלוואנטיים לתאונה, או למצער ראיות בכתב, מהן ניתן ללמוד על ביצוע עבודות ניקיון במועדים הרלוואנטיים, והמנעותה פועלת לרעתה.

בחוות-דעת המומחה נקבע, שכתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין פגיעה בינונית עד ניכרת בגידי כתף ימין ביד הדומינאנטית וההפרעה המשנית הנגרמת בעטיה בתנועת הכתף, לפי תקנה 42(I)(ד)(II) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות").

...

אני סבורה, כי המקרה שלפנינו אינו נופל בגדר אותם החריגים המצדיקים הטלת אשם תורם על העובד, אשר כל "חטאו" בכך שירד במדרגות במהלך עבודתו ולצורך ביצוע עבודתו.

מכאן ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין ובין היתר לתחלואה הקודמת של התובע שאינה קשורה לתאונה הנדונה; בהינתן תקופת אי-הכושר והנכות הצמיתה כפי שנקבעה בחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה ומסקנתי בדבר נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה והאמור בתצהירי העדות הראשית מטעמו בכל הנוגע לקבלת העזרה מבני-המשפחה, אני נכונה להניח, כי התובע נדרש לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה, ובפרט בתקופה הסמוכה לאחר התאונה, ואני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך של 20,000 ₪.

סוף דבר לסיכום האמור לעיל, נזקי התובע כתוצאה מהתאונה עומדים על סך של 110,946 ₪, וכמפורט להלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 95,000 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 73,141 ₪ עזרת הזולת [לעבר ולעתיד] – 20,000 ₪ הוצאות [לעבר ולעתיד] – 5,000 ₪ כאב וסבל – 60,000 ₪ _________ 253,141 ₪ _________ בניכוי תגמולי הנכות מעבודה – 91,108 ₪ (-) בניכוי החלק היחסי מתגמולי הנכות הכללית כפי ששולמו בעבר - 20,261 ₪ (-) בניכוי החלק היחסי שהוקפא מתוך תגמולי הנכות הכללית לעתיד - 30,826 ₪ (-) _________ 110,946 ₪ הנתבעת תשלם לתובע הסכומים כמפורט לעיל ובתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 25,961 ₪, אגרה ויתרת האגרה השנייה.

התובע, אשר עבד במועדים הרלוואנטיים בחברת הבניה אחים דוניץ בע"מ, מבקש שארוע מיום 25.3.2019, בו לטענתו החליק בזמן העבודה במדריגות ונפגע בגבו ובידו, יוכר כפגיעה בעבודה.

להלן גירסתו המפורטת הראשונה לארוע התאונה: "בתאריך 25.3.19, הגעתי לעבודה ביום שני, ביום ראשון הבן שלי היה חולה, הגעתי לעבודה, החלפתי בגדים, היה יניב ואבשלום באתר, שאלתי אותם מה אני אעשה, אמרו לי שאני אעבוד בניקיון ביום הזה, לבצע ניקיון יסודי עם מטאטא ושטיפה לחדר לובי וחדרי מדרגות, קיים שני חדרי מדרגות, ביקשו ממני לנקות את 8 הקומות, התחלתי לנקות מקומה שמונה ולרדת עם הניקיון עד הכניסה. ניקיתי את כל הקומות, הגעתי בניקיון בין קומה 0-1, שמתי את חומרי הניקוי על המדריגות, בזמן ירידה היה חצץ מגבס על הריצפה, בעת שאני מנקה דרכתי על החצץ והחומרי ניקיון, החלקתי במדריגות. נפלתי על יד ימין ולאחר מכן על הגב בצד שמאל. נפלתי בערך 9 מדרגות. לא היו עדים לארוע, קמתי וישבתי ליד המעלית, בא בחור מבוגר ואמר לי אם יש בעיה, אמרתי לו שנפלתי, אמר לי אם אני ארצה מים ועניתי שלא. התקשרתי לבחור של טול כרם בשם מוסלח אבו סארי, הוא עבד בצבע באותו יום, לא ענה בפעם הראשונה, ענה בפעם השניה. שאל אותי איפה אני, אמרתי לו שאני הולך למשרד של אבשלום, אמר לי שהוא מגיע לשם, הגעתי עד לשם, השיב אותי במשרד השני שיש בו הציוד, והגיע אבו סארי כי הוא דובר עברית. אמר לאבו סארי שיגיד לי ללכת לקבל טפול רפואי בשטחים ואביא לו את המסמכים הרפואיים והקבלות, והוא ישלם במקומי, אני סרבתי, אמרתי לו שאני רוצה לקבל טפול רפואי בישראל, הביא שקית קרח ושם אותה על היד, אמר לי שהוא יקח אותי לרופא, ניכנס לאבשלום, רשם לו טופס 250, נסענו אני ויניב לטפול רפואי, ישבנו במקום הטיפול הרפואי רבע שעה, הלכנו לרופא מומחה עם טופס 250, הוא הלך לבחורה הפקידה כדי לרשום אותי, היא אמרה לו שלא מקבלים טופס 250, שאל אותי אם יש 1000 שקל, אמרתי לו שאין לי כסף והוא אמור לשלם עלי כי אני עובד אצלו, היד שלי היתנפחה, הבנתי שלא הולכים לטפל בי, יניב היתקשר לאבו סארי ואמר לו שיגיד לי שהוא צריך לשלם אלף שקל, ושאלך לקבל טפול רפואי בשטחים ואשלח לו קבלות והוא ישלם על זה, נסעתי בחזרה לאתר עבודה, לקחתי את הציוד, ויניב לקח אותי לתחנה שאסע לתל אביב מיד, הגעתי לבית חולים רפדיה, והתקשרתי לאישתי ואמרתי לה שאני בבית חולים, לאחר בדיקות רפואיות יצא שיש לי שבר בכף יד ימין, מכה יבשה חזקה בגב....

...

לטענת התובע, הוא נדרש לשלם 1,000 ₪ בגין הטיפול הרפואי, ואילו לטענת הממונים עליו – התובע העדיף לקבל טיפול רפואי סמוך למגוריו בשטחים (התובע מתגורר בשכם), כך שבסופו של דבר לא נבדק במרפאה אליה הוסע על ידי פרץ וגם לא שב לעבודתו.

לכל האמור לעיל יש להוסיף כי לא הוצג כל תיעוד רפואי מיום האירוע הנטען או סמוך לו, ממנו ניתן להסיק כי התובע אכן נפגע ביום 25.3.19 או כל פרט אחר שיכול לתמוך בגרסתו.

לא מצאנו כי עצם העובדה כי המעסיק בחר להפנות את התובע לקבלת טיפול רפואי, מלמדת כי גם לשיטת המעסיק, התובע אכן נפגע בעבודה.

אלא שלאחר ששמענו את העדויות הנוגע לנסיבות הפגיעה הנטענת, לרבות התנהלותו התמוהה של התובע בכל הנוגע לקבלת טיפול רפואי סמוך לאירוע הנטען וכן סימני השאלה המתעוררים נוכח גרסתו המגומגמת לגבי האיברים שנפגעו, לא שוכנענו כי אכן התובע נפגע בעבודה.

עם זאת, לאור הנקבע ביחס לעצם קרות התאונה, לא מצאנו כי נדרשת הכרעה בעניין זה, על פי העקרונות שנקבעו בפסיקה (עב"ל (ארצי) 51805-06-19 סמואלוב - המוסד לביטוח לאומי (30.08.2020); עב"ל (ארצי) 59462-12-15 מאלו – המוסד לביטוח לאומי, 24.8.18).

סוף דבר – התביעה נדחית.