פגיעה בגב בצבא לאחר כאבי גב לפני גיוס

רקע בפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 23.4.20 אשר דחתה את בקשת המערער להכרת זכות נכה, בנימוק שלא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השרות שלו לבין כאבי גב תחתון וכאבים קורנים לרגל ימין, וזאת על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפני קצין התגמולים וחוו"ד ד"ר ארזי מיום 4.2.2020 (להלן: "ההחלטה") המערער התגייס לצה"ל ביום 14.3.2001 בפרופיל 97 כלוחם בשירות הנח"ל, יצא לדחיית שרות ללימודי רפואה, חזר לשרות ביום 1.8.09 ושרת בצה"ל עד חודש יוני 2016.

המערער העיד שטרם הגיוס, היו לו כאבי גב קלים אחרי תרגילים מאוד ארוכים או אימונים מאוד קשים, שעברו מאליהם והוא לא ייחס להם חשיבות, אך כשסבל כאב חזק אחרי האימון בקבוצת הריצה ביולי 2012 שלא חלף במשך כמה חודשים ואובחן, הוא הבין את סיבת הכאבים.

16.8.18 כאבי גב תחתון חזקים התרשומות בתיק הרפואי צוינו למען הפרוטוקול, כיוון שכאמור לעיל בענייננו, אין חולק בין מומחי הצדדים כי הפגיעה הנטענת נגרמה בעת הישתתפות המערער בקבוצת הריצה והמחלוקת המשפטית הנה בשאלת הקשר הסיבתי בין קבוצת הריצה לשירות בצה"ל. וכפי שהצהירו באי כוח הצדדים הם אינם חולק שבעקבות הארוע הזה התחיל המערער לסבול מכאבי גב .

...

לטענתו, דר' ארזי- המומחה מטעם המשיב, קבע שיתכן שבעקבות הפעילות בקבוצת הריצה התחלואה של המערער הפכה להיות מאסיפטומטית לסיפטומטית, אך, כך ד"ר ארזי, קבוצת הריצה של צה"ל אינה חלק מהשירות ויש לדחות את הבקשה להכיר בנכות.

גם אם מפקדיו לקחו חלק בקבוצת הריצה וגם אם המערער סבר שיש בכך המלצה להשתתף בקבוצה, איננו מקבלים את טענת המערער שהייתה המלצה כזו.

" סוף דבר מהמפורט באריכות בפסק דין זה עולה כי אירוע החבלה הנטען אינו עומד בתנאי של הקשר הסיבתי – "עקב שירותו": חייב שיתקיים קשר סיבתי בין הפגיעה שהחייל נפגע בה לבין שירותו בצבא.

לאור המפורט באריכות בפסק דין זה אנו דוחים את הערעור המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 7,000 ₪.

המערער התגייס לצה"ל בחודש מרץ 2012, לשירות כלוחם בחיל השריון ובמהלך שנת 2014 החל להתלונן, בין היתר, על כאבי גב. לטענת המערער מקורם של כאבים אלה במאמצים הרבים שהיו חלק משגרת שרותו.

המערער תמך את עירעורו בחוות דעת מטעם פרופ' אלי שטיינברג שקבע כי: "הכאב בגב התחתון נוצר על רקע חבלות נישנות, מקרוטראומה, הגורם לנזק איטי ומתמשך המתגבש לידי נכות לאחר תקופה ארוכה של עומס על עה"ש המותני" (נספח א' לנימוקי העירעור).

חוות דעתו של המומחה התקבלה ביום 5.5.21 ולפיה "בשורה התחתונה": "כפי שעולה מעברו סבל מכאבי גב גם לפני הגיוס.

בגדריו נכללים שני יסודות: יסוד סובייקטיבי, הבוחן את הפגיעה מנקודת מבטו של החייל, מתוך הכרה כי על הצבא לקבלו כמות שהוא, על חולשותיו ורגישויותיו; ויסוד אובייקטיבי, המיתמקד בטיב הקשר בין השרות הצבאי לבין התפרצות המחלה.

...

חוות דעתו של ד"ר פריימן הייתה מפורטת וקוהרנטית ולטעמנו משכנעת בהרבה משתי חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים להליך.

לאור כל השיקולים שנסקרו דלעיל לא מצאנו כי התקיים קשר סיבתי-עובדתי בין תנאי שירותו של המערער לבין הפגימה ולפיכך אנו דוחים את הערעור ומותירים את החלטת המשיב מיום 7.7.2019 על כנה.

בנסיבות, לא מצאנו מקום לחיוב המערער בהוצאות ההליך.

להלן כמה ציטוטים מכל אחת מחוות הדעת הנ"ל לפי סדר כתיבתן מבחינה כרונולוגית: בחווה"ד (מטעם המשיב) של ד"ר בועז ליברמן מיום 12.9.20 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".............החלה להתלונן על כאב הגב התחתון יממה לאחר אימון גופני ללא רקע חבלתי. בדיקות ההדמיה הדגימו מחלה התפתחותית הידועה בשם ספונדילוזיס וליסטזיס בדרגה נמוכה, ממצא זה הודגם גם לאחר תלונה על כאב גב תחתון טרם הגיוס בתאריך 21.4.08.....לא מצאתי קשר בין החבלה שבנידון, חבלה המתוארת בפועל ככאב לאחר אימון גופני, לבעיית הגב התחתון, בעיה שאובחנה כהתפתחותית בבדיקות ההדמיה...לאור כל זאת אני ממליץ לדחות תביעה זו". בחווה"ד (מטעם המערערת) של ד"ר דרור רובינסון מיום 12.2.21 מיום 12.9.20 נכתב בפרק הסיכום, בין היתר, כדלהלן: "......השאלה המרכזית לדיון הנה אם יכולה להיות החמרה עקב תנועה חדה סיבובית על ע"ש מותני במצב עמוד השידרה. ידוע כי בשנת 2008 היו כאבי גב עם ספונדילוזיס של חוליה L5 . ליזיס מהוה מעין שבר מאמץ של איזור בחוליה הקרוי הפארס אינטראטיקולריס. מצב של ליזיס כזה הנו לרוב מצב התפתחותי בינקות וילדות מוקדמת. במצב של ליזיס של חוליה אין תנועה של חוליה L5 לפנים....כאשר בוצע CT של ע"ש מותני בעקבות הפגיעה (באיחור ניכר-4 חודשים- אך עדיין בסמוך לתאונה) נמצא ליסטזיס של חוליה L5 .הווה אומר ניתן לקבוע כי חלה הרעה בין 2008 לבין 2013 במצב ההדמיתי. ידוע היטב כי יכולה להיות החמרה של ספונדילוזיס לספונדילוליסטזיס. לרוב קורה בשנות העשרה, לעיתים גם במבוגר...יכולה להגרם החמרה חריפה בעמדת החוליה לאחר טראומה מינמלית במצב של ליזיס ידוע...אני מעריך כי בעקבות תנועה סיבובית חלה תנועה לפנים של חוליה L5 ויצירה של ליסטזיס...במקביל נגרם נזק לשרירים פרספינליים....נראה כי בשנת 2008 בצלום-ליזיס של חולייה 5 ואילו בשנת 2010 מצויין כי הצלום תקין. ידוע כי ליזיס יכול להתרפא.....הווה אומר חלה הרעה הדמיתית ומה שיותר חשוב חלה הרעה קלינית בתנועתיות של גב תחתון שידוע שהייתה תקינה בעת הגיוס. הרעה קלינית זו מזכה בנכות צמיתה. ...מדובר במגבלת תנועה קלה עד בינונית של ע"ש מותני. הנכות הנה בשיעור 15% לפי תקנות הנכים לפי סעיף 37 2 ג' 3-4. ישנה נכות בגין הפגיעה השורשית עם סלר ימני חיובי ונזק שורשי בבדיקה תרמוגרפית וזאת בשיעור 10% לפי סעיף 32 7 ב'". בחווה"ד משלימה (מטעם המשיב) של ד"ר בועז ליברמן מיום 12.9.20 נכתב, בין היתר, כדלהלן: ".....מהלך התחלואה העולה מחוות דעתו של ד"ר רובינסון אינו תואם את העובדות בתיק הרפואי...לשיטתו תנועה חדה גרמה לפגיעה עצבית, אך ע"פ בדיקת CT לאחר הגיוס לא נמצא עדות ללחץ על עצבים. ד"ר רובינסון מסכים בחוות דעתו כי מקור מחלתה של....הוא מולד/התפתחותי, אך טוען כי חלה החמרה, ותומך את דעתו במאמר...מאמר זה המציג מקרה בודד של חשד להחמרה עקב חבלה, מתאר מצב בו לחולה היה ליזיס/שבר, ולאחר חבלה התרחשה תנועה/ליסטזיס, בנגוד לכך במקרה שבנידון מחלתה של גב'....אובחנה ותועדה בהדמיה בשנת 2008, ממצא שלא השתנה בבדיקת CT שבוצע לאחר גיוסה לצה"ל, מהלך הסותר לחלוטין את חוות דעתו של ד"ר רובינסון. ... לא מצאתי קשר בין החבלה שבנידון, חבלה המתוארת בפועל ככאב לאחר אימון גופני, לבעיית הגב התחתון, בעיה שאובחנה כהתפתחותית בבדיקות ההדמיה ומדגמת בצלום רנטגן טרם הגיוס לצה"ל...לאור כל זאת אני ממליץ לדחות תביעה זו". דיון השאלה המתעוררת בדיון זה היא האם נכותה של המערערת אשר לפי CT של עמוד השידרה המותני גילה ספונדילוזיס דו צדדי ב-L5 עם ספונדיליסטזיס דרגה1 של L5-S1 , הגורמים למערערת להגבלת תנועה וכאבים תמידיים בגב התחתון עם הקרנה לרגל ימין, האם מקורה בארוע מיום 27.8.13 אם לאו.

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 8.11.20 בה דחה את תביעת המערערת להכרה לפי חוק הנכים וקבע כדלהלן: "בקשתך נדחית , לאחר שהגעתי למסקנה, על בסיס החומר העובדתי והרפואי שעמד בפניי ולרבות חוות הדעת מיום 12.09.20 של ד"ר בועז ליברמן, כי לא הוכח קשר סיבתי בין האירוע מיום 27.08.2013 ובין בעיית הגב התחתון שאובחנה כהתפתחותית בבדיקות ההדמיה עוד טרם גיוסך". להלן כמה עובדות לגבי המערערת: המערערת ילידת שנת 1994; היא החלה את שירותה הצבאי ביום 29.7.2012 כמורה חיילת ובהמשך כקצינה; המערערת טוענת לפגיעה בגב התחתון עם הקרנה לרגליים כתוצאה מפגיעה שהייתה לה בשירות החובה ב-27.8.2013.

לאחר עיון בתיק הרפואי של המערערת, בחוות הדעת הרפואיות מצד המערערת והמשיב ולאחר חקירתם הנגדית של המומחים ועיון בטענות הצדדים ובפרוטוקול הדיון, לרבות תצהיר המערערת וחקירתה הנגדית שנחקרה בפני הוועדה, הננו מחליטים לקבל את הערעור.

לאור כל האמור לעיל, הננו מקבלים את הערעור.

הננו מחייבים את המשיב לשלם למערערת הוצאות ע"ס 7,500 ₪.

בתעוד רפואי מיום 9.8.15 נכתב שלפני הגיוס לצבא היה למערער כאב בגב תחתון שהתגבר בהרמת משאות כבדים, ובמהלך קורס בו הישתתף מספר שבועות קודם, סבל מכאב גב תחתון שלא הקרין לרגליים וללא חבלה, שחלף לאחר שבוע.

לגירסתו, הוא התגייס בריא לחלוטין וכאשר הרופא שאל אותו אם הרגיש כאבים, יתכן שהשיב לו שהיו לו כאבים בעבר והוא החליט לרשום את זה. לדבריו, מאז הפגיעה בארוע נשוא ערעור זה החל לסבול כימעט כל יום מכאבים חזקים שלא הכיר בעבר, ולא הלך לרופא בכל כאב, אלא רק שהייתה החמרה או מצב קצוני, כיוון שהרופא לא עשה כלום ורק אמר לו לעשות תרגילים לחזוק הגב ובקשותיו לבצע צלום נידחו.

...

לטעמנו, האמור בחוות הדעת מבסס את קביעת המומחה להעדר קשר סיבתי ועדות המומחה בחקירה נגדית מתייחסת לשאלה "האם יכול להיות" ותשובה זו אינה סותרת את הקביעה בחוות דעתו.

לטעמנו, צריך להיות קשר חד ערכי בין אירוע שהיה כה דרמתי לתיעוד כל שהוא, לפניות חוזרות שבהן המערער יתלונן שמאמץ חריג גרם לו סבל וכאבי גב. אלא שבתיק הרפואי אין כל איזכור לכך, למרות שפנה באותה תקופה רבות לגורמי רפואה על נושאים שונים אחרים.

לאור המפורט הערעור נדחה המערער ישלם למשיב הוצאות בסך 5,000 ₪.

טרם הוכרה התאונה ע"י המל"ל כתאונת עבודה והעניין נמצא בהליך בירור המל"ל. התובע טופל לאחר התאונה בבית החולים בלינסון (להלן: "התאונה השנייה").

נטען כי נפגע בצואר, גב וסובל מכאבי ראש וסחרחורות.

הסתרת מידע מהותי לגבי סיבת אי גיוסו לצה"ל עלתה גם במסגרת תביעת התובע לנכות במל"ל, נבדק ע"י פסיכיאטרית, ד"ר נירה מנור, אשר רשמה בחוות דעתה למל"ל : "...פטור משירות צבאי (לא ברור מה הסיבה)..". המומחה מסכם התייחסותו בחוות דעתו כי "המיגבלות התפקודיות הנן כלליות ונובעות מהסימפטולוגיה הפסיכיאטרית אשר תוארה בפרק ו' בחווה"ד." המומחה אינו מצביע על מיגבלה קונקרטית המפריעה לתובע בתפקודו התעסוקתי, כאשר עניין זה עולה מחוות הדעת באופן מפורש.

הפסד הישתכרות לעתיד גם אם לא נגרע שכרו של התובע לאחר התאונות ועד היום, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד הישתכרות לעתיד, נוכח הפגיעה התפקודית שנגרמה, שכן איש לא תוקע כף לידנו, כי התובע יליד שנת 1981, כיום כבן 42, בעתיד, במומו, עלולה הנכות להפריע ולהקשות עליו בתיפקוד בעבודתו.

...

עיון התדפיס רציפות ביטוח במל"ל מעלה כי הכנסתו של התובע מאז התאונות ועד היום, לא רק שלא פחתה אלא הושבחה, עובדה התומכת במסקנה כי ההשפעה התפקודית של הנכויות שנגרמו בתאונות הינה מזערית.

סוף דבר סך כך הפיצוי המגיע לתובע הוא כדלקמן: הפסד שכר בעבר – 6,100 ₪.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 234,390 ₪, כאשר מתוך סכום זה "יוקפא" בשלב זה סך 34,000 ₪ עד לסיום הליך במל"ל להכרה בתאונה השנייה כתאונת עבודה, כאשר יתרת הסכום בסך 200,390 ₪, תשולם לתובע תוך 30 ימים ממועד מתן פסק הדין, והיה ולא שולמו תוך מועד זה, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל.