עתירת תלמידי ישיבות נגד חוקי גיוס חרדים

כעולה מכתב האישום, המבקשים, בני המיגזר החרדי, מתנגדים לגיוס תלמידי הישיבות לצה"ל, כאשר עובר לארועי כתב האישום, אישר בית הדין הרבני של חב"ד הסדר עם צה"ל בעיניין גיוס תלמידי הישיבות של חב"ד לצבא (להלן: ההסדר).

עוד נטען, בהקשר לערעור המשיבה, כי העונשים, להם עתרה המשיבה בערעורה, מושתתים על אידיאולוגיה חברתית, ומטרת העירעור היא להרתיע את הפלגים המתנגדים לגיוסם של תלמידי בישיבות, כעולה מחלק מטענותיה בעירעור.

מאחר שהמבקש 1 היה הגורם הדומינאנטי מבין שלושת המבקשים, במסגרת ארועי כתב האישום העקרי, ואף הוכיח, נוכח הרשעתו בתיקים הנוספים, כי הוא אינו נרתע מפסקי דין, מצווים שפוטיים, ממעצרים, ומהגשת כתבי אישום פליליים נגדו, הרי שבצדק הושת עליו עונש המאסר הארוך מבין השלושה, והעומד על ששה חודשי מאסר לריצוי בפועל (עונש שאף הוא מצוי בגדר מיתחם הענישה, עליו עמד בית משפט השלום).

...

סבורני, כי התנהלות זו מעידה, הלכה למעשה, על מתן משקל לקולה לסירובם של המבקשים להתייצב בפני הממונה על עבודות השירות.

המסקנה, לפיה סירובם של המבקשים לשתף פעולה עם הממונה ראוי שיוביל להשתת עונשי מאסר לריצוי בפועל מתחזקת נוכח הנימוק, בגינו עמדו המבקשים על סירובם.

לאור המפורט לעיל, דינן של הבקשות שלפניי להידחות.

הנשיאה מ' נאור: לפנינו ארבע עתירות חוקתיות המופנות נגד תיקונים מספר 19 ו-21 לחוק שירות בטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986 (להלן: חוק שירות בטחון או: החוק) שבהם הסדירה הכנסת את סוגיית גיוסם לצבא של תלמידי הישיבה ש"תורתם אומנותם" (להלן: תלמידי הישיבות).

בחינת הדין החל לגבי השרות הלאומי-אזרחי אך מחזקת את המסקנה שלפיה אין יסוד ממשי להניח שביום 1.7.2023 הוואקום שייוצר עם פקיעת הסדר הגיוס החדש, בהכרח יתמלא בהוראות החוק "הרגיל". היינו כי במועד זה חובת הגיוס שבחוק שירות הבטחון תחול באופן מלא ושוויוני לגמרי גם על תלמידי הישיבות.

אזכיר כי הסדר הפטור נועד לצמצם את הפגיעה בשויון באמצעות הגדלת מספר המתגייסים מקרב תלמידי הישיבות החרדיות הנהנים מפטור, כך שגיוס חרדים שאינם תלמידי ישיבות, שלא לדבר על חרדים לשעבר, אינו תורם מאומה לתכלית זו. כפי שציינה חברתי הנשיאה (בפיסקה 87 לחוות דעתה), הנתונים המספריים, המצביעים על חלקם המשמעותי של אלו שלמדו שנתיים בלבד במוסד חינוך חרדי בקרב המתגייסים, ממחישים היטב את העיוות שיוצרת ההגדרה המרחיבה.

...

אוסיף ואציין כי "מבחן התוצאה" שאומץ על ידינו בעבר לצורך הביקורת השיפוטית בסוגיה זו מוליך אף הוא לאותה מסקנה עצמה.

כפי שציינה חברתי, בצדק, "בשלב זה הרף הוא גבוה ויש להראות כי קיימת הסתברות ממשית ומשמעותית לשינוי בעקבות הסדר הגיוס החדש ..." ואף בעניין זה אין לי אלא להצטרף אל המסקנה שאליה הגיעה חברתי ולפיה "הנתונים העובדתיים אינם מצביעים על כך שהסדר הגיוס החדש תורם במידה ובהסתברות הנדרשות לקידום השוויון. היפוכם של דברים: בחינת הישגיו של ההסדר בפועל מלמדים כי הסיכוי שעם פקיעתו יירשם צמצום משמעותי בחוסר השוויון - הוא קלוש בלבד" [ההדגשה במקור-א.ח.] (פסקה 75 לפסק-דינה).

מכל מקום, וגם אם צודק חברי בגישתו כי יכולתו של בית המשפט להשפיע על שינויים חברתיים וכלכליים היא מועטה, נשאלת השאלה האם הדבר מצדיק את המסקנה שאליה הגיע לפיה על בית המשפט לעמוד מנגד ולמשוך ידו מכל ניסיון להשפיע על תהליכים אלה ולו במעט? לפי תפישתי, ההכרעה השיפוטית על כל גווניה - בייחוד זו שבשדה ההגנה על זכויות אדם והשמירה על שלטון החוק ועל טוהר המידות - היא הכרעה הטובלת מעצם טיבה בסוגיות ערכיות.

לפיכך שבה העותרת ועתרה לקבלת המידע, ולאחר קבלת תשובת המשיבים בכתב ובעל פה צימצמה העותרת את הבקשה לשלושה נושאים אלה: א. חומר עזר, הכולל מצגות וניירות עמדה, שהוצג לועדה שבחנה את נושא גיוס חיילים מהמיגזר החרדי – הכוונה לחומר הכולל שישה מסמכים כמפורט להלן (סעיף 49 לתשובת המשיבים; להלן יכונו כלל המסמכים: "חומרי העזר"): - נייר עמדה מטעם ראש חטיבת תיכנון ומנהל כוח אדם בצה"ל; - מצגת מטעם ראש חטיבת תיכנון ומנהל כוח אדם בצה"ל; - רשימת שאלות שגובשה במשרד הבטחון ונמסרה למוזמנים לועדה; - מצגת מטעם האגף הבטחוני חברתי; - מיסמך שכותרתו "סיכום וועדה לבחינת גיוסם של בני ישיבות"; - מצגת סקירה משפטית בנושא גיוס בני ישיבות; ב. נתונים בדבר מספר החיילים ה'לא חרדים' ששרתו ביחידות ייעודיות למיגזר החרדי (גדוד נצח יהודה, שח"ר, ועוד), בכל אחת מן השנים 2017-2014.

בפרט ביקשה העותרת מידע על מספר המגויסים שלמדו ברשת בתי הספר "שובו", שהם בתי ספר בפקוח חרדי ובהם לומדים תלמידים המשתייכים לאוכלוסייה שאינה חרדית.

הֶדְגֵש מימד הזמן בא על רקע פסק הדין בבג"ץ 1877/14 התנועה למען איכות השילטון בישראל נ' הכנסת (12.9.2017) (להלן: "בג"ץ בני הישיבות") שביטל את ההסדר הנורמאטיבי לגיוס בני המגזר החרדי הקבוע בפרק ג'1 לחוק שירות בטחון, התשמ"ו-1986 (להלן: "חוק הגיוס"), ושבעתיים מודגשת חשיבות קבלת החומר שמבוקש לחשוף לאור החלטת בית המשפט העליון מיום 15.6.2020, שדחה את הכניסה לתוקף של ביטול הוראות החוק ליום 16.9.2020.

...

אך גם לא ראיתי לדחות את בקשתה הרצינית והעניינית של העותרת, ואני מורה למשיבים לשוב ולבחון את בקשתה לאור החשיבות הציבורית של נושא הגיוס, ולנסות למצוא את נקודת האיזון הראויה בהינתן האינטרס הציבורי הכללי לגילוי המידע.

לאחר שהרשות תשוב ותבחן כאמור את החלטה וככל שבכל זאת תגיע למסקנה כי יש לדחות את בקשת העותרת הרי שהחלטה שכזו מחייבת הצגת תשתית ממשית ברורה ומפורטת המצביעה כי נדרשת הקצאת משאבים בלתי סבירה, וכי הקצאת משאבים זו היא כה בלתי סבירה עד כדי העדפתה על פני האינטרס הציבורי לגלות המידע.

סיכום העתירה מתקבלת בחלקה.

]השופט נ' סולברג: העותרים הם צעירים חרדים, אשר חסו בעבר תחת ההסדר המעוגן בפרק ג'1 לחוק שירות בטחון [נוסח חדש], התשמ"ו-1986 (להלן: החוק), שעניינו באופן שלובם של תלמידי ישיבות במסגרת הצבאית.

על אף האמור, תגובה מטעמו של פרטוש מיאנה להגיע, ומשכך, בוטל ביום 29.8.2019 מעמדו כתלמיד ישיבה, ולאחר מכן הוא זומן להתייצב ביום 23.9.2019 להשלמת הליכי גיוסו.

הודגש, כי על-פי הוראת סעיף 38(4)(ג) לחוק, ביטול מעמד של בן ישיבה יֵעשה רק לאחר שניתנה לבעל המעמד היזדמנות לטעון נגד הביטול.

...

לגופם של דברים טוענים המשיבים, כי דין העתירה להידחות בהעדר עילה להתערבות בהחלטות בעניינם של פרטוש וברש.

למקרא כתבי הטענות של הצדדים, על נספחיהם, ולמשמע טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים לפנינו, באנו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות.

גם לגופם של דברים – דין העתירה להידחות, בהעדר עילה להתערב בהחלטות המשיבים בעניינם של העותרים.

אשר על כן, העתירה נדחית בזאת.

דברי הרב נאמרו על רקע הדיון הצבורי על חוק הגיוס בצל הלחימה, ואביאם כלשונם כפי שצוטטו על ידי העותרת בבג"ץ 3498/24: "שבט לוי פטור מגיוס לצבא. לא לוקחים אותם בשום אופן, יהיה מה שיהיה. אם יכריחו ללכת לצבא – ניסע כולנו לחוץ לארץ, נקנה כרטיסים ונלך לשם. (...) כל החילונים האלה לא מבינים שבלי הכוללים והישיבות לא הייתה הצלחה לצבא – החיילים מצליחים רק בזכות בני התורה. בלי התורה, בלי הכוללים, ובלי הישיבות לא היה קיום, לא תהיה הצלחה, מה שהם מצליחים בצבא זה בזכות בני התורה, החיילים מצליחים בזכות בני התורה. גם ככה לא תמיד הצבא מצליח, ראינו איך הצבא הצליח בשמחת תורה" (הדגשה הוספה – י"ע) (התבטאות זו תכונה להלן: האיום בעזיבת הארץ).

ובחזרה להשתלשלות העניינים הנוגעת להענקת פרס ישראל לשנת תשפ"ד. כאמור, העותרות פנו לשר בבקשה לשקול בשנית את זכייתו של הרב יוסף בפרס, וביום 18.4.2024 היתקבל אצל העותרת בבג"ץ 3498/24 מכתב מטעם המחלקה המשפטית של משרד החינוך שבו צוין, בין היתר, כלהלן: "לעמדתנו, בהתאם למצב המשפטי, אמירה כנגד גיוס בני ישיבות לצבא ואף 'איום' בעזיבת הארץ, הגם שהנה חמורה ויש בה כדי לקומם, אינה נכללת ברשימת המקרים הקיצוניים המצדיקים היתערבות בהמלצה המקצועית של ועדת הפרס ובהחלטת שר החינוך לאמצה". על רקע זה הוגשו שתי העתירות שלפנינו, בגדרן התבקשנו, בעקרו של דבר, להורות על ביטול המלצת ועדת השופטים והחלטת השר להעניק לרב יוסף את הפרס; ולמצער להורות על דיון מחודש בזכייה בשל כך שבעת מתן ההמלצה לא היו מונחים בפני הועדה כלל הנתונים הרלוואנטיים בעיניינו של הרב יוסף.

תמצית טיעוני הצדדים בכתב ובדיון העותרת בבג"ץ 3498/24, משמר הדמוקרטיה הישראלית, מיקדה את עתירתה בדברי הרב מיום 9.3.204, קרי, באיום העזיבה מהארץ אם יגויסו תלמידי הישיבות.

העותרות הדגישו כי התבטאותו של המשיב בנושא גיוס חרדים חמורה ופוגענית עוד יותר בתקופת מילחמה, ואין להלום מצב שבו יוענק למשיב פרס ישראל ביום שבו נחגגת עצמאותה וקוממיותה – כאשר הלה קורא לירידה מהארץ ומזלזל באלו המחרפים נפשם למען המשך קיומה.

...

תקוותם היא כי אולי הפעם ייקבע שהתבטאויות המועמד או המועמדת הן כה קיצוניות, עד שאין מנוס מהתערבות בהחלטת השר.

שוב ושוב – העתירות נדחות, תוך שאנו נדרשים לקבוע כי ההתבטאויות שעל הפרק אינן כה-קיצוניות עד שיהיה בהן משום הצדקה להתערבות בהחלטה על הענקת הפרס.

בכפוף לאמור, ואך מטעם זה, אני מסכים כי דין העתירות להידחות.