עתירת תושבי שכונות צפון מזרח ירושלים לשיפור תשתיות

הנתבעת היא חברה עירונית בבעלות עריית ירושלים, שהוקמה על ידי הערייה במטרה לבצע עבודות בתחום פיתוח התשתיות בירושלים, עבור הערייה ועבור גופים צבוריים אחרים, ובהם משרדי ממשלה, רשות מקרקעי ישראל והרשות לפיתוח ירושלים (סעיף 4 לתצהיר ויסמן).

מטרת כביש 20 היא לחבר בין השכונות פיסגת זאב ונווה יעקב במזרח לכביש 4 במערב, ובכך להפחית את העומס באיזור הגבעה הצרפתית והכניסה לירושלים, כך שתושבי פיסגת זאב ונווה יעקב יוכלו להיתחבר ישירות לכביש 4 צפון (סעיף 133 לסיכומי התובעת).

פרויקט ריבוד כבישים: פרויקט זה התבצע בפועל מול אגף שיפור פני עיר של עריית ירושלים (אגף שפ"ע), למרות שהחוזה היה מול הנתבעת.

התובעת עותרת לכך שבית המשפט יחייב את הנתבעת לשלם לה סכום זה. הנתבעת טוענת שיש לדחות את תביעת התובעת, שכן היא מנוגדת להסכם שנכרת בין הצדדים ולפיו התובעת תקבל 5% מ"ערך המבנה".

...

מהטעמים אותם הבאתי, הגעתי גם לכלל מסקנה שלא עלה בידי התובעת להוכיח את הטענה שעמדה ביסוד תביעתה והיא, שהנתבעת החליטה להפסיק את ההתקשרויות בין הצדדים בשל סירובה של התובעת לשתף פעולה עם מעשים פסולים שלטענתה נעשו על ידי ויסמן.

התובעת טוענת בסעיף 765 לסיכומיה, כי הוצאות המשפט שנגרמו לה עד כה מגיעות לסכום של כ-700,000 ₪ בתוספת מע"מ. לאחר ששקלתי בדבר, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות בסכום של 300,000 ₪ בתוספת מע"מ כערכם היום.

התוצאה האופרטיבית של פסק הדין היא, שהתביעה מתקבלת במובן זה שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הנקובים בסעיפים 361 ו-362 של פסק הדין, וכן את הסכום הנקוב בסעיף 366.

העתירה עתירה של תושבי שכונות צפון מזרח ירושלים: שכונת כפר עקב; שכונת סמיראמיס; ושכונת אל-מטאר המצויות בתחום השטח המוניציפאלי של ירושלים, אך הנמצאות מחוץ לגדר ההפרדה התוחמת את ירושלים ממזרחה (להלן: "השכונות").

במסגרת העתירה ביקשו העותרים מעריית ירושלים ומראש הערייה את הסעדים הבאים: "א. לפעול לאלתר למילוי חובותיהם הקבועות בדין, לשם שיפור ותיקון כבישי שכונות העותרים, הסרת המפגעים והמכשולים מהם, ניקויים, הזלפתם, תיקון מערכת הנקוז המיושנת ביותר בהם, בניית מדרכות לצידם, סימון מעברי חצייה, הצבת תמרורים ושיפור רמת הכבישים בשכונות באופן כללי ובכך להביא להסרת הסיכונים החושפים מדי יום את העותרים ובני משפחותיהם, בנוסף לציבור תושבי השכונות המונה כ-60 אלף בני אדם, לסכנות ממשיות.

כך, לטענת משרד התחבורה, הועמדו לרשות המשיבה תקציבים בסך של 423,000,000 ₪ לטובת שיפור ותחזוקת תשתיות התחבורה במזרח ירושלים, כאשר המשיבה לא ניצלה אף לא מחצית מהתקציב לטובת ביצוע העבודות האמורות.

...

עמדתן של שתי רשויות אלה היא כי דין העתירה כנגדן להידחות וכי האחריות למתן מענה הולם למצוקותיהם של תושבי השכונות מוטלת אך ורק על המשיבה.

עם זאת, בפסיקה גם הובהר כי במקרים חריגים, חרף כוללניות העתירה, עדיין יכול וימצא בית המשפט כי יש לדון בה לגופה בשל שאלה משפטית עקרונית ורחבה המתאימה להליך השיפוטי (בג"ץ 9961/03 המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ' ממשלת ישראל (פורסם בנבו, 5.4.11)).

יחד עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 26.10.15 ביקשה המשיבה כי יינתנו לה שלושה חודשים לצורך בחינה משותפת עם המדינה למציאת פתרונות לבעיות שהעלו העותרים בעתירה זו. בשים לב אפוא לכל האמור, נדמה כי אין מניעה להיעתר לחלק המרכזי בעתירה, שכן אין מניעה במקרה זה לקבוע כי על המשיבים לקדם תכנית פעולה – וכפי שהוצע על ידי המשיבה בעצמה - שנועדה לקדם את שיפור ותיקון הכבישים לרבות המדרכות שלצדם ומערכות הניקוז בשכונה לביצוע המוטל עליה מכוח פקודת העיריות.

המבקשים הם תושבי שכונות בצפון-מזרח ירושלים.

הם עתרו נגד המשיבים בדרישה לתיקון מפגעים בכבישים וברחובות השכונות ולשיפור מצבם הכללי.

צוין שתוצאת ההחלטה היא שעשרות אלפי תושבים ממשיכים לחיות לצד תשתיות במצב גרוע ביותר, ושהם ייאלצו להגיש עתירה חדשה.

...

לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות.

הבקשה למתן רשות לערער נדחית אפוא.

העותרים הינם המחזיקים והבעלים של מספר בתים בשכונת ג'בל מוכבר הגובלים מצד דרום מזרח בפרויקט הקרוי "נוף ציון" או "נוף זהב" אשר מוקם בימים אלה על המורדות הצפון מזרחיים של שכונת ארמון הנציב בירושלים בהתאם לתב"ע 4558 (להלן: התכנית).

לטענת העותרים, באי הפעלת הסמכויות הנתונות למשיבות, מפלות המשיבות את העותרים ביחס ליתר תושבי העיר.

מעבר לכך, טוענות המבקשות, העתירה מעורפלת, כללית וחסרת פרטים ואין בה הצגה של תשתית עובדתית ברורה הכוללת פירוט מיקומו של כל בית; דרכי הגישה שנשללו; דרכי הגישה הקיימות, הוכחת הזכויות על הבתים והיתרי הבנייה שניתנו לשם הקמת הבתים.

אשר לפסק הדין שניתן בה"פ 2173/03, הקביעה שבפסק הדין לפיה, לאור טענת המבקשת כי הפיתוח נועד בין היתר לשפר את הנגישות לבתי העותרים, חזקה כי בכך תובטח הנגישות לבתי המשיבים באותה בקשה, אינה קונקרטית ומסוימת דיה כדי שניתן יהיה להשתית עליה צו עשה אופרטיבי בעתירה שלפני.

...

לעניין הכבישים המתוכננים בתכנית 2863, מקובלת עלי גם כאן טענת המשיבות, שמהעתירה לא הוברר אלו מן הכבישים המתוכננים באותה תכנית מבקשים העותרים לסלול וכיצד יהא באותם כבישים אם יסללו ליתן מענה לבעיית הנגישות לבתי העותרים.

התוצאה היא שהעתירה נדחית.

העותרים ישלמו למשיבות הוצאותיהן בעתירה זו ובנוסף, שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

התכנית מתייחסת למיתחם בשטח של כ-17 דונם במרכז העיר ירושלים, בסמיכות לקו האדם של הרכבת הקלה, בין רחוב יפו מצפון, רחוב שערי צדק ממזרח, רחוב שמואל ברוך מדרום ומתחם בליליוס ממערב.

בהתנגדות טענו העותרים מספר טענות: התכנית הופקדה בנגוד לדין בעקבות פגמים חמורים בפירסום ההודעה בדבר הפקדת התכנית – לטענת העותרים, ההפקדה לא פורסמה ב'עתון נפוץ' כנדרש בסעיף 89א' לחוק התיכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התיכנון והבנייה), שכן פורסמה, בין היתר, בעתון א-סינארה, המופץ בצפון בשפה הערבית ולא בדרך שבה יכולה החברה החרדית להחשף לפירסום; לצד זאת נטען כי לא פורסמה הודעה על הפקדת התכנית על שלט במקום התכנית בשפה הערבית, ולא נעשה פירסום על לוחות מודעות בשכונות שנוגעות לתכנית.

העדר הנחת תשתית עובדתית נאותה – נטען לכך שההחלטה התקבלה מבלי שעמדו לפני מוסדות התיכנון התשתיות העובדתיות הרלוואנטיות, ובדרך של הכנת תכנית נקודתית, נעקפה הדרישה לתיכנון סטאטוטורי מתארי, שמחייבת עבודת הכנה רחבה יותר, והנחת תשתית עובדתית הכרחית.

בפתח ההחלטה, ציינה ועדת המשנה להתנגדויות, שהיא סבורה כי המדובר בתכנית המציעה ניצול ראוי של השטח הכלול בה ושיפור השלד הצבורי, וזאת בהמשך למדיניות התיכנון של הועדה המחוזית המעודדת העצמה של הבינוי והשימושים לאורך צירי הרכבת הקלה.

באשר לעותר נטען כי הוא תושב ירושלים, שמאי מקרקעין מוסמך בארה"ב, בעל ידע וניסיון יזמי ומתגורר בשכונת רוממה, אשר השטח מושא התכנית ממוקם בה. לפיכך, העותרים רואים עצמם כנפגעים מאישור התכנית וזכאים להיתנגד לה. העותרים פירטו את הפגמים שנפלו באישור התכנית: פירסום - פירסום דבר הפקדת התכנית לא נעשה כדין, שכן השלטים הוסרו יומיים לפני תום מועד תקופת ההפקדה; לא נעשה פירסום בכל המקומות שבהם נידרש פירסום; וכן לא נשלחו הודעות כנדרש לבעלי נכסים, שיכולים להיות נפגעים באופן ישיר מהצללת השמש; היבט אחר של טענה זו הוא באשר לכך שלא נעשה פירסום בעתון נפוץ, ולא נשלחו הודעות בדבר הפקדת התכנית לגופים צבוריים כנדרש.

...

נוכח עמדתה זו, הגיעה ועדת המשנה להתנגדויות למסקנה, כי אין לפניה התנגדות שהוגשה בידי מי שיש לו זכות התנגדות, ועל-כן החליטה לאשר את התכנית בכפוף לאמור בהחלטה ולעריכת תיקונים טכניים בתיאום עם לשכת התכנון.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בכתב העתירה ובתגובות המקדמיות, וכן בהתייחסות העותרים לתגובות אלה הגעתי לכלל מסקנה לפיה יש לדחות את העתירה על יסוד הסמכות הנתונה לי בתקנה 7(א)(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א-2000, וזאת לאחר שמצאתי כי העתירה, על פניה, אינה מגלה עילה להתערבות בשיקול דעתן של הוועדה המחוזית ויו"ר הוועדה.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את העתירה.