עתירת תושבי רעננה נגד הפגנות סמוך לבית ראש הממשלה

תחילה צוין, כי ביום 31.8.2021, סמוך לאחר הדיון בעתירות, פורסם באתר האנטרנט של המישטרה, מתוה עדכני לקיום הפגנות בקירבת בית ראש הממשלה ברעננה, ובו נקבע כי במהלך השבוע ניתן להפגין במקום בימים שני ורביעי בלבד, ואילו בסופי שבוע, במוצאי-שבתות בלבד.

גם לאחר שהבהרנו, כי סוגיה זו אינה נוגעת לעתירה שלפנינו, שכן ענייננו כאן בשאלת צימצום מתוה ההפגנות – נוכח ההפרעה הנטענת לתושבי השכונה – ולא בהרחבתו, אם יוכר המעון כרשמי, הוסיף ב"כ העותרים להתקדם עם קו טיעון זה. לטענתו, אם תיתקבל הטענה כי הבית מהוה מעון רישמי, הרי שמדובר למעשה בהחלטה שנתקבלה בנגוד לדין, וממילא יש להורות לראש הממשלה להעתיק את מגוריו למעון הרישמי בירושלים.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, והסכמה שהושגה, קבע בית המשפט (מפי השופט מזוז), בהחלטה מיום 18.6.2017, את הדברים הבאים: "[...] נוכח אי ההבנה שעלתה מעמדת המשיבים באשר לפסק דיננו אנו מוצאים מקום להדגיש ולהבהיר כי פסק דיננו עסק בפעולות מחאה (הפגנה, תהלוכה או משמרת מחאה) מול ביתו של איש ציבור. ההלכה שנקבעה בענין דיין [...], ולמעשה עוד הרבה קודם לכן, אותה הבהרנו בפסק דיננו, מתייחסת לפעולות מחאה מול וליד המעון הפרטי של איש הציבור, היינו בסמיכות למעון, ואין להרחיבה מעבר לכך. לענין זה הובהר בין היתר בפיסקה 18 לפסק הדין כי – 'אכן, עוצמת האנטרס לאסור פעולות מחאה מול ביתו הפרטי של איש ציבור בנימוק שמדובר בהפעלת לחץ לא לגיטימי כאמור, אינה בעלת משקל זהה בכל המקרים. לא הרי נבחר ציבור כהרי עובד ציבור, ולא הרי עובד ציבור בכיר כהרי עובד ציבור זוטר, ולא הרי הפגנה המכוונת נגד החלטה של עובד ציבור בתחום המדיניות הכלכלית-חברתית כהחלטה של עובד ציבור במערכת אכיפת החוק בענין חקירה או העמדה לדין. אין אמנם בהבחנות אלה כדי להשליך על עצם הלגיטימיות לאסור קיום פעולות מחאה ליד המעון הפרטי, אך הן עשויות להיות רלבאנטיות לשאלת קיומה של חלופה אפקטיבית או באשר להקף המיגבלות של זמן, מקום ואופן שיוטלו, כגון המרחק מהבית הפרטי בו תותר הפגנה או משמרת מחאה. אציין כי בעקבות פסק הדין בפרשת Frisby עלתה השאלה, מהו המרחק מהבית הפרטי לגביו חלה הלכה זו [...]'.

...

אשר לטענה, כי המשטרה אינה אוכפת את האיסור על השמעת רעש בלתי-סביר, נטען, כי במתווה נקבע "איסור על גרימת רעש חזק או בלתי סביר כל שעה ובכל דרך שהיא", וכאשר "המשטרה סבורה כי מדובר ברעש בלתי סביר ובווליום גבוה מידי – היא פונה אל המפגינים להנמיך את גובה ההגברה, והתרשמות גורמי המשטרה בשטח היא שהמפגינים, עד כה, נענו באופן כללי לבקשה זו". בהתייחס לטענת העותרים בעתירה הראשונה, כי הרעש בהפגנות חורג מרמת הרעש המותרת על-פי התקנות למניעת רעש בלתי-סביר, צוין כי "מחאה, מעצם טיבה וטבעה היא רועשת [...] [ו]על פניו, דומה כי קשה למדוד את הרעש הנגרם בהפגנה באמצעות אמת מידה דווקנית של רמת דציבלים". אשר לטענה כי המתווה בכללותו לא נאכף כיאות על-ידי המשטרה, נטען כי הדברים אינם עולים בקנה אחד עם 'המצב בשטח', שכן המשטרה פועלת כל העת לאכוף את המתווה, על כל פרטיו ודקדוקיו; ממילא, לא קמה עילה להתערבות שיפוטית, גם לא במישור 'ביצועי' זה. לצד האמור נכתב, כי "כיום לא נעשה שימוש במעון הרשמי בירושלים על ידי ראש הממשלה. מזה תקופה ארוכה, בכוונת משרד ראש הממשלה לבצע במעון הרשמי שיפוצים מטעמים אבטחתיים ומטעמים תחזוקתיים. העבודות עתידות להתחיל בקרוב והן צפויות להימשך לכל הפחות כשישה חודשים". משיבי הממשלה הוסיפו כי דין הבקשות למתן צו ביניים – להידחות גם הן. בראש ובראשונה, נוכח העובדה כי דין העתירות גופן להידחות; מעבר לכך, משום שמדובר בבקשות למתן צו עשה, אשר בית המשפט נוטה, ככלל, שלא לתתו במסגרת בקשת ביניים.

כן מקובל עליי כי את ההוראה הקבועה בסעיף 3(א) למתווה ההפגנות, לפיה אין לאפשר "גרימת רעש חזק או בלתי סביר בכל שעה ובכל דרך שהיא" יש לפרש לאור הוראות תקנה 2 לתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר), התש"ן-1990 (פסקה 80(ה) לפסק דינו).

מלאכת איזון זו הביאה את בית משפט זה בעבר למסקנה כי, ככלל, מקום בו קיימת חלופה אפקטיבית, אין לאפשר הפגנה מול מעונו הפרטי של איש ציבור (ראו, למשל, בג"ץ 2481/93 דיין נ' מפקד מחוז ירושלים, פ"ד מח(2) 456 (1994) (להלן: עניין דיין); בג"ץ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה (27.4.2017) (להלן: עניין נפתלי)).

לכך יש להוסיף את העובדה שלעת הזו אין המעון הרשמי של ראש הממשלה מתפקד (בשל הצורך בשיפוצים), והמעון ברעננה משמש כ"מעון ראש הממשלה למעשה" או כ"מעון רשמי בלתי-רשמי", ועל כורחך אתה מגיע למסקנה כי אין מנוס, לעת הזו, מלאפשר קיום של הפגנות במקומות שהוצעו במתווה המשטרה, ובהתאם לתנאים שנקבעו על ידה.

שופטי ההרכב: השופט נ' סולברג; השופט י' אלרון; השופט ע' גרוסקופף בית המשפט העליון קיבל היום באופן חלקי עתירות שהוגשו על ידי עריית רעננה ועל ידי שכניו של ראש הממשלה נגד המתוה שקבעה המישטרה באשר לקיומן של הפגנות בקירבת בית ראש הממשלה ברעננה משטרת ישראל גיבשה מתוה הקובע, בין היתר, כי ההפגנות שיתקיימו בסביבת בית ראש הממשלה ברעננה יהיו בתדירות של 3 פעמים בשבוע.

עוד ציין השופט גרוסקופף כי יישום מבחני האיזון בעיניין מעון ראש הממשלה ברעננה מעורר, לעת הזו, קושי ניכר, וזאת בשל ההיתנגשות החזיתית המתקיימת בין חשיבותה של הזכות להפגין בקירבת המעון ברעננה, המשמש נכון להיום כמעונו היחיד של ראש הממשלה המכהן (ואף זוכה בעקבות זאת למימון מכספי ציבור), לבין זכותם לפרטיות ולאיכות חיים של ראש הממשלה, בני משפחתו, שכניו הקרובים ותושבי השכונות הסמוכות.

...

כל עוד לא קבע המחוקק אחרת לגבי הפגנות – אין לאפשר סטיה מהוראות הדין, הגם שאכיפה בדרך זו עשויה להיות מורכבת יותר.

השופט עופר גרוסקופף עמד על כך כי על פי הפסיקה מקום בו קיימת חלופה אפקטיבית, אין לאפשר הפגנה מול מעונו הפרטי של איש ציבור, אלא יש לאפשר את מימושה של הזכות להפגין במקום חלופי, קרוב ככל הניתן למעונו הפרטי של איש הציבור.

בנסיבות שנוצרו, בהן המעון ברעננה משמש כ"מעון ראש הממשלה למעשה" או כ"מעון רשמי בלתי-רשמי", אין מנוס מלאפשר קיום של הפגנות במקומות שהוצעו במתווה המשטרה, ובהתאם לתנאים שנקבעו על ידה (בכפוף לשינויים שפורטו בחוות דעת השופט סולברג).

ברקע הדברים עומדת מחאה ציבורית של תושבי העיר ראש העין והיישוב מזור, ובכללה הפגנות המתקיימות מול ביתו של המבקש, ביחס לרעש מטוסים הקיים, לפי הטענה, מעל הישובים דנן.

(ב) נוכח בית המשפט כי אדם התנהג או פגע באחר כאמור בפסקות (1) או (2), רשאי הוא להורות לאותו אדם בצו להמנע מעשות מעשה מן המעשים המפורטים בסעיף 5(א)(1) עד (6): (1) היתנהגותו של האדם, לרבות היתנהגות כאמור בסעיף קטן (א), נותנת בסיס סביר להניח, כי הוא מהוה סכנה גופנית ממשית לאדם אחר או כי הוא עלול לבצע בו עבירת מין; (2) סמוך לפני הגשת הבקשה פגע בגופו של אדם אחר, ביצע עבירת מין באדם אחר או כלא אדם אחר שלא כדין.

העתירה כנגד המשיב 2 קיתונות של דיו נשפכו והררי מקלדות נישברו בהתייחסויות השיפוטיות השונות, בכל הערכאות, לחשיבותה של זכות ההפגנה וזכות המחאה הציבורית בדמוקרטיה.

בהתאם לכך, קבעה דעת הרוב בפרשה זו כי אין לאפשר הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור שכן בהקשר זה, זכות הפרטיות גוברת על זכות ההפגנה (השופט ש' לוין) כאשר השופט א' גולדברג הצטרף וסבר כי אין להתיר קיום הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור אם קיימת חלופה אפקטיבית שבה ניתן לקיים את ההפגנה ובהקשר זה נקבע כי: "יש לראות את המקום האפקטיבי היחיד לקיום אספה ליד מעונו של איש הציבור, רק שעה שהוא מנהל שם את כל פעילותו הציבורית או את עיקרה. בכל מקרה אחר, אין סיבה שלא לראות כחלופה אפקטיבית את המקום שליד משרדו של איש הציבור. במקרה הראשון תותר האסיפה ליד ביתו של איש הציבור, ואף זאת תוך מיגבלות ראויות של זמן, כמות המשתתפים, ניהול האסיפה ותדירות האסיפות במקום. ואילו במקרה האחר – תאסר" הלכה זו נותרה על כנה גם בפסיקות מאוחרות יותר: בג"צ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד משטרת ירושלים פ"ד מ"ח (4) 793 (הותר קיום אסיפות מול בית ראש הממשלה בירושלים, עקב מעמדו הדואלי של בית ראש הממשלה), בג"צ 6536/17 התנועה לאיכות השילטון נ' משטרת ישראל (שם נקבע, בין היתר, ביחס להפגנות שהתקיימו בסמוך לביתו הפרטי של היועץ המשפטי לממשלה, בפסקה 23 לחוות דעתו של כב' השופט פוגלמן, כי הפגנה המתקיימת בככר הממוקמת במרחק של 400 מ' מביתו הפרטי, אינה הפגנה במיקום הנמצא מול או ליד מעונו הפרטי של היועץ), בג"צ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2017) (אשר נידון יחד עם פרשת סדקה המצוטטת לעיל), וכן לאחרונה – בג"צ 5318/21 עריית רעננה נ' משטרת ישראל (2021).

...

אמנם, ייתכן שההשוואה לדמות המוזכרת בפוסט גובלת בטעם רע, ואינה מוצלחת במיוחד, ואולם מכאן ועד לייחוס עבירה פלילית או איום כלשהו למשיבה 1 המרחק הוא רב. מעבר לכך, כאמור, על מנת ליתן צו כמבוקש, על המבקש להוכיח כי קיימם מצע עובדתי המביא לכלל מסקנה כי המשיבה 1 תוסיף ותפגע בשלוות חייהם של המבקש ובני משפחתו.

בנסיבות אלה, סבורני כי מתן צו האוסר על המשיבה 1 להתייחס למבקש או לעניין הציבורי הנדון בפירסומיה במדיה החברתית, כמבוקש למעשה על ידי המבקש, יהווה מגבלה בלתי מידתית ובלתי מוצדקת על חופש הביטוי והמחאה, ולמעשה יעקר מן השורש את התכלית של המדיה החברתית כככר השוק הוירטואלית, וכמכשיר מרכזי להבעת והחלפת רעיונות בהאי עידנא.

בהתאם לכך, קבעה דעת הרוב בפרשה זו כי אין לאפשר הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור שכן בהקשר זה, זכות הפרטיות גוברת על זכות ההפגנה (השופט ש' לוין) כאשר השופט א' גולדברג הצטרף וסבר כי אין להתיר קיום הפגנה ליד ביתו הפרטי של עובד הציבור אם קיימת חלופה אפקטיבית שבה ניתן לקיים את ההפגנה ובהקשר זה נקבע כי: "יש לראות את המקום האפקטיבי היחיד לקיום אספה ליד מעונו של איש הציבור, רק שעה שהוא מנהל שם את כל פעילותו הציבורית או את עיקרה. בכל מקרה אחר, אין סיבה שלא לראות כחלופה אפקטיבית את המקום שליד משרדו של איש הציבור. במקרה הראשון תותר האספה ליד ביתו של איש הציבור, ואף זאת תוך מגבלות ראויות של זמן, כמות המשתתפים, ניהול האספה ותדירות האספות במקום. ואילו במקרה האחר – תיאסר" הלכה זו נותרה על כנה גם בפסיקות מאוחרות יותר: בג"צ 6658/93 עם כלביא נ' מפקד משטרת ירושלים פ"ד מ"ח (4) 793 (הותר קיום אספות מול בית ראש הממשלה בירושלים, עקב מעמדו הדואלי של בית ראש הממשלה), בג"צ 6536/17 התנועה לאיכות השלטון נ' משטרת ישראל (שם נקבע, בין היתר, ביחס להפגנות שהתקיימו בסמוך לביתו הפרטי של היועץ המשפטי לממשלה, בפיסקה 23 לחוות דעתו של כב' השופט פוגלמן, כי הפגנה המתקיימת בככר הממוקמת במרחק של 400 מ' מביתו הפרטי, אינה הפגנה במיקום הנמצא מול או ליד מעונו הפרטי של היועץ), בג"צ 1983/17 נפתלי נ' היועץ המשפטי לממשלה (2017) (אשר נידון יחד עם פרשת סדקה המצוטטת לעיל), וכן לאחרונה – בג"צ 5318/21 עיריית רעננה נ' משטרת ישראל (2021).

בנסיבות אלה, סבורני כי האיזון אותו יש לערוך בין כלל השיקולים המבוטאים לעיל מחייב דחיית הבקשה אף כנגד המשיב 2, פרט להיבט אחד - והוא איסור על המשיב 2 להביע את מחאתו במרחק הנופל מ – 400 מ' מפתח מגורי חצר הבית של המבקש.