עתירת תושב שטחים לקבלת תעודת זהות ישראלית

על פי כתב האישום בת"פ 3849-01-14, ביום 21.2.13, במחלף קסם לכיוון ג'לג'וליה, נהג הנאשם ברכב מתוצרת מיצובישי ל.ז 3288966 (להלן: הרכב), כשהוא מסיע ברכב שלא כדין ארבעה תושבי שטחים שאין בידיהם אישור שהיה בישראל, וזאת בתמורה לסכום של 420 ₪.

הנאשם בן 41, מוצאו מכפר עזבת סלמאן ליד קלקיליה, ברשות הפלסטינאית, כיום הנאשם מתגורר בקלקיליה ובמסגרת איחוד מישפחות קיבל תעודת זהות ישראלית.

ב"כ המאשימה עתרה לגזור על הנאשם מאסר בפועל בשליש העליון של המיתחם, להפעיל את המאסר על תנאי במצטבר, וכן להטיל על הנאשם קנס משמעותי, פסילת רשיון בפועל ועל תנאי.

...

אני גוזרת על הנאשם בגין מכלול העבירות נשוא כתבי האישום עונש של שנת מאסר בפועל.

בבדיקה במחשב המשטרתי מופיע מספר רשיון נהיגה מאחר והנאשם קיבל רשיון נהיגה בזמן שמדינת ישראל היתה השולטת ונותנת רשיון נהיגה לתושבי שטחים.

המאשימה עותרת להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל ובנוסף לכך, מאסר על תנאי, פסילה וקנס כספי.

...

כפי שכבר ציינתי בפסק דין בעניין סלמה חמדי אני סבור כי במקרה דנן מדיניות הענישה כלפי תושבי האזור, אמורה להיות דומה למדניות הענישה כלפי זרים, שאינם תושבי האזור, אשר נתפסו נוהגים בארץ על פי רישיון נהיגה זר, חרף חלוף שנה מיום כניסתם האחרונה לישראל.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪, אשר ישולם ב-2 תשלומים חודשיים, החל מיום 1.2.17.

גם בעיניין דארי, ציין בית המשפט, מבלי לקבוע מסמרות, כי "אין במסקנה זו [כלומר, במסקנה שלפיה תחול הילכת עווד גם לאחר חקיקת חוקי היסוד – ע' פ'] כדי ליסתום בהכרח את הגולל על הטענה שיש להבחין בין מי שקבל מעמד של תושב קבע מכיוון שנולד בישראל (או בשטח שהפך להיות חלק מישראל) וגדל בה לבין מי שקבל מעמד של תושב קבע לאחר שהיגר לישראל"; וכי "במסגרת השקילה והאיזון בין הנתונים והזיקות השונות, אפשר ויש משקל גם לשאלה מהו הבסיס שעליו נשען הרישיון לישיבת קבע" (שם, פסקה 11).

בין היתר, תושב קבע זכאי לזכויות סוציאליות לפי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; לזכות לשירותי בריאות לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; לזכות הצבעה בבחירות לרשויות המקומיות (סעיף 13 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965); לחופש תנועה מלא ברחבי המדינה (שכן הוא נושא בתעודת זהות ישראלית לפי סעיף 24 לחוק מירשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965); ולאפשרות להיות מועסק בשירות המדינה ובתפקידים צבוריים נוספים (סעיף 16(א) לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1969)).

בלב אותה פרשה ניצב צו גירוש שניתן נגד העותר, יליד מזרח ירושלים, בגין פעילותו "נגד שליטת ישראל באיזורי יהודה והשומרון וחבל עזה". העותר התפקד במפקד האוכלוסין שנערך במזרח ירושלים בשנת 1967, ואף קיבל בשעתו תעודת זהות ישראלית.

...

בנסיבות אלה, נוכח הפרת האמונים הבוטה שפורטה לעיל, החלטתי לעשות שימוש בסמכותי ולבטל את רישיון ישיבת הקבע של מרשיך בישראל".

על רקע האמור, בחודש פברואר 2014 הוא נעצר בצו מעצר מינהלי, בו היה נתון לכשנה וחצי, עד שחרורו בחודש אוגוסט 2014.

ניתן להסיק מסקנה זו אף בדרך של היקש, על-פי הוראות חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980 – מסעיפים מקבילים הקיימים בחוק האזרחות, תשי"ב-1952 (שם סעיף 11(ב)(2)), והכל כפי שהראה חברי, המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין בחוות-דעתו.

בצד כל האמור לעיל – אעיר עוד שתי הערות: (א) גישתי לעניין פיסקת שמירת הדינים, הכלולה בסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שתומכת אף היא בתוצאה, הובהרה בחוות דעתי בהלכת דיראני, ולא אוסיף כאן עוד בנושא זה. (ב) התוצאה אותה אני מציע לאמץ פה מתאימה לנסיבות המאוד מיוחדות שבפנינו.

]השופטת ע' ברון: ][ בעתירה שלפנינו מבקש העותר, תושב איזור יהודה ושומרון (להלן: האיזור), כי יינתן לו היתר לשהות בישראל כדין (תעודת זהות או אישורי שהייה) – וזאת בשל סכנה ממשית שלטענתו נשקפת לו בשטחי הרשות הפלסטינאית.

בתוך כך, מציין העותר כי הוא נימנה עם קבוצה של אנשים ששיתפה פעולה עם כוחות הבטחון בישראל, ולדבריו הוא היחיד מבין חברי הקבוצה שלא קיבל תעודת זהות ישראלית – למרות שהדבר הובטח לו. בעתירה נטען כי העותר פנה ביום 28.3.2017 לועדה המקצועית המייעצת לשר הפנים מכוח סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 בבקשה לקבל תעודת זהות ישראלית והיתרי כניסה לישראל (להלן: הועדה ההומניטארית או המשיב ו-חוק הוראת השעה, בהתאמה); ומשפנייתו זו לא נענתה הגיש העותר את העתירה דנן, לאחר שעתירה קודמת שהגיש בנידון נמחקה בהסכמה (בג"ץ 5219/17).

...

דין העתירה להידחות על הסף.

משהעותר טרם הגיש בקשה מפורטת כנדרש לוועדת המאוימים, אין מנוס מדחיית העתירה בשל אי מיצוי הליכים; וכן בהיותה מוקדמת, שכן אין כל החלטה מנהלית שניתן להעביר תחת שבט הביקורת (ראו והשוו: בג"ץ 5152/18 פלוני נ' מתאם פעולות הממשלה בשטחים, פסקה 4 (2.8.2018); בג"ץ 3533/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 4 (17.7.2018); בג"ץ 2382/18 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (21.6.2018)).

משאלה פני הדברים, העתירה נדחית וכך גם הבקשה למתן צו ביניים.

העירעור שלפנינו נסוב על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (השופט ד' ארד-אילון) מיום 22.9.2022, במסגרתו נדחתה עתירת המערער, המרצה עונש מאסר, "עקב זה ששללו ממני מ"ס הזהות הישראלי וכן קבלתי מ"ס שהוגדרתי כתושב שטחים ופלסטיני", כאמור בפתח עתירתו של המערער (להלן: העתירה המנהלית).

נוכח האמור, טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים והעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט; כן טענה המשיבה כי המערער לא הציג כל החלטה מנהלית עליה הוא עותר; והיא אף טענה לגופו של עניין והסבירה מדוע המערער אינו זכאי לקבל תעודת זהות ישראלית.

...

נוכח האמור, טענה המשיבה כי יש לדחות את העתירה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים והעלמת עובדות מהותיות מבית המשפט; כן טענה המשיבה כי המערער לא הציג כל החלטה מנהלית עליה הוא עותר; והיא אף טענה לגופו של עניין והסבירה מדוע המערער אינו זכאי לקבל תעודת זהות ישראלית.

נוכח זאת, יש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי קיצוני; וכן (4) עיון בנימוקי המערער מעלה כי לא הוצגה תשתית משפטית המקימה למערער את הסעד המבוקש – וזאת, גם אם טענותיו העובדתיות היו טענות אמת.

סוף דבר – הערעור נדחה.