השופטת רות לבהר שרון
בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, שניתן על ידי כב' השופט שנהב, בת.א 953-10-07, ביום 24.09.09, במסגרתו התקבלה תביעתה של המשיבה לפינוי המערערים מהמקרקעין והמבנים בגוש 6146 חלקה 300, המצויים ברחוב נ"ה 11 בתל אביב (להלן: "המקרקעין").
העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא
המשיבה היא חברה ממשלתית, האמונה, בין היתר, על פינוי ובינוי שכונת כפר שלם בדרום תל אביב, בה מצויים המקרקעין נשוא המחלוקת בעירעור זה, מכח החלטת מועצת מקרקעי ישראל מס' 995 מיום 3.4.04 (להלן: "החלטה 995"), ומכח חוזה בין המשיבה ובין מינהל מקרקעי ישראל מיום 28.7.04.
ככל שהמערערים עתרו לסעדים נוספים כנגד המשיבה, היה עליהם להעלותם במסגרת תביעה נפרדת או תביעה שכנגד.
חוות הדעת דלעיל, שממצאיה לא נסתרו על ידי המערערים באמצעות חוות דעת נגדית או ראיות אחרות, מלמדת, כי גם אילו תיתקבל טענת המערערים לפיה זכאות לפצוי כנגד פינוי מהמקרקעין נקבעת לפי קריטריון יחיד של המצאות במקרקעין ביום הקובע, הרי שלא יהיה בכך לסייע למערערים.
המערערים מבקשים למעשה מבית המשפט, לבצע תקיפה עקיפה של החלטות מנהליות, על דרך הגררא, כשלשיטתם יש מקום לעשות כן במקרה דנן, לאור פגמים חמורים וקשים בפעולות המינהל ובראשם חריגה מסמכות, כאשר, לטענתם, הנזק שניגרם כתוצאה מהפגם למערערים ולציבור תושבי כפר שלם הוא עצום, מה גם שלטענתם השגותיהם באשר לחוסר סמכותה של ועדת הפינויים נטענו כטענות הגנה בתביעת פינוי.
...
המערערים טענו לעומת זאת, בין היתר, כי יש לדחות את התביעה כנגדם, שכן הם בעלי רשות בלתי הדירה להחזיק במקרקעין.
לאור המסקנה אליה הגיע, קיבל בית משפט קמא את תביעתה של המשיבה, והורה למערערים לסלק ידם מהמקרקעין, ולהשיבם למשיבה כשהם פנויים מכל אדם וחפץ עד ליום 31.12.09.
לאור כל האמור, לטעמי, משהוכח שמשפחת קהלני מחזיקים בשטחים או במבנים במקרקעין שבאחריות המשיבה אחרי שנת 1987, שלא למגורים, ניתן לפעול לפינויים, כפי שטענה ופעלה המשיבה, גם אם הם מחזיקים במתחם אחר בכפר שלם בו הם מתגוררים מלפני 1987, ואם רוצים לתקוף כללים וקריטריונים אלו, יש לעשות זאת בתקיפה ישירה ולא בתקיפה עקיפה.
אני סבורה, כי מן הראוי שהמערערים ימצו את טענותיהם המנהליות בתקיפה ישירה, ולא שיבררו את עניין הפיצוי ותקיפת הקריטריונים לפיצוי בהליכי הפינוי והעניינים הקניינים שנידונו בבית משפט קמא במסגרת התביעה לסילוק יד שהגישה המשיבה, כאשר אין הכרח לכרוך תמיד בין התביעות לסילוק יד לבין תביעות לפיצוי, בוודאי, שאין מקום לכך, במקרה דנן, בו מבוקש לתקוף את סמכות ועדת הפינויים שלא הייתה צד להליך , ואת הקריטריונים שפועלת לפיהם ו/או שינויים, טענות הרחבות בהרבה מהטענות והעובדות הקונקרטיות לגביהן נוהל ההליך, ושלגביהן לא נפל לכאורה פגם ובוודאי לא פגם כזה המצדיק התערבות, וזאת מבלי לשלול את טענות המערערים לגבי פיצוי, בהליך אחר.
סוף דבר
לו נשמעה דעתי אמליץ לחברי להרכב לדחות את הערעור.
