עתירת שותפות עורכי דין נגד החלטת הפרקליטות שלא לשחרר כספים מחולטים

בית המשפט המחוזי בירושלים לפני כב' השופט דוד מינץ 22 דצמבר 2014 עמ"ת 17031-12-14 עמ"ת 10631-12-14 בעיניין: עאמר חרחש ע"י ב"כ עוה"ד יעקב אריאל ורמי וכילה העורר - נ ג ד - מדינת ישראל באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים, עו"ד יורם הירשברג המשיבה החלטה

עוד באותו יום, 5.11.14 עתר עו"ד וכילה לביטול ההחלטה האמורה מהטעם כי ארעה תקלה שלא הייתה בשליטתו, אך ביום 6.11.14 דחה בית המשפט אף בקשה זו. שתי ההחלטות האמורות, זו מיום 5.11.14 המורה על מעצרו החוזר של העורר וזו מיום 6.11.14 הדוחה את בקשתו לביטול אותה החלטה, הן העומדות בבסיס הערר הראשון (עמ"ת 10631-12-14) שהגיש העורר – באמצעות עו"ד וכילה - נשוא החלטה זו. ואולם בכך לא הסתיים העניין והעורר הגיש ביום 19.11.14 בקשה נוספת לבית משפט השלום לעיון חוזר בהחלטת מעצרו, בה חזר על הטענות שנטענו בבקשות הקודמות כמו גם בטענה כי מאז תחילת שמיעת הראיות בתיק העקרי ישנו כירסום משמעותי בחוזקן של ראיות התביעה ויש לשחרר אותו ממעצרו.

הפרת שני תנאים אלו, נטישת מקום מעצר הבית והעיסוק במוניות, הצדיק לדעת בית המשפט לעיין בחוזר בהחלטת שיחרורו ולהורות על מעצרו עד לתום הליכי המשפט נגדו, כמו גם חילוט 20,000 ₪ מתוך הכספים שהפקיד העורר בקופת בית המשפט.

הוא איננו שותפו של עו"ד אריאל והם אינם פועלים מתוך אותו משרד והוא רק נתבקש על ידי עו"ד אריאל לייצג את העורר מפאת פציעתו של עו"ד אריאל.

גם העובדה שהעורר היה מיוצג בסופו של יום בבית משפט קמא על ידי שני עורכי דין אפשרה לו, כשם שהדבר התאפשר לו גם בבית משפט זה, לטעון את טענותיו פעמיים.

...

לפנים משורת הדין נעתר בית המשפט ואפשר לו לתת את תשובתו בכתב.

בכך טעה בית המשפט כשלא נעתר לבקשתו להארכת מועד להגשת תגובתו, תגובה שהייתה מונחת לפני בית המשפט בטרם נתן את החלטתו בבקשה לעיון חוזר.

נגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין ועבירה של קשירת קשר לבצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.

למעט תאמר, שהוא השותף לבצוע המעשים, כל יתר העדים שוטרים.

  נאסר על המשיבים לצאת את הבית למעט לצורך התייצבות בבית המשפט לכל דיון בעיניינם, לצורך פגישות אצל שירות המבחן ולצורך פגישות עם עורך דינם במועדים שימסרו מראש לפרקליטות.

  בכפוף להפקדת הבטוחות הכספיות והתחייבויות המפקחים ניתן יהיה להורות על שחרורם של המשיבים ממעצר.

הובהר לכל מפקח/ת, כי אם יפרו את תנאי הפיקוח כפי שפורטו בהחלטה, יהיה בכך עילה לחלט את ההיתחייבות האישית ויהיה עליהם לשלם את הסכום שפורט בהחלטה.

...

אשר על כן אני מאשר את חלופות המעצר המוצעות כדלקמן: בכל הנוגע למשיב 1 – בבית דודו ודודתו, הגב' ודיע ומר ג'לאל מנאע, שבמג'ד אל כרום.

בנוסף ליציאות הנ"ל, אני קובע כי ביום 22.10.13, מועד הבחירות לרשויות המקומיות, וכן במועד בחירות נדחות, ככל שיהיו כאלו, יותר למשיבים לצאת את הבית לצורך הצבעה, בין השעות 9:00 עד 11:00 (במקום 9:00 עד 10:00), וזאת כדי לאפשר להם לממש את זכותם להצביע.

  אני מורה להעמיד כל אחד מהמשיבים בפיקוח של שירות המבחן.

רקע עסקינן בתביעה, שעניינה אישור עיקול, אשר הוגשה על ידי ד"ר משה וינברג ושות' – שותפות עורכי דין ונוטריונים (להלן: התובעת), נגד עו"ד יניב שגב (להלן: הנתבע או המחזיק).

לפיכך, הצדדים יעתרו במשותף לחילוט הרכוש המפורט והעברתו לאוצר המדינה, בהתאם להוראות סעיף 297 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, ועל פי המנגנון שלהלן: סכום של 9,796,252.9 ₪, מתוך כלל סכומי הכסף של הנאשמים שנתפסו במסגרת חקירת התיק ומופקדים אצל יחידת החילוט במשרד המשפטים, ו/או שתפוסים במשטרת ישראל ו/או מוקפאים בחשבונות בנק ע"ש הנאשמים ושתפוסים ע"י המדינה, יועברו לאוצר המדינה ויחולטו, למעט הסכום המפורט בס"ק 2.

באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת והטיל עיקול זמני, לרבות על הכספים הנ"ל. לטענת התובעת, בשלב כלשהוא נודע לה על ידי ב"כ פרקליטות המדינה כי הכספים התפוסים, שעליהם חל צו העיקול לפי סעיף 6ג'3 להסדר הטיעון, הועברו לידיו של המחזיק.

עוד לטענת המחזיק, התביעה נעדרת עילה והיא הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, משום שהתקיים גם הליך שעניינו בקשה לשיחרור תפוסים, ובמסגרתו שולם לתובעת סכום כספי ע"ס 2 מיליון ₪ הממצה את זכות תביעתה נגד בוזגלו וביבי כבישים ומאיין כל זכות לעיקול כספים אצל צדדי ג'.

באשר לטענה שלפיה מוצתה זכות תביעתה של התובעת, משום שקבלה 2 מיליון ₪, טענה התובעת כי הסכום הנ"ל שולם לה מתוך הכספים התפוסים, כנגד העמדת ערבויות נוקשות מצדה, ובכפוף להחלטת בית המשפט בהליך הפלילי בנוגע לצוו החילוט הסופי.

...

באותו היום, נעתר בית המשפט לבקשת התובעת והטיל עיקול זמני, לרבות על הכספים הנ"ל. לטענת התובעת, בשלב כלשהו נודע לה על ידי ב"כ פרקליטות המדינה כי הכספים התפוסים, שעליהם חל צו העיקול לפי סעיף 6ג'3 להסדר הטיעון, הועברו לידיו של המחזיק.

שאלה 11.2 לשאלון – "מדברייך עולה, כי הועבר לידיך סך של 1.5 מיליון ₪ , אולם הסכום הכולל אשר מופיע בחשבוניות שהפקת, נאמד בסך של 1,456,321 ₪ בלבד. מדוע ההפרש בסך של 43,679 ₪ לא הוכנס במי מהחשבוניות הנ"ל? ולחילופין, היכן מצוי ההפרש הנ"ל? נא פרט על כך בהרחבה" – על כך השיב המחזיק בתצהיר המענה לשאלון מטעמו: "השאלה קנטרנית וחורגת מגדי המחלוקת". טענות הצדדים בקשר עם שאלה זו זהות לטענות שנטענו בקשר עם שאלה 11.1 הנ"ל. לאחר עיון, נחה דעתי כי דין הבקשה בהקשר זה להתקבל, והכל מאותם הטעמים שפורטו לעיל ביחס לשאלה 11.1.

סוף דבר תוצאות הבקשה הן, אפוא, כפי שפורט לעיל והמחזיק ישיב לשאלות, כמפורט בהחלטה זו, בתצהיר ערוך כדין, עד יום 1.8.22 (למען הסר ספק, ימי הפגרה במניין הימים).

משהבקשה התקבלה בחלקה, והמחזיק השיב פעמים רבות בתשובות מתחמקות ומתחכמות ומנגד התובעת שאלה שאלות כפולות ללא סיבה, אני מחייב את המחזיק בהוצאות חלקיות בסך של 3,500 ₪.

]השופטת ע' ברון: במוקד העתירה שלפנינו ניצבים כספים שחולטו במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד המשיבים 3 ו-4, מר יהודה בוזגלו וחברת ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ (להלן: בוזגלו ו-ביבי כבישים או החברה, בהתאמה, ויחד: המשיבים); כאשר לעמדת העותרת, שותפות רשומה ד"ר משה וינברג ושות', עורכי דין ונוטריונים (להלן: השותפות), ההחלטה שלא לשחרר כספים מסוימים מקופת החילוט שלעמדתה שייכים לה, מגלמת מדיניות מפלה מצד המשיבות 1 ו-2, המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה והיועצת המשפטית לממשלה (להלן: הפרקליטות, ויחד: המשיבות).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בעתירה, בתגובת המשיבות ובתשובת השותפות, על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף.

לא נעלמה מעיניי העובדה שהשותפות מעלה טענות שונות בדבר אי אלו פגמים מינהליים שהובילו לכך שבסופו של דבר שוחררו כ-1.5 מיליון ש"ח מכספי החילוט לעו"ד שגב.

סופו של דבר, העתירה נדחית על הסף.

ביום 16.11.21 החלה חקירה גלויה נגד מוחמד זערור המכונה "פרטיק" ושותפיו הפליליים העקריים שביניהם משיב 2, אשר על פי החשד קשרו קשר לבצוע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירות מס  ועבירות לפי חוק איסור הלבנת הון.

עוד הפנה ב"כ המבקשת לכך שבהחלטות בהן, הכירו באפשרות שיחרור תפוסים, לנוכח חלוף הזמן, דובר על פרק זמן ממושך של מספר שנים, כאשר בפרק זמן זה חלק מן החשודים כלל לא נחקר, ולא כך בעניינינו.

נטען עוד כי, נקודת האיזון משתנה ככל שחולף הזמן, ובמקרה דנן חלפה שנה וחצי מאז שנתפס רכוש רב מן המשיבים מבלי ששוחרר דבר.

שני השיקולים שצוינו לעיל קרי הקף העבירות וחלוף הזמן, מצדיקים, לדידי המשיבים, שיחרור חלק מן התפוסים, כגון כספים וכן הקלה בתנאי שיחרור הרכבים.

במסגרת האיזונים שעורך בית המשפט עליו להיתחשב בסוג התפוסים, ביכולת ההיפרעות מהם בתום ההליך, ובאפשרות להקטנת הנזק הנגרם למשיבים, תוך שבית המשפט משווה לנגד עיניו בכל עת את חזקת החפות, כאשר בשלב זה הם בגדר חשודים בלבד (ע"פ 6532/17 מדינת ישראל נ' חסדי דוד לעדת הבוכרים, פסקה 37 [פורסם בנבו] (8.04.2018) (להלן: "ענין חסדי דוד")).

בע"ח (נצ') 45816-11-22  עלי אבו נסרה נ' משטרת ישראל -להב 433 (28.11.2022), היתייחס כב' השופט ע. טאהא, אף הוא לקצב קידום החקירה בפרשה (עוד בטרם העברת התיק לעיון הפרקליטות) וקבע, דברים היפים לענייננו: "אכן, החקירה מיתנהלת בגלוי מזה כשנה וצו החזקת התפוסים הוארך מספר פעמים. ברם, משך החקירה הוא רק פקטור אחד מבין מכלול השיקולים שעל בית המשפט לקחת בחשבון עת הוא בא להכריע בבקשה להארכת תוקף הצוו. בין היתר, על בית המשפט להיתחשב במורכבות החקירה, בהתקדמותה, בפעולות החקירה שבוצעו, באופן ניהול החקירה והאם החקירה מיתנהלת ביעילות ובקצב ראוי, בפעולות החקירה שנותר לבצע, בשלב שבו מצויה החקירה, בשווי הרכוש שנתפס לעומת הקף העבירות המיוחסות לעוררים ובעוצמת החשדות העולים מחומרי החקירה. שיקולים אלה מטים את הכף לטובת קבלת הבקשה להארכת תוקף הצוו להחזקת התפוסים. כפי שציינתי קודם, מדובר בחקירה מורכבת ומסועפת, כאשר במשך פרק הזמן שחלף מאז הפכה לגלויה בוצעו עשרות ואף מאות פעולות חקירה מורכבות ולא פשוטות. חומר החקירה מצביע על מעורבותם הלכאורית של העוררים בעבירות המיוחסות להם ועוצמת החשד נגדם היא גבוהה ואף גבוהה מאוד. שווי העבירות הקשורות לפעילות העבריינית המיוחסת לעוררים מסתכם בעשרות רבות של מיליוני שקלים, סכום העולה באופן ניכר על שווי התפוסים. החקירה נימצאת בשלב מיתקדם מאוד ויש  להניח כי בשבועות הקרובים היא תושלם ותוצרי החקירה יועברו לעיון הפרקליטות על מנת שזו תיבחן אותו ותקבל החלטה אם יש מקום להגשת כתבי אישום נגד העוררים או נגד מי מהמעורבים האחרים בפרשה. שיקולים אלה מלמדים כי לא נפלה טעות בהחלטת בית המשפט קמא עת הורה על הארכת תוקף הצוו ועל כן, דין הערר להדחות". [הדגשה לא במקור] בעניינינו, ובדומה למה שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי הנכבד, באיזונים שראוי להפעיל במקרה דנן, מצאתי כי בשלב זה, לאור עוצמת החשד המבוססת על איכות חומרי החקירה שהוצגו לעיוני (חשד סביר בעוצמה גבוהה); בהנתן קצב היתקדמות החקירה שהנו משביע רצון תוך שנתתי דעתי למועד הפיכת החקירה לגלויה (יום הפרוץ, 16.11.21) והעובדה כי התיק הועבר לעיון הפרקליטות; בהיתחשב באפשרות להגשת כתב אישום ובסכויי הרשעה וחילוט בתום ההליך, ראוי לאפשר למבקשת להחזיק תפוסים ששווים נופל באופן משמעותי מהקף העבירות המיוחסות למשיבים.

עוד עתר ב"כ המשיבים לקבל לידיו דוחות תפיסה של כלל הרכבים, רשימת התפוסים המלאה ביחס לרכוש שנתפס ביום 7.03.22 לרבות פירוט השיקים, ופירוט שווי הרכוש התפוס לרבות השיקים שהופקדו בחשבון המישטרה.

...

נקבע, בין היתר, כי "...ההחלטה בה מבוקש לעיין מחדש לא קבעה עובדות חדשות, אלא ניתנה על בסיס העובדות שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא ואשר היו ידועות אותה העת... לפיכך, ככל שיש שינוי בעובדות (כפי שטוענים המבקשים) אין מקום להגיש ערר לערכאה זו". בנוסף, על החלטתי בנוגע לרכב הקורבט (מיום 8.08.22), בה הוריתי על דחיית הבקשה להשבת הרכב, הוגש ערר לבית המשפט המחוזי (ע"ח (מחוזי נצ') 45897-10-22  ג. דורון מוטורס בע"מ נ' מדינת ישראל , אשר נמחק, על ידי כב' סגן הנשיאה, ס. דבור, בהחלטתו מיום 27.10.2022, משהוגש באיחור, בניגוד להוראות הדין.

מן הכלל אל הפרט לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, וכן לאחר עיון בדו"חות הסודיים ובחומרי החקירה, לרבות החומר החדש שהתווסף מאז החלטתי הקודמת לרבות חקירות ההטחה, ולאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ המשיבים לגבי היקף העבירה המיוחס בזיקה לפרק הזמן של ביצוע העבירות המיוחס למשיבים 2-5, נחה דעתי כי חומרי החקירה מבססים חשד סביר בעוצמה גבוהה, הקושר את המשיבים לביצוע העבירות המיוחסות להם, כי העבירות המיוחסות לכל אחד ואחד מהמשיבים בוצעו, וקיים פוטנציאל לחילוט ברף נדרש בשלב הזה, בהתחשב בשלב בו מצויה החקירה.

עוד נטען כי ניתנו מספר החלטות בעניין השעונים הן בבית המשפט השלום והן בבית המשפט המחוזי ואין מקום לשוב ולדון בטענות אלה, ויש לדחות את הבקשה להשבתם.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, לא מצאתי מקום להשיב את השעונים למשיב 6, מכל הטעמים שציינתי בהחלטתי מיום 08.08.22.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה על הארכת תוקף החזקת התפוסים, למשך 180 ימים, שמניינם מתום תקופת ההארכה האחרונה.