על השלכות השינוי שנבע מהחלטת הממשלה הנ"ל, ניתן ללמוד, בין היתר, מהעתק הוראות משרד האוצר לניהול קרנות פנסיה ותיקות, מיום 27/3/97 (להלן – הוראות הניהול), אשר צורפו כנספח ב' לתצהירו של המצהיר מר קנובלר מטעם קג"מ.
וכך, ברישא להוראות הניהול, נקבע:
"ההוראות שלהלן הינן בהמשך להחלטת הממשלה מיום 29.3.1995 בעיניין פעילותן של קרנות הפנסיה, ישנות וחדשות, ובהמשך להוראות הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר (להלן – הממונה), להקמה ולניהול קרנות פנסיה חדשות מיום 20.9.95".
בסעיף 1 להוראות הניהול, שכותרתו "איסור על קבלת עמיתים חדשים", נקבע:
"בכפוף לסעיף 7 להלן, לא תהיה רשאית קרן הפנסיה לקבל עמיתים חדשים. עמיתים שהצטרפו לקרן הפנסיה החל מיום 1.1.95 יהיו בגדר עמיתים חדשים לעניין זה. כמו כן, קרן הפנסיה לא תהיה רשאית לבטח רכיבי שכר חדשים של עמית בקרן, מעבר לרכיבי שכרו שהיו מבוטחים לו עד ליום 1.1.95 .
מכל מקום לנוכח דחיית פנייתה כאמור אל הנתבעות, הגישה התובעת ביום 18/6/12 את תביעתה שבנידון כנגד הנתבעות, במסגרתה עתרה כאמור כסעד עקרי להורות על העברתה לקג"מ הותיקה ורק כסעד חלופי עתרה לפצותה בגין נזקיה, כפי שנידרש במכתב הפניה אל הנתבעות מחודש מרץ 2012.
אשר לטענות קג"מ, הרי שקג"מ טוענת כי התובעת מעולם לא בוטחה בקג"מ ואף ידעה לאורך כל הדרך כי היא מבוטחת במיטבית; בהקשר לכך נטען כי כעולה ממכלול המסמכים והעדויות בתיק, התובעת בחרה להצטרף למיטבית וחתמה בעצמה על טופס ההצטרפות לקרן מיטבית (ולא לקג"מ) עוד ביום 15/3/98; מנגד, התובעת לא הוכיחה כי טופסי ההצטרפות לקג"מ (שאינם נושאים אף לא את חתימת הכללית), התקבלו אי פעם בקג"מ; מכל מקום, ניתן להווכח שמיד עם קבלת טופס הבקשה להצטרפות למיטבית בשנת 1998 (בו פורט כי התובעת בוטחה בעבר במבטחים), פנתה מיטבית באופן מיידי, ומעבר לחובתה שבדין, באמצעות קג"מ, אשר שימשה כגוף המנהל של שתי הקרנות באותה עת, למבטחים, לצורך בחינת רציפות זכויות התובעת ובחינת סיווגה של התובעת כעמיתה בקג"מ; התובעת קיבלה לידיה העתקים מפניית הקרנות האמורות למבטחים ואף התבקשה בכתב על ידי הקרנות לפנות ישירות למבטחים על מנת להסדיר את נושא הרציפות כאמור בתכתובות שצורפו; כעולה מאותן תיכתובות, הרי שכבר ביום 6/3/01 הודע לתובעת שהיא נמנית על עמיתי קרן מיטבית (כעמית חדש), מה גם שהתובעת קיבלה דו"חות לחבר ממיטבית באופן שוטף ואף קיבלה הלוואות ממיטבית, כאשר בדיון מיום 7/7/13 הודתה התובעת שלפחות משנת 2000-2001 היה ברור לה, מתשובת מבטחים, שלא ניתן לצרפה לקג"מ; אמנם בחקירתה הנגדית ניסתה התובעת לחזור בה מדברים אלו, אך זאת ללא הצלחה; בסופו של יום, וחרף ניסיונות ההתחמקות מצידה, גם התובעת אישרה בעדותה כי בזמן אמת, ידעה לאורך כל הדרך, שהיא אינה מבוטחת בקג''מ.
עוד טוענת קג"מ כי כעולה מן התכתובות שצורפו, היה על התובעת לפנות לנציבות שירות המדינה לשם שמירת רציפות זכויות, אך היא לא עשתה כן; התובעת אף לא פנתה למיטבית או לקג"מ בעיניין זה עד בסמוך להגשת תביעה זו ולא העלתה כל טענה באשר לזכותה להיות מבוטחת בקג"מ, אלא ביכרה לפרוש לקיצבה ממבטחים וממיטבית, ודי בכך כדי ללמד שלא קיימת לתובעת כל עילת תביעה כנגד קג"מ; קג"מ פעלה בעיניינה של התובעת לפי כל דין ועל פי בקשתה המפורשת של התובעת להימנות על עמיתי קרן הפנסיה החדשה של מיטבית; כאמור, קג"מ אף הגדילה לעשות, כאשר לפנים משורת הדין, בחנה בשיתוף עם מיטבית, את האפשרות להחיל על התובעת את הסדר הרציפות ופנתה מיוזמתה למבטחים בנושא, במטרה לסייע לתובעת להימנות על עמיתי קג"מ, אלא שבשל הוראות הדין וסיבות שאינן בשליטתה של קג"מ, לא התאפשר צירופה של התובעת לקג"מ, כאשר קג"מ יידעה את התובעת על כך, מספר פעמים בזמן אמת והבהירה לתובעת את שעליה לעשות; הלכה למעשה כל טענותיה של התובעת מכוונות כנגד הכללית ונציגיה (כמו גם טענה כלפי סוכן לכאורה מטעמה של מיטבית), אך מקום בו התובעת בחרה "לשבת באפס מעשה" ולא לפעול להסדרת עניינה והבטחת זכויותיה בזמן אמת ולאורך כל תקופת עבודתה אצל הכללית, אין לתובעת אלא להלין על עצמה ולבטח לא להפנות את טענותיה בנושא זה, כלפי קג"מ, שפעלה בעיניינה על פי כל אמות המידה המקובלות, ואף מעבר לכך.
...
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, אנו קובעים כי שיעור ריבית ההיוון שיש להחיל בענייננו הוא 3%, כך שסכום הנזק הכולל הוא 323,765 ₪, נכון ליום 1/1/15 - המועד שאליו התייחסו חוות הדעת מטעם שני הצדדים.
סיכומם של דברים
לאור קביעותינו לעיל, באשר לאחריותו של כל אחד מהצדדים לנזק שנגרם לתובעת, התוצאה היא שהתובעת נושאת ב"אשם תורם" בשיעור 25% מגובה הנזק הכולל ובסה"כ ל-80,941 ₪ מתוך כלל הנזק.
סוף דבר –
אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התביעה מתקבלת באופן חלקי, ואנו מחייבים את הנתבעת 1 – הכללית, לשלם לתובעת את הסך של 80,941 ₪; כמו כן אנו מחייבים את הנתבעת 2 – קג"מ, לשלם לתובעת את הסך של 80,941 ₪, ובנוסף אנו מחייבים את הנתבעת 3 – מיטבית, לשלם לתובעת את הסך של הסך של 80,941 ₪.
