על רקע הליכי פשיטת הרגל, הגיש החייב ביום 10.9.2014 בקשה לבית משפט השלום בכפר סבא, בה עתר לעיכוב ההליכים בתביעה האזרחית שהוגשה נגדו.
בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי "נפסק לא פעם כי במקום שבו מיתנהל הליך העשוי להשפיע על מסת הנכסים של החייב, יש טעם בכך שהמשך ההליך יותנה בקבלת אישור מאת בית המשפט של פשיטת רגל, על מנת לקדם את עקרון השויון בין הנושים". עוד עמד בית המשפט המחוזי על הסמכויות הרחבות המוקנות לבית משפט של פשיטת רגל מכוח סעיף 178 לפקודה, על מנת לקדם שויון כאמור בין הנושים, ובהן הסמכות "לידון בכל עניין המתעורר בנוגע לפשיטת רגל או בעיניין שראה תועלת או צורך להחליט בו למען שלמות ההליך", וכן הסמכות "להורות על העברת התובענה שהחייב צד לה לצורך בירורה לפניו, עת לתובענה זו עשויה להיות השפעה ניכרת על נושיו, וכל זאת אף כאשר מעורבים אינטרסים של צדדים שלישיים". עם זאת, בחר בית המשפט המחוזי שלא להעביר את התביעה האזרחית לבירור לפניו וחלף זאת קבע כי:
"בנסיבות אלו, סבורני כי אין עוד משמעות לנפקותו של סעיף 20(א) לפקודה בעניינינו, וכי פרט לסמכויות בית המשפט של פש"ר אשר מניתי, אזי כי יש בנמצא הצדקה – לכל הפחות – לעיכוב ההליכים המתנהלים בבית משפט השלום בכפ"ס עד לבירור השאלה מה דינם של כספי הרווח משותפות החייב והמשיבה והשפעתם על הנושים בהליך דכאן – מכוח הוראות סעיף 22(א) לפקודה [...]" (ראו: פסקה 28 להחלטה).
מעבר לידרוש אוסיף, כי טענת המבקשים אינה עולה בקנה אחד עם פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 3744/18, שהורה על ביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 18.3.2018, ועל החזרת הדיון בבקשת הנאמן למתן הוראות "לבית המשפט של פשיטת רגל, שערוך בירור עובדתי מקיף וייתן פסק דין חדש". פסק דין זה ניתן לאחר שהמבקשת טענה בגדריו של העירעור, בין היתר, כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו כי המחלוקת בין הצדדים, כמפורט בבקשת הנאמן, ראויה להתברר בגדרה של בקשה למתן הוראות חלף בירורה במסגרת תביעה אזרחית רגילה (סעיף 22 להודעת העירעור).
...
לאור כל האמור, לא מצאתי עילה להתערב בהחלטתו.
סוף דבר: הבקשה לרשות ערעור נדחית.
המבקשים ישלמו לכל אחד מן המשיבים 1 ו-3 את הוצאות ההליך בסך 10,000 ₪.
