עתירת פטור משירות צבאי של בן קהילת "אנשי היישוב הישן

]השופט א' שטיין: בעתירה שלפנינו מבקש העותר, יליד שנת 2004, המשתייך, לפי דבריו, לקהילת "אנשי היישוב הישן [...] המתנגדים עקרונית, דתית ואמונית לשירות בצה"ל", כי תדחה התייצבותו לבדיקות הכשירות הצבאית ולהליכי הגיוס עד למתן החלטה בבקשתו לפטור משירות צבאי.

וכך נקבע בפסק הדין בעיניין ועד בני היישוב הישן: "על פי הדין הקיים, חברי קהילת היישוב הישן, עליה נמנים העותרים על פי הנטען, אינם זכאים לפטור משירות מעצם השתייכותם לקהילה. עניינם צריך להבחן רק בהתאם להסדרים הכלליים החלים על גיוס לצה"ל, ובמקרים המתאימים בהתאם להסדרים החלים על בני הקהילה החרדית בכללותה. כפי שציינו המשיבים בתגובתם המקדמית, בהסדרים הקיימים ביחס לבני הקהילה החרדית נדרשים הנמנים עליה להתייצב לרישום ולבדיקות על מנת לקבל דחיית שירות." (עניין ועד בני היישוב הישן, פסקה 5).

...

ברם, דינה של בקשה זו של העותר להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו במדיניות המשיבים.

העובדה שעתירה בנושא זהה כבר נדונה ונדחתה על ידינו נותנת למסקנה זו משנה תוקף ומחייבת את חיובו של העותר בהוצאות.

העתירה נדחית אפוא בזאת.

]השופט ג' קרא: לפנינו שתי עתירות אשר אוחדו: העתירה בבג"ץ 999/21 עיקרה בדרישת העותרים כי המשיב 1, שר הבטחון, יורה כי בקשותיהם של העותרים 3-1 – חסידי סאטמר בני קהילת "היישוב הישן" – למתן פטור מחובת גיוס מטעמי דת, אמונה, או מצפון, יישקלו עובר למועד הליכי בדיקות הכשירות הראשוניים במסגרת צו ראשון; וכי שר הבטחון יורה למשיב 3, הרמטכ"ל, כי דין התייצבות לכלל הליכי גיוס, לרבות הליכים לעניין מועמדים לשירות בטחון, כדינו של שירות צבאי לעניין החלטה פרטנית למתן פטור או דחיית שירות מטעמי דת, אמונה או מצפון.

העותרים 1, 3 ו-4 הגישו עתירה קודמת (בג"ץ 8283/18 ועד בני היישוב הישן נ' ממשלת ישראל (9.8.2020) (להלן: עניין ועד בני היישוב הישן)), במסגרתה התבקש שר הבטחון להפעיל את סמכותו ולהעניק צוים הפוטרים באופן גורף את כל המשתייכים לחברי קהילת "אנשי היישוב הישן" מגיוס לצה"ל, מטעמים של דת, אמונה או מצפון.

תמצית טענות הצדדים בבג"ץ 999/21 לטענת העותרים, אמונתם הדתית של בני הקהילה אוסרת על הכרה במדינת ישראל ובמוסדותיה (לרבות צה"ל) ועל שתוף פעולה עימם.

...

בפסק הדין שניתן לאחרונה בבג"ץ 1882/21 ווייס נ' שר הביטחון (17.6.2021) (להלן: עניין ווייס), נקבע כדלקמן: "אכן, הסעד אותו מבקש העותר – דחיית בדיקות הכשירות הצבאית עד למתן החלטה בבקשתו לפטור משירות צבאי – לא התבקש ולא נדון בעתירה הקודמת שהגיש. ברם, דינה של בקשה זו של העותר להידחות בהיעדר עילה להתערבותנו במדיניות המשיבים. אוסף ואבהיר את מה שאמור להיות מובן מאליו: בדיקת כשירותו של אזרח לשרת בצה"ל ובחינת זכאותו לפטור מהשירות הצבאי אינן בגדר 'תכנית כבקשתך'...

עוד יצוין, כי מקובלת עלינו טענת המשיבים לפיה גם טענות העותרים והעותר בעתירותיהם והנסיבות הפרטניות להן הם טוענים – נעוצות, הלכה למעשה, בהתייחסויות "קבוצתיות" שאינן פרטניות לכאורה, כמו הטענות להפליה לעומת קהילות תרבותיות אחרות, ואשר מכוונות להסדרה של פטור לבני ה"יישוב הישן", שהוא סעד שכבר נדחה בעתירות קודמות (השוו: בג"ץ 5466/20 וויס נ' שר הביטחון (11.2.2021); עניין ווייס, פסקה 13).

סוף דבר, העתירות נדחות.

בחוות דעת מיום 21.1.2007 כתב מיכאליס כי "המתלונן השני אמר יותר מפעם, כי יש דברים שהוא לא רוצה ולא יכול לדבר עליהם, וברור היה כי הוא שומר בתוכו סוד או סודות, אך הוא סירב לפרטם". עוד העיד מיכאליס כי אחת מהשערותיו ביחס להתנהגותו של המתלונן השני הייתה "פגיעות/ התעללויות כל שהן שעבר בילדות המוקדמת ו/או בגיל ההתבגרות", והוסיף כי התלונה לגבי פגיעה מינית בו עולה בקנה אחד עם השערה זו. כן העיד מיכאליס על אודות רצונו העז של המתלונן להתגייס לצבא, ודחה את טענת בא כוח המערער כי המתלונן השני "השתמש בו" כדי לקבל פטור משירות צבאי.

באשר לאירועים בבית הראשון ובבית השני טוען המערער כי אכן המתלונן ישן בבית הראשון, נוכח מערכת היחסים העכורה ששררה בין הורי המתלונן אותה עת, אולם מבהיר שלא ביצע בו מעשים מיניים, ואף טוען כי לא יתכן שאלו נעשו משהמתלונן ישן בסלון הבית, כשבני משפחתו של המערער נמצאים בבית.

גם כאן דומני כי אין כל מקום להתערבותו של בית משפט זה. המתלונן השני ציין בעדותו מספר פעמים כי נסעו לתחרויות ולמחנות אימונים בתדירות גבוהה, כאשר "פעם אחת נסענו לתחרות ואז היה מיניבוס, ולפעמים גם אוטובוס כשהיו הרבה אנשים" (שם, שורות 3-2 בעמ' 276).

אבקש להוסיף כי לא נסתרו מעיני עדויות רבות מטעם ההגנה בדבר אופיו הנעים של המערער ותרומתו הרבה לקהילה.

לעניין כבישת עדות, הרי שהעובדה כי המערער הנו "אדם מן היישוב", בודאי הקשתה עד מאוד על חשיפת המעשים.

...

אכן, לעיתים לתביעה אין מנוס מניסוח כתבי אישום מבלי לציין בפירוט מקומות ומועדים.

טענה זו איננה מקובלת עלי.

סוף דבר, אציע לחבריי לדחות את הערעור.