עתירת ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי

בתביעתם עתרו לקבלת גמלה הן בשל עבודתם בחברה קודם למתן הצוו להקפאת הליכים והן לקבלת גמלה בשל עבודתם בהתאם להנחיות הנאמנים בתיק הקפאת ההליכים.

בכותרת כתב הטענות נרשם "ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי/מנהל מיוחד". בהחלטתי מיום 29/12/2020 הוריתי כי על המבקשים להבהיר מדוע בית משפט זה מוסמך לידון בעירעור על החלטות המוסד לביטוח לאומי הדן בתביעות לגימלה לפי פרק ח', וכן כי יביעו עמדתם בדבר דרך ההשגה, קרי האם ערעור כדוגמת ערעור על החלטות נאמן בתביעת חוב, או שמא תובענה כנגד המוסד לביטוח לאומי.

...

הגשת התובענה המסקנה מן האמור עד כה היא כי הביקורת השיפוטית על החלטות פקיד התביעות של המוסד לביטוח לאומי בתביעות לגמלה של עובד שמעסיקו נקלע להליכי חדלות פירעון, נתונה לבית המשפט של חדלות הפירעון וכי ביקורת זאת תעשה בגדרה של הכרעה בתובענה שתוגש.

הערות לפני סיום המסקנה מן האמור היא כי השגות של עובד על החלטות פקיד התביעות שניתנו בתביעה לגמלה לפי פרק ח' לחוק הביטוח הלאומי יתבררו כתובענה שתוגש במסגרת בקשה למתן הוראות ותתברר בפני בית המשפט של חדלות פירעון.

סוף דבר לאור כל האמור, אני קובע כי ההליך שבו נקטו המבקשים, ערעור על החלטת פקיד התביעות במוסד לביטוח לאומי, אינו מתאים לבירור טענותיהם.

ביום 23.10.2017 הגישה העותרת ערעור על החלטה זו וביום 5.11.2017 החליטה הועדה העליונה לדחות את בקשת העותרת: "דחיית הבקשה מהסיבה לא התגוררה בדירה הציבורית עם הדייר החוזי ברציפות מהתאריך הקובע 8.2009 ועד לפטירתו, מימשה סיוע בשכר דירה בגין דירות ששכרה בקרית גת ובתל אביב מ- 1.2009 עד 5.2010. נימוקי הבקשה: הועדה בחנה מכלול הנתונים ולמרות הנסיבות לא ניתן להעדיפם על פני זכאי הדיור הצבורי הממתינים לדירה זו, מדובר בדירת 4 חדרים הנחוצה לאיכלוס מישפחות בנות 7 נפשות ויותר, מישפחות נזקקות שהוכרו לזכאות לדיור צבורי, בישוב 33 מישפחות זכאי דיור צבורי שאי פינוי הדירה מעכב איכלוסן". הוועדה אף ציינה בפני העותרת כי: "לא ניתן להגיש ערעור על החלטה זו בפני המשרד. בעינייני דיור צבורי, קיימת אפשרות לפנות לבית המשפט לעניינים מינהליים, בהתאם לחוק בתי המשפט לעניינים מינהליים, התש"ס- 2000, וזאת בתוך 45 יום ממועד החלטה זו" (נספח 3 לתשובת משרד השיכון); העותרת לא הגישה עתירה מנהלית נגד החלטה זו. ביום 30.5.2018 שבה העותרת ופנתה לועדה העליונה (כך נלמד מפרוטוקול הוועדה מיום 1.7.2018 נספח 5 לתשובת משרד השיכון, עותק מהפנייה לא צורף לאיזה מכתבי הטענות) ולאחר שדנה בבקשה החליטה הועדה העליונה לדחות את הבקשה "...מהסיבה אינה מתקיימת מקיצבת השלמת הכנסה במשך 12 חודשים בנוסף להכנסות נוספות וחורגות בהכנסה מזכה. נימוקי הבקשה: הועדה בחנה מכלול הנתונים והנסיבות ולא נמצא מקום לחרוג מהכללים ולהיענות לבקשה" (נספח 5 לתשובת משרד השיכון).

ושוב פנתה העותרת לשר ביום 22.7.2020, וביום 24.8.2020 נשלחה אליה תשובה מנומסת ומנומקת, תוך היתייחסות פרטנית לעותרת ובה הובהר כדבעי המצב המשפטי "בהמשך לתשובתי מיום 30/06/2020 אבקש להבהיר. במקרה שבו המבקש/ת לא התגורר/ה עם הדייר החוזי בשיכון הצבורי מתאריך הקובע דהיינו מיום 01/08/2009, זכאותה להמשך מגורים נבחנת בהתאם לכללי הזכאות לדיור צבורי, לפיו זכאים לקבלת דירה מישפחות לרבות מישפחות בהן הורה עצמאי עם 3 ילדים ויותר, חסרי דירה שאין ברשותן דירה או חלק בדירה במהלך 10 שנים שקדמו להגשת הבקשה וכן המתקיימים מהכנסה מעבודה כולל השלמת הכנסה במשך 12 חודשים או לחילופין קבלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי במשך 24 חודשים ברציפות. בעת הדיון בבקשתה להמשך מגורים כדיירת ממשיכה, הגב' ברזילי היתקיימה משכר עבודה ומדמי מזונות מהמוסד לביטוח לאומי סך הכנסותיה עמדו על סך 8,843 ₪. היות ולא היה מרכיב הכנסתה השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי במשך 12 חודשים, כמו כן הכנסתה חרגה מהכנסה המזכה שעמד בזמנו על סך 7,810 ₪ בחודש. לצערנו בנתונים אלו הגב' ברזילאי לא זכאית לקבל דיור צבורי וכנגזרת אינה זכאית להמשך מגורים בדירה הציבורית..." (נספח א לעתירה).

...

לכך אוסיף כי 'ההסברים' של העותרת בדבר השיהוי לאו הסברים הם ואין בידם לרפא את השיהוי ועל כן גם מטעם זה יש לדחות את העתירה לפי תקנה 4 לתקנות בתי משפט מנהליים (ראו עת"מ 11997-11-12 מזל אדרעי נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (30.6.2013), וכן עע"מ 1981/02 קיסר-הנדסה ופתוח בע"מ נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון (24.3.2002)).

התערבות בית המשפט המנהלי היא בעילות המנהליות המובהקות, ובענייננו לאחר שבחנתי את החלטות הועדה העליונה, שהתבססו על המסמכים שהוצגו לפניה לא מצאתי עילה המצדיקה התערבות בית המשפט בשיקול דעת הועדה אותה מצאתי סבירה, מנומקת וראויה בנסיבות לאחר שפעלה בהתאם לקריטריונים הקבועים בנוהל בנושא "הסדרת זכויות חוזיות של דיירים ממשיכים" שעודכן ביום 18.8.2015.

כאמור, אני דוחה את העתירה.

בפסק הדין נדחה ערעור העותר על החלטות המוסד לביטוח לאומי בעיניינו, משנמצא כי העירעור הוגש בשיהוי ניכר, מבלי שניתן לכך הצדק סביר.

...

לאחר עיון בעתירה ובנספחיה, באנו לכלל מסקנה כי יש לדחותה על הסף, וזאת מבלי צורך להיזקק לתשובה מאת המל"ל. ראשית, דין העתירה להידחות על הסף מחמת השיהוי הניכר שדבק בהגשתה-שלה, למעלה מ-3 חודשים לאחר שניתנה החלטת בית הדין הארצי לעבודה.

"אילו היתה קיימת אפשרות לערער על פסק הדין, ב'גלגול שלישי', ו[העותר] היה פונה בשלב כה מאוחר לבית המשפט, היה ערעורו נדחה מן המרשם לאלתר. הגשת עתירה, ודאי אינה מצדיקה יחס מועדף. הטעם העיקרי לקציבת מועד להגשת ערעור, נובע מעקרון סופיות הדיון, ומהצורך בוודאות משפטית. על הפונים לבית המשפט לדעת, כי ההתדיינות לא תימשך עד אין קץ" (בג"ץ 1459/21 טיקוצ'ינסקי נ' בית הדין האזורי לעבודה ת"א-יפו, פסקה 12 (25.3.2021)).

על כן, דין העתירה להידחות על הסף – והיא נדחית בזאת.

כעולה מהחלטת בית הדין הארצי, "ועדה רפואית מדרג ראשון" קבעה כי לעותר "נכות משוקללת יציבה בשיעור 59%". ערר שהגיש העותר על החלטה זו לועדה רפואית לעררים בביטוח הלאומי נדחה, וזאת בין היתר לנוכח סרובו של העותר להבדק על ידי רופא אורתופד ולאור מימצאי בדיקות קליניות שנערכו על ידה.

יתירה מזאת, כאשר מוגשת עתירה כלפי החלטת בית הדין הארצי שלא להעתר לבקשת רשות ערעור, כבמקרה דנן, גדר התערבותו של בית משפט זה מצומצם אף יותר (בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (27.4.2015)).

...

דין העתירה להידחות על הסף.

יתירה מזאת, כאשר מוגשת עתירה כלפי החלטת בית הדין הארצי שלא להיעתר לבקשת רשות ערעור, כבמקרה דנן, גדר התערבותו של בית משפט זה מצומצם אף יותר (בג"ץ 1020/15 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי (27.4.2015)).

אשר על כן, העתירה נדחית.

במסגרת תביעתה עתרה התובעת, משרד עורכי דין לפצוי כספי בסך של 100,000 ₪ בגין תשלום שכר טירחת עו"ד אשר הוענקו על ידה למנוח רוני חסון ז"ל. התביעה הוגשה כנגד שני נתבעים, כנגד הנתבעת 1, אלמנת המנוח אשר נטען לגביה כי היא היורשת הבלעדית של המנוח , וכנגד הנתבעת 2 , חברת עורך דין אשר נטען לגביה כי נטלה את ייצוגו של המנוח "בלא להסדיר את תשלום שכר הטירחה לתובעת". בתביעתה עתרה התובעת לחייב את הנתבעות בתשלום כדלקמן: "27.1. סך של 75% משכר הטירחה שנתקבל בידי התובעת 2 בגין תביעת הפלת"ד, לרבות המע"מ.

27.3 סך של 7,500 ₪ מאת הנתבעת 1, בגין הגשת העירעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי שלא להכיר בתאונה כתאונת עבודה.

...

בהתאם לכל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

לעניין זה אציין כי איני בטוח כי הדרישה בכתב התביעה המקורי לחייב את הנתבעות בתשלום בגין "תביעת הפלת"ד" אינה כוללת בתוכה את הדרישה לחייב גם בגין התשלום התכוף ו/או ענף הניידות שהינו על פניו חלק מתביעת פלת"ד. כך או כך, בשים לב לכל האמור לעיל וכן לשלב בו מצוי ההליך, ליעילות הדיונית השואפת לסיים את כל המחלוקות שבין הצדדים בהליך אחד, אני מתיר לתובעת לתקן את כתב התביעה.

סוף דבר הבקשה מתקבלת.