עתירת עמותה נגד משרד החינוך על מתן תמיכה לעמותות אחרות

בבית המשפט העליון עע"מ 9589/16 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: עמותת בית הספר הדמוקרטי עמק האלה נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל – משרד החינוך בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בירושלים בעת"ם 33013-10-16 מיום 13.11.2016 שניתן על-ידי השופט א' דראל

העמותה תמכה את עתירתה במספר טעמים: ראשית, בנגוד לאמור בהחלטת המנכ"לית, בית הספר ממלא אחר התנאים המפורטים בהוראת סעיף 9 לחוק הפיקוח הנדרשים לשם קבלת רשיון; שנית, החלטת המנכ"לית בלתי-סבירה בעליל, שכן היא ניתנה כחודש בלבד עובר לפתיחת שנת הלימודים, והיא מסבה נזק בלתי-הפיך לתלמידים, להוריהם ולעובדי בית הספר; שלישית, ההחלטה מיתעלמת מאופיו הייחודי של בית הספר, ומפלה אותו לרעה ביחס לבתי ספר הפועלים בשיטה דומה, שלהם ניתן רשיון על-ידי משרד החינוך; רביעית, ההחלטה לפתוח את שנת הלימודים כסדרה נעשתה על סמך הבטחה מנהלית שניתנה מאת מנהל מחוז ירושלים במשרד החינוך כי תתקיים הידברות בין הצדדים, ו"העובדה שלא הוגש ערר קשורה לכך שהיה אולטימאטום מצד משרד החינוך שאם יוגש ערר – לא תהיה הידברות" (פסקה 62 להודעת העירעור).

בעתירתה תוקפת העמותה את צו הסגירה שהוציא משרד החינוך, אלא שעיון בטענות לגופן (ראו פסקה 4 לעיל), מלמד כי לאמיתו של דבר מכוונת העתירה נגד החלטת המנכ"לית לדחות את הבקשה למתן רשיון.

...

דיון והכרעה לאחר שנתתי דעתי על טענות המבקשת, ועיינתי באסמכתאות אליהן הפנתה ובתיק בית המשפט המחוזי (באמצעות מערכת 'נט המשפט'), באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי שאדרש לתגובתו של משרד החינוך.

"רבים המקרים מספור שבהם החלטנו שלא להיזקק לעתירה המוגשת לבית-משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנושא העתירה. בבית-משפט הגבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק" (בג"ץ 609/75 ישראלי נ' ראש עירית תל-אביב-יפו, פ"ד ל(2) 304, 306 (1976)).

אדרבה, דווקא ההשוואה בין הנדון שם לנדון דידן מחזקת את המסקנה כי אין הצדקה להעתר לבקשה: ראשית, בעניין אנקורי פעל בית הספר למיצוי ההליכים הקבועים בחוק הפיקוח, הגיש ערר על ההחלטה לדחות את בקשתו לרשיון, ומשנדחה הערר הגיש ערעור מנהלי לבית המשפט המחוזי; שנית, בעוד שבעניין אנקורי פעל בית הספר ללא רשיון תקופה קצרה יחסית, העמותה דנן מפעילה את בית הספר ללא רשיון זו השנה השלישית (!), ובמובן זה אי-החוקיות שדבקה בה משמעותית הרבה יותר (פסקה 11 לעניין אנקורי).

אשר על כן, הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט ארנון דראל 13 נובמבר 2016 עת"מ 33013-10-16 עמותת בית הספר הדמוקרטי עמק האלה נ' משרד החינוך התרבות והספורט בעיניין: עמותת בית הספר הדמוקרטי עמק האלה ע"י עו"ד אהרן שוורץ העותרת מדינת ישראל - משרד החינוך התרבות והספורט ע"י עו"ד פנינה סין-שלום, פרקליטות מחוז ירושלים המשיבה פסק דין

העותרת לא עררה על ההחלטה לדחות את הבקשה למתן רישיון לבית ספר כנדרש בחוק, אך במקביל המשיכה העותרת להפעיל את בית הספר ללא רישיון כפי שעשתה בשנתיים שקדמו לכך, תוך העברת פעילותו לבית אחר במושב שריגים.

בעתירה שלפני מבקשת העותרת לקבוע כי צו הסגירה מבוטל וכן כי יינתן צו המורה על מתן רישיון להפעלת בית הספר.

בא כוח העותרת הבהיר כי כעת עומד על הפרק מבנה חדש, ייעודי עבור בית הספר שהוקם בקבוץ נתיב הל"ה. עוד הוברר כי קיימת תמיכה מצד המועצה האזורית מטה יהודה בקיום בית הספר אך בשל העדר רישיון לבית הספר לא נבדק המבנה.

העותרת לא הגישה ערר מתוך הבנה, שמבוססת לשיטתה על מידע שנימסר לה ממשרד החינוך ומהרשות המקומית שהדברים יסתדרו, אך אין בכך כדי להקנות לבית המשפט סמכות לידון בערר על החלטה מקצועית שלא להעתר לבקשה למתן רישיון למוסד חינוכי, וההכרעה הזו מסורה, ועל כך אין מחלוקת, לועדת הערר.

...

ההתחייבות ככל שהייתה נעשתה במסגרת הידברות אך היא אינה יכולה להחליף את ההכרח במתן מענה לקשיים שעלו מדו"ח הביקורת, וככל שלא מושגת הבנה – הרי שאין מנוס מבחינת ההחלטה בהליך של ערר.

נוכח כל האמור, הרי שבהיעדר הגשת ערר על כך שלא ניתן רישיון אין מקום להתערב בהחלטה להורות על סגירת בית הספר.

העתירה נדחית.

במסגרת הבקשה עתרו המנהלים המיוחדים למתן צוים זמניים במעמד צד אחד.

2.3 ביום 8.8.16 ניתן על ידי כב' השופטת רביד צו אירעי האוסר על דיספוזיציה בזכויות המערער בנכסים כפי שפורטו בבקשה ולמעט גמלאות המל"ל שכן קיימת סתירה להוראות הדין בעיניין.

המערער מבהיר כי המנהלים המיוחדים מתמהמהים בהגשת תביעת העמותה נגד משרד החינוך וגביית חוב התקציבים שהיה ניתן באמצעותו להמשיך ולהפעיל את העמותה.

המערער הגיש תשובה לבקשה במסגרתה חזר על טיעוניו תוך שהוא שב ומלין על הגשת התביעה בבית הדין לעבודה ללא בסיס, מבלי שישנם עדים תומכים ובשים לב שהתביעה הנה בקשר לשכר ששולם בשנת 2000 כך שהיא ברובה היתיישנה.

דיון והכרעה 9.1 הכלל של "הליך תלוי ועומד" המבוסס על השוואה בין עילות, מאפשר להעמיד את הדיון בהליך אחד כל עוד תלוי ועומד הליך אחר בין בעלי הדין.

...

בדיון הבהרתי לצדדים כי המחלוקות מחייבות בירור שאינו אפשרי במסגרת בקשה למתן להוראות ומשכך אין מנוס מהגשת הליך עצמאי בבית המשפט המוסמך, תוך הותרת הצו הזמני על כנו.

9.2 ביישום למקרה שלפני סברתי ועדיין סבורני שיש לעכב את בירור הערעור עד לאחר הכרעה בתביעה בבית הדין לעבודה; לא ראיתי שינוי נסיבות שמצדיק את ביטול ההחלטה בדבר עיכוב בירור הערעור.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

מועד הצעתה של עמותת "שתילים" הוא 5.8.20, ולא קודם לכן, וגם עיון במכתבם של ההורים מיום 23.7.20 מעלה שהם אינם אומרים שהם מצרפים את הצעת עמותת "שתילים", ואף מעלים כאפשרות חלופית לניהול בית הספר על ידי המשיבה 4 את האפשרות ש-"מנהלת בית הספר/ההורים מוכנים להקים עמותה ונשמח לבדוק את האפשרות להקים את בית הספר מחדש ולהוות 'בעלות' באישור משרד החינוך. נשמח לתמיכתכם במהלך". מכאן, שבעת כתיבת המכתב לא עמדה על הפרק הצעה של עמותה אחרת, שלא התייחסו אליה במכתב, אלא הקמת עמותה חדשה.

כל הטענה כנגד המשיבה 1 היא על כך שלא סייעה מספיק במשא ומתן להעברת הבעלות, ואם אכן ההצעה הועלתה לאחר 23.7.20, אין מקום לבוא חשבון עם המשיבה 1 על כך שעד 27.7.20 עוד לא השתכנעה שעליה לגייס את משאבי התמיכה במשא ומתן בין שתי עמותות.

יכול להיות שהוא מוכיח שמר דהן אינו עונה לכל מי שפונה להפגש איתו, וזה יכול להיות לא ראוי, אבל זה לא עניינה של עתירה זו. ככל שמטרת הצגת המסרון היא לתמוך בטענה שהמשיבה 1 לא היתה פנויה להעברת הבעלות לעמותה אחרת מלבד עמותת "בית אקשטיין", זה יכול להיות נכון, אבל זאת משום שכפי שתואר בעתירה, היה משא ומתן מיתקדם, כולל החלפת טיוטאות הסכם בין המשיבה 4 לעמותת "בית אקשטיין", שהתפוצץ רק ביום 22.7.20, ואז דיווח על כך מר דהן שאינו אחד הצדדים למשא ומתן, אלא עומד בצדו ומנסה לקשר ולגשר בין הצדדים, בבחינת "אומר לדבק – טוב". יכול להיות שב-12.7.20, בעוד מוחלפות טיוטאות הסכם בין הצדדים למשא ומתן, לא היה מר דהן פנוי לשמוע עמותה נוספת שרוצה לדבר על בית הספר.

...

אף לפי דברי העותרים, בצירוף עם המסקנה שההצעה לא עלתה לפני 23.7.20, אין מקום לטענה שהיה על המשיבה 1 לקבל מיד את ההצעה של עמותת "שתילים" שהוצעה לפני ימים ספורים, כאשר אין למשיבה 1 סמכות לאשר את ההפעלה על ידי עמותת "שתילים" ואין היא נושאת ונותנת בשם המשיבה 4, שאיתה היה על עמותת "שתילים" לנהל משא ומתן להעברת הבעלות.

על כן, דין העתירה להידחות, ולפיכך לא אדון בטענות המשיבה 1 לשיהוי, מעשה עשוי, היעדר עילה ועתירה טורדנית.

על כן, אני דוחה את העתירה.

אשר לחיוב בגין שנת 2013 טענה העמותה כי "עובר לשנת 2014, העותרת ניהלה והפעילה בתחום שיפוט המשיבה ... בית ספר יסודי על שם הקדושה 'מרים בוארדי' באעבלין ... יתר מוסדות החינוך הקיימים בסביבת העותרת והמשמשים גני ילדים על שם הקדושה 'מרים בוארדי' ובית ספר תיכון מאר אליאס היו עד לסוף שנת 2013 בהפעלת וניהול והחזקת הכנסייה הקתולית. ... החל משנת 2014 העותרת מפעילה בתחום שיפוט המשיבה את מוסדות החינוך הכוללים: גני ילדים ... בית ספר יסודי ... ובית ספר תיכון .... במילים אחרות גני הילדים ובית הספר התיכון מאר אליאס אשר היה בניהול והפעלת הכנסייה הקתולית עד לשנת 2013, החלו משנת 2014 עבר להחזקת וניהול העותרת, בידיעת ובהסכמת משרד החינוך" (סעיפים 4-6 לכתב העתירה).

אשר לחיוב העמותה בתשלום ארנונה בגין יתרת מוסדות החינוך שפעלו במוסד קבע בית המשפט כי בשים לב לכך שהעמותה הסתמכה על רישיונות רטרואקטיביים שניתנו לה על-ידי משרד החינוך ועמדו בסתירה לרישיונות קודמים, שניתנו לאותם מוסדות ואותן שנים לכנסייה הקתולית, ולכך שהעמותה לא תמכה כראוי טענתה להעברת מוסדות החינוך מהכנסייה אליה ביום 1.1.2014, הרי על העמותה "להמציא למשיבה מיסמכי בעלות /חזקה בבנייני בית הספר התיכון וגני הילדים והקרקע התפוסה על ידם, בתך 30 יום מהיום. כמו כן על העותרת להמציא אסמכתות לכך שניהול בית הספר התיכון וגני הילדים הועבר אליה בתאריכים שהיא טוענת להם ..." המועצה המקומית ערערה כנגד פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים וערעורה נדון בעע"מ 5307/16 (אשר נדון במאוחד עם ערעור שהוגש כנגד פסק דינו של כב' השופט מ' רניאל בעת"מ 42228-03-16 בעתירה שהגישה העותרת למתן צו המורה על בטלות החלטת המועצה המקומית לחייב את העותרת בארנונה לשנת המס 2016).

זאת ועוד, גם לגבי שנת המס 2014 הוצאו רישיונות משרד החינוך למוסדות החינוך על שם הכנסייה.

...

א - העובדות למרות שהמחלוקת בה אדרש להכריע הנה צרה ומתוחמת, אין מנוס מפירוט שרשרת האירועים אשר הובילונו עד הלום, ועיקרם ההליכים המשפטיים שמנהלים הצדדים מזה עשור בשאלת חיובה של העמותה בארנונה בגין מוסדות חינוך.

אשר לעתירה לפטור את גני הילדים ובית הספר התיכון מארנונה לשנת המס 2013 קבעה כב' השופטת ר' למלשטרייך: "העותרת טענה כי גני הילדים ובית הספר התיכון הועברו לניהולה והחזקתה החל משנת 2014. מכאן שגם העותרת עצמה איננה טוענת כי מוסדות אלו היו בבעלותה ובחזקתה במהלך שנת 2013. בעתירה המתייחסת לשנת 2013 ויתרה העותרת על טענות בנושא בית הספר התיכון וגני הילדים והיא מנועה מלהעלות טענות אלו כעת. לפיכך, נדחית העתירה לפטור מאגרה למוסדות אלו לשנת 2013" (סעיף 8 לפסק הדין).

ואולם, אין בכך בכדי לבסס מסקנה בדבר זהות המחזיק למעשה במוסדות.

מכל האמור עולה כי העמותה היא שהייתה בעלת הזיקה המרבית למוסדות החינוך בשנת המס 2013 ולפיכך אני קובעת כי היא בעלת החזקה למעשה במוסדות החינוך.

ה – סופו של דבר אשר על כן, אני קובעת כי העמותה החזיקה במוסדות החינוך שפעלו במתחם בשנת המס 2013.