עתירת עמותה נגד החלטת אי חידוש אישור הפעלה למרכז יום לקשיש

רקע עובדתי העותרת שהנה עמותה רשומה, מפעילה בתחומי העיר נצרת פרויקטים שונים, וביניהם הפרויקט מושא העתירה, פרויקט שנקרא פרויקט שכונה תומכת קשישים (להלן: "פרויקט הקשישים") וכן מרכז יום לקשיש.

עוד להשלמת התמונה יובהר, כי אין זו העתירה הראשונה שמגישה העותרת כנגד המשיבה ובמסגרת עת"מ 42299-11-15 (להלן –"העתירה הקודמת") הוגשה עתירה כנגד כוונת המשיבה לבטל את חוזה ההיתקשרות עם העותרת ביחס להפעלת פרויקט הקשישים ומרכז היום לקשיש.

בעתירה הנ"ל הגיעו הצדדים בהמלצתי, להסדר ולפיו, העותרת תוסיף להפעיל את שני הפרויקטים מושא העתירה שם עד ליום 15.4.16 כשבמהלך תקופה זו יערך לעותרת שימוע, כאשר נשמרה זכותה של העותרת להגיש עתירה מחודשת בכפוף לתוצאות השימוע.

סבורני ובכל הכבוד הראוי, כי אין צורך להזקק לשאלה עובדתית זו, שכן ברור, לכל הדיעות, שביום 18.11.15 הישתתף יו"ר העותרת בישיבת וועדת ההיגוי בה הודע לו על הכוונה שלא לחדש את הסכם ההיתקשרות עם העותרת.

ראה לעניין זה, עדותו של מר עאבד סעיד, יו"ר העותרת אשר אישר, שאכן בישיבה זו הודיע לו מר ראמזי נסאר, מנהל המדור לצרכים מיוחדים "שבסוף החודש אנחנו גומרים את העבודה ביחד ..." (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 10.3.16, שורה 29).

עוד אוסיף וגם זאת מבחינה של למעלה מן הצורך, כי העותרת עושה היקש שלא כדין, מההחלטה בעתירה הקודמת, שם הסכימה המשיבה להצעתי לעריכת שימוע, לפרויקט מושא עתירה זו. ההבדלים ברורים, שם מדובר היה, כך בשירות למען הקשיש, בפעילות שהחלה כבר בשנת 1998, ושם מדובר היה בפרויקטים שמלכתחילה נימסרו ללא מיכרז, כך שהיה לעותרת יסוד סביר (אולי .

...

לעניין זה וכפי שאפרט להלן, מקובלת עלי עדותה של הגב' חאג'.

אולם סבורני, כי אי דיוקים אלו, אינם יורדים לשורשו של עניין, ומכל מקום, וכאמור, מקובלת עלי עדותה של הגב' חאג' כי פעלה בהתאם לעצה משפטית שקיבלה.

סוף דבר אפוא ומכל הנימוקים וכמפורט לעיל, העתירה נדחית.

באשר לטענות העותרת, כי הסמכות לקבלת החלטה בנושא ביטול רישיונות הפעלה של מרכז היום נתונה למליאת המועצה, טוענת המשיבה, כי העותרת טועה פעמיים בטענתה זו. ראשית, המשיבה לא החליטה לבטל את רישיון ההפעלה שניתן לעותרת, שכן זה היתבטל מאליו ביום 31.12.2015 עת פג תוקף ההסכם שנחתם בין הצדדים.

בעניינינו, החלטת הערייה להפעיל את הפרויקטים בעצמה ולא באמצעות העותרת, נעוצה בין היתר בתלונות חוזרות ונישנות שהתקבלו אצלה ביחס להתנהלותה של העותרת, כש"הקש ששבר את גב הגמל", הנה החלטת העמותה לסגור את מרכז היום במשך 5 ימים רצופים (בין אם הסיבה לכך היא טיול ובין אם לצורך תיקון הצנרת), מבלי לתת כל הודעה מוקדמת למחלקה לשירותים חברתיים ולמפקח המחוזי, כל זאת בנגוד לתקנון עבודה סוציאלית.

בנוסף העותרת הפניתה לס' 249(2) לפקודת העיריות הקובע את סמכויותיה של הערייה – "להקים, לקיים ולנהל שירותים, מפעלים ומוסדות שהם לדעת המועצה לתועלת הציבור, או להישתתף בהקמתם, בהחזקתם ובניהולם" אולם בעניינינו, לא מדובר בהקמת שירות חדש המצריך את אישור מליאת מועצת העיר אלא, באי חידוש הסכם היתקשרות לאחר שפג תוקף החוזה לשירות ישן.

החלטת הערייה להפעיל את מרכז היום בעצמה, נועדה לעקוף את החלטת וועדת ההקצאות שעניינה הקצאת מקרקעין לעותרת לצורך הפעלת מרכז יום לקשיש - העותרת צרפה לכתב העתירה 65 עמודים של מסמכים שונים שסודרו לפי סדר כרונולוגי, שהראשון מבניהם מיום 17.05.07 והאחרון בהם מיום 20.11.13, כולם סומנו ע/23 מהם עולה לדברי העותרת, כי יוזמתה להקמת מבנה חדש למרכז יום לקשיש, על כל הכרוך בכך החל מהכנת פרוגרמות, תכניות והשגת תקציביים נפלה על אוזניים קשובות והתקציבים להקמת המבנה החדש כמו גם הקצאת הקרקע אושרו.

תיק אזרחי 303-05-15 כזכור, טענה העותרת, כי בתיק הנ"ל נקבע כי המשיבה נוהגת בחוסר תום לב, ולראיה ניתן כנגדה צו מניעה זמני האוסר עליה להכנס למבנה בו הפעילה העותרת את מרכז היום לקשיש.

...

דא עקא, משהגעתי לכלל מסקנה, כי דין העתירה להידחות הרי, שכל הטענות אשר הופנו כנגד משרד הרווחה והמוסד לביטוח לאומי ילובנו בעתירה שם באשר העתירה שם מופנית, בין היתר, כנגדם.

בכל הכבוד לטענה זו הרי שדינה להידחות משלוש סיבות מצטברות וכדלהלן: מדובר בהחלטת ביניים ולא בפסק דין חלוט.

הטענות לקנוניה פוליטית הן של ראש העיריה והן של הגב' ג'ומאן מנהלת המדור לזקן – לעניין זה נדרשתי באריכות בסעיפים 39 עד 40 להחלטת הביניים ואני מאמצם לתוך פסק דיני זה. סוף דבר סיכומם של דברים, בהתבסס על כל האמור לעיל, מצאתי כי יש לדחות את העתירה.

המוסד לביטוח לאומי ערך בירור הנוגע לפעילות המבקשת, וסופו של יום, החליט שלא להפנות קשישים חדשים למרכז היום המופעל על ידי המבקשת, וזאת למשך שלושה חודשים.

המשיבה מוסמכת להפעיל את מרכז היום, והיא אף קיבלה אישור עיקרוני של משרד הרווחה לעשות כן. צו המניעה אשר ניתן במסגרת ת.א. 303-05-15 עסק באיסור שימוש או שינוי במבנה ואולם נקבע שם, כי אין באמור כדי למנוע מהעירייה לעשות שימוש בסמכויותיה השונות, ואין בינו לבין העתירה כאן ולא כלום.

אכן, נכון הדבר, כי שעה שהצדדים הופנו לשימוע, מן הראוי היה שיו"ר המשיבה לא יביע דעתו בפומבי, ובודאי שלא ראוי היה שיתבטא באופן קצוני כנגד המבקשת, באופן אשר ממנו יכול להשתמע שדעתו כבר "נעולה". אולם וכזכור, בישיבת השימוע הישתתפו גורמים מקצועיים רבים שכולם המליצו ליו"ר המשיבה על אי חידוש החוזים עם המבקשת.

גם שם העמותה הפעילה במשך שנים רבות את מרכז היום לקשיש וגם שם החליטה הערייה שם, להפעיל מרכז זה בעצמה.

...

במסגרת העתירה השלישית, שבה כמובן המבקשת על מכלול טענותיה הקודמות והוסיפה וטענה, כי לא נערך לה שימוע כהלכתו, ולכן דין העתירה להתקבל.

עם זאת, סבורני שלא אוכל לקבוע וזאת בלשון המעטה, שמדובר בעתירה שסיכוייה להתקבל הינם גבוהים, ואלה בקצרה טעמיי לכך.

סוף דבר סוף דבר אפוא, כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשת ואין בסיכויי העתירה לגופה, וכפי שנסקרו על ידי לעיל, כדי להוות משקל המצדיק מתן צו ביניים.

משכך אפוא, הבקשה למתן צו ביניים נדחית, והמשיבה רשאית להפעיל את הפרויקטים בעצמה, והכל כמובן בכפוף לאישור משרד הממשלה הרלוונטי ולחתימת חוזה איתו.

טענות העמותה העמותה עותרת לדחיית התביעה וטוענת, שעל פי סעיף 10 להסכם הערייה רשאית לבטל את האישור שניתן לשימוש בנכס בתנאי שתשלם תחילה לעמותה את הוצאות הקמת הנכס, ולאחר מכן יבוצע הפינוי (סעיף 14 לסיכומי העמותה).

הוסיפה העמותה, כי מתן צו לסילוק יד העמותה מן המבנה, ללא כל תנאים, כמוהו כמו מתן צו פירוק כנגדה, שכן הוכח, כי מצבה הכלכלי של הערייה לא טוב והיא לא משלמת את הכספים להם זכאית העמותה עוד משנת 2015 (סעיף 54 לסיכומי העמותה).

מה גם, הערייה במכתבים שנשלחו לעמותה בתאריכים 28.9.2015 ו-29.9.2015, הודיעה לאחרונה על אי חידוש חוזה הפעלת תוכנית קהילה תומכת המסתיים בתאריך 31.12.2015, והעברת הפעלת התכנית לידי אגף הרווחה (נספח 6 לנ/3), וכפי שטענה העמותה בצדק הן בסיכומיה והן בתצהירי העדים מטעמה, עצם ביטול ההיתקשרות או הרישיון שניתן בשנת 2011 אינו מבטל את ההסכם משנת 1998 (סעיף 17 לנ/3).

זאת ועוד, גם אם אניח שהפעילות הקשורה לקשישים מופעלת כיום אך ורק על ידי הערייה ולא ניתן להפעילה באמצעות גורם אחר והעמותה אינה יכולה להפעיל מרכז כאמור לאור החלטת הערייה להפעיל בעצמה את המרכזים ולכן אינה מקיימת בפועל פעילות לקשישים בנכס, הרי הערייה היא זו שהפסיקה את ההיתקשרות ומנעה מהעמותה לקיים את הפעילות, ולא יעלה על הדעת שהפסקת פעילותה של עמותה בידי הערייה תתפרש כהפרת חוזה מצד העמותה.

ומעיון בפסק דינו של כב' השופט קולה ניתן להסיק, כי העמותה הגישה בקשה לועדת ההקצאות לשם בניית מרכז יום לקשיש, אך בסופו של יום המועצה לא אישרה את המלצת וועדת ההקצאות; והשופט קולה היתייחס לכך שעוד לפני שראש הערייה הנוכחי מר עלי סלאם ניכנס לתפקיד ובזמן כהנותו של מר ראמז ג'ראיסי (ראש הערייה הקודם), עלה ספק באשר להמשך הפעלת השירותים לזקנים על ידי העמותה כך שהקצאת המקרקעין לעמותה עמדה בסכנה וטענת העמותה שלא היו הסתייגויות איננה נכונה (סעיפים 55-57 לפסק הדין).

...

לאור המקובץ לעיל, לא הוכח לפני כי העמותה הפרה את ההסכם, ועל כן אין תחולה לסעיף 12.

אשר על כן, ומשנדחתה טענת העירייה בעניין הפרת ההסכם ותחולת סע' 12 להסכם ומאחר ותנאי לפינוי הנכס בהתאם לסע' 10 להסכם, כפי שנקבע לעיל, הינו תשלום הוצאות ההקמה, ומשלא טענה העירייה ולא הוכיחה כי היא שילמה סכום כלשהו לעמותה בגין ההוצאות כאמור, הרי שלא הגיעה העת לפינוי הנכס על ידי העמותה, ודין תביעת העירייה לפינוי הנכס להידחות.

סוף דבר דין התביעה להידחות, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום של 10,000 ₪.

טענות העמותה העמותה עותרת לדחיית התביעה וטוענת, שעל פי סעיף 10 להסכם הערייה רשאית לבטל את האישור שניתן לשימוש בנכס בתנאי שתשלם תחילה לעמותה את הוצאות הקמת הנכס, ולאחר מכן יבוצע הפינוי (סעיף 14 לסיכומי העמותה).

הוסיפה העמותה, כי מתן צו לסילוק יד העמותה מן המבנה, ללא כל תנאים, כמוהו כמו מתן צו פירוק כנגדה, שכן הוכח, כי מצבה הכלכלי של הערייה לא טוב והיא לא משלמת את הכספים להם זכאית העמותה עוד משנת 2015 (סעיף 54 לסיכומי העמותה).

מה גם, הערייה במכתבים שנשלחו לעמותה בתאריכים 28.9.2015 ו-29.9.2015, הודיעה לאחרונה על אי חידוש חוזה הפעלת תוכנית קהילה תומכת המסתיים בתאריך 31.12.2015, והעברת הפעלת התכנית לידי אגף הרווחה (נספח 6 לנ/3), וכפי שטענה העמותה בצדק הן בסיכומיה והן בתצהירי העדים מטעמה, עצם ביטול ההיתקשרות או הרישיון שניתן בשנת 2011 אינו מבטל את ההסכם משנת 1998 (סעיף 17 לנ/3).

זאת ועוד, גם אם אניח שהפעילות הקשורה לקשישים מופעלת כיום אך ורק על ידי הערייה ולא ניתן להפעילה באמצעות גורם אחר והעמותה אינה יכולה להפעיל מרכז כאמור לאור החלטת הערייה להפעיל בעצמה את המרכזים ולכן אינה מקיימת בפועל פעילות לקשישים בנכס, הרי הערייה היא זו שהפסיקה את ההיתקשרות ומנעה מהעמותה לקיים את הפעילות, ולא יעלה על הדעת שהפסקת פעילותה של עמותה בידי הערייה תתפרש כהפרת חוזה מצד העמותה.

ומעיון בפסק דינו של כב' השופט קולה ניתן להסיק, כי העמותה הגישה בקשה לועדת ההקצאות לשם בניית מרכז יום לקשיש, אך בסופו של יום המועצה לא אישרה את המלצת וועדת ההקצאות; והשופט קולה היתייחס לכך שעוד לפני שראש הערייה הנוכחי מר עלי סלאם ניכנס לתפקיד ובזמן כהנותו של מר ראמז ג'ראיסי (ראש הערייה הקודם), עלה ספק באשר להמשך הפעלת השירותים לזקנים על ידי העמותה כך שהקצאת המקרקעין לעמותה עמדה בסכנה וטענת העמותה שלא היו הסתייגויות איננה נכונה (סעיפים 55-57 לפסק הדין).

...

לאור המקובץ לעיל, לא הוכח לפני כי העמותה הפרה את ההסכם, ועל כן אין תחולה לסעיף 12.

אשר על כן, ומשנדחתה טענת העירייה בעניין הפרת ההסכם ותחולת סע' 12 להסכם ומאחר ותנאי לפינוי הנכס בהתאם לסע' 10 להסכם, כפי שנקבע לעיל, הינו תשלום הוצאות ההקמה, ומשלא טענה העירייה ולא הוכיחה כי היא שילמה סכום כלשהו לעמותה בגין ההוצאות כאמור, הרי שלא הגיעה העת לפינוי הנכס על ידי העמותה, ודין תביעת העירייה לפינוי הנכס להידחות.

סוף דבר דין התביעה להידחות, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד, בסכום של 10,000 ₪.