העותרת טענה הן במעמד הדיון והן בעתירה כי הקביעה לפיה יש לשלול את מתן הפטור בגין פעילות מוסד מיתנדב, בהחלטה גורפת, המנומקת בעיקרה על הפעלת מעונות יום ובתי ספר היא החלטה שגויה ובלתי סבירה באופן קצוני, שכן, העותרת היא עמותה ללא מטרת רווח, הפועלת למען תועלת הציבור, לה עשרות סניפים ופדרציות בישראל ובעולם, שעה שהעמותה פועלת ללא הפקת רווחים ונהנת מפטורים שונים ממס הכנסה, שבח, מסוי מקרקעין, ערך נוסף וכיוב' – והכל בהתאם לדין.
למעשה הטענה העיקרית ואף היחידה של העותרת שלא ייתכן שמצד אחד תקבל פטור מתשלום ארנונה למעונות יום עקב סעיף 5ג(ה)(4) לפקודת הפיטורין ומצד שני עקב הפעילות העסקית של מעונות היום יימנע ממנה הפטור כמוסד מיתנדב לשירות הציבור לפי סעיף 5(י) לפקודת הפיטורין, אך זה הדין, שכל זמן שלא שונה הוא מחייב ועל פיו יש לבחון באופן מהותי את מכלול פעילות העותרת בהתאם לקריטריונים שנקבעו לצורך כך, והעובדה שחלק מהפעילות פטורה בהתאם להוראת פטור אחר, לא שוללת את הצורך בבחינה זו.
זאת ידעה גם העותרת, שכן הדברים נאמרו ונכתבו בעיניין ויצו בבית המשפט העליון בלא להדרש לטענה זו של העותרת שלמרות מרכזיותה והיותה טענה זהה לטענה בעתירת נצרת לא נידונה בבית המשפט העליון, שאם היה סבור שיש בה ממש היה דוחה את ערעור המדינה ולא מחזיר את התיק לבחינת הקריטריונים לבית המשפט המחוזי בנצרת שייבחנו אם המוסד עונה על הגדרה של מוסד מיתנדב לשירות הציבור במסגרת ההליך הדו־שלבי.
...
והנה, העותרת למעשה לא ניסתה אפילו בתיק שבפני לנסות להוכיח את עמידתה בקריטריונים 2 ו־3 ולא בכדי ,שכן הוכח שהיא לא עומדת בהם, ולכן דין עתירתה להידחות ונראה שלא בכדי הסכימה העותרת למחוק את העתירה בנצרת שעסקה אף היא במעונות יום ובאי עמידה בקריטריונים 2 ו־3 ולא בכדי לא גילתה העותרת במסגרת עתירתה, כפי שהייתה מחויבת לעשות, את פסק הדין העליון בעניין ויצו המשליך ישירות גם על עתירה זו.
העותרת מבקשת למעשה להימנע מהבחינה המהותית הנדרשת לפי הכללים והקריטריונים המעוגנים בפקודת הפיטורין ולהסתמך על מקור חיצוני בדמות הוראת פטור אחרת למעונות היום זאת בזמן שהוראת הפטור הרלוונטית מתנה מפורשות את מתן הפטור בעמידה בכללים ובקריטריונים.
לכן, גם לגביית כספי ארנונה ישנה חשיבות והשלכה על אוכלוסיות קשות יום ומוחלשות שכספים אלו יכולים לתמוך בהם או בפעילויות מבורכות אחרות, כאשר המחוקק הוא זה שיחליט על סדרי העדיפויות ואיזו פעילות ראויה זכאית לפטור או הנחה מארנונה ואיזו לא ובמקרה זה הוא החליט באופן כזה שיישום הדין, שנעשה כהלכה על ידי עיריות תל־אביב, גבעתיים וחולון ועל ידי משרד הפנים, מביא לכך שהעותרת לא זכאית לפטור מארנונה ואין מקום להתערב בהחלטה זו.
לכן, עם כל ההוקרה הרבה שיש לפעילותה החשובה והמבורכת של העותרת, אין מנוס מדחיית העתירה.
התוצאה:
סוף דבר – לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
