במסגרת העתירה נטען, בין היתר, כי העותרות נפגעו על ידי המשיב במסכת עבירות מין ואלימות, שהגיעה לכדי היתעללות; כי על אף הקביעה של מחלקת העררים שקיימות ראיות ביחס לחלק מהעברות בתיק, הוחלט להותיר את ההחלטה על סגירת תיק החקירה על כנה, ולדחות את הערר; כי ישנן ראיות מספיקות להעמדה לדין בכל הנוגע לעבירות המין של שניים מילדיו של המשיב; כי המשיב ביצע עבירות מין חמורות בעותרת 1, ובתוך כך עבירת סרסרות, שכן זו לא נתנה את הסכמתה החופשית והאמיתית להישתתף באירועים שפורטו על ידה, ויש להגיש כתב אישום בעיניין זה; כי המשיב היתעלל בילדיו, והפגין כלפיהם אלימות פיזית ומילולית במספר רב של פעמים; כי התיק ניסגר מעילה של חוסר עניין לציבור, החלטה שאינה סבירה כלל; וכי עד שאזרו העותרות אומץ להגיש תלונות במישטרה, על בית המשפט לא לסגור בפניהן את הדלת.
...
בתגובתן, טענו המשיבות שיש לדחות את העתירה בהיעדר עילה להתערבות.
לאחר עיון בעתירה ובתגובה לה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים בדיון, הגענו לכלל מסקנה כי דינה של העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות.
בנסיבות דנן, על רקע ההלכה העקרונית לגבי היקף ההתערבות בשיקול דעת רשויות התביעה, ועם כל ההבנה לצער ולכאב העמוק של העותרות אשר אזרו אומץ רב, ותיארו בפנינו באופן מרשים ומעורר הערכה את תחושותיהן הקשות, לא מצאנו להתערב בהחלטת המשיבה.
משאלו הם פני הדברים, העתירה נדחית.
