עתירת נכדה לסב יהודי לקבלת מעמד עולה

עם הגעתו לא נתבקשה עבורו אשרת עולה כיון שאמו כבר הייתה במסגרת ההליך המדורג והיא סברה שבזכותו יקבלו שניהם מעמד.

עוד נטען, כי העותר לא טרח לפרט בעתירתו את העובדה שעוד בשנת 1998 סורבה בקשה מטעם הוריו, בכלל זה עבורו, למעמד עולה מכוח היותו נכד לסב יהודי.

...

אמנם, מבחינה כרונולוגית ניתן לעותר סעד של אזרחות ישראלית לאחר הגשת העתירה ודומה כי היא זו שהביאה בסופו של דבר להענקת אזרחות ישראלית לעותר.

משביקש העותר את מחיקת העתירה מבלי לברר את שאלת זכאותו לאזרחות מכוח חוק השבות, אין עוד מקום לבירור ממצה של שאלה מורכבת זו. במצב דברים זה, אין בידי לקבוע כי העותר הרים את הנטל לשכנע שהיה צידוק בהגשת העתירה במתכונת בה הוגשה.

הבקשה לפסיקת הוצאות נדחית אפוא.

כך קיבלה העותרת תעודת עולה ואזרחות ישראלית מתוקף סעיף 4א(א) לחוק השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות), זאת בשל היותה נכדה של יהודיה.

בפסק-הדין, שניתן באוקראינה לבקשתו של העותר, נכתב כי "ברשום הלידה שלו [של העותר] לאומו רשום כאוקראיני אבל הוא רוצה להרשם כיהודי, כי סבא שלו... ואימא שלו... יהודים לפי הלאום, אבל סבא שלו, בשנות הכיבוש הנאצי, נרשם כאוקראיני". עוד נאמר בפסק-הדין, כי השינוי דרוש לעותר "בשביל יציאה לחו"ל לקרובי מישפחה של סבא שלו". כפי שניתן להבין מפסק-הדין, נעתר בית המשפט לבקשתו של העותר על יסוד עדותם של העותר ושל אחרים, כי סבו וסבתו של העותר היו יהודים.

לכך מצטרפת העובדה, כי העותרת הציגה, בזמנים שונים, גרסאות שונות בדבר זיקתה ליהודים: הגרסה הראשונה הופיעה בטופס הבקשה לקבלת מעמד, שם כתבה, בסעיף הלאום, כי היא עצמה יהודיה.

...

בפסק-הדין, שניתן באוקראינה לבקשתו של העותר, נכתב כי "ברישום הלידה שלו [של העותר] לאומו רשום כאוקראיני אבל הוא רוצה להירשם כיהודי, כי סבא שלו... ואמא שלו... יהודים לפי הלאום, אבל סבא שלו, בשנות הכיבוש הנאצי, נרשם כאוקראיני". עוד נאמר בפסק-הדין, כי השינוי דרוש לעותר "בשביל יציאה לחו"ל לקרובי משפחה של סבא שלו". כפי שניתן להבין מפסק-הדין, נעתר בית המשפט לבקשתו של העותר על יסוד עדותם של העותר ושל אחרים, כי סבו וסבתו של העותר היו יהודים.

המשיב שקל את הראיות השונות שעמדו בפניו, והגיע לכלל מסקנה כי העותרת השיגה את מעמדה על סמך מסמכים בלתי-אמינים.

אין, אפוא, מנוס מלקבוע, כי דין שתי העתירות להידחות.

עניינה של עתירה זו בהחלטת המשיב מיום 16.12.2021 לדחות את בקשת העותרת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות, תש"י-1950 (להלן: חוק השבות) מכוח היותה נכדה לסב יהודי.

...

המשיב קבע כי "כפי שצוין בתשובתנו הקודמות, סבה הנטען של מרשתך, אשר על הטענה ליהדותו מתבססת בקשתה, נולד כיהודי שהתנצר וחי כאדם נוצרי בכל שנות בגרותו טרם הכניסה לישראל, ומשכך, בהתאם להוראות חוק השבות ולהלכה הפסוקה, הסב הוא 'בן דת אחרת', ומרשתך אינה זכאית לקבל מעמד עולה מכוח קשרם המשפחתי הנטען". המשיב מצא כי אין בראיות הנוספות שהציגה העותרת כדי לשנות ממסקנה זו, שכן הן עומדות "בסתירה חזיתית מול הראיות וההצהרות שנגבו בזמן אמת" וכי נוכח ממצאים אלו "הגעתי למסקנה כי יש להסתמך על הראיות הקיימות בתיק שסופקו בזמן אמת ושעל בסיסן נקבעה זכאותם של יתר בני משפחתה של מרשתך ואף שבני משפחתה לא ערערו על החלטות אלו במשך שנים". טיעוני העותרת העותרת אינה משלימה עם החלטה זו וביום 24.1.2022 הגישה את העתירה דנן.

לפיכך בצדק קבע המשיב כי אין ברישומו של אבי הסב בשנת 1976 כיהודי, כדי לשלול את המסקנה בדבר התנצרותו, כל שכן בדבר התנצרותו של הסב.

מהמקובץ עולה כי אין מקום להתערבות בקביעתו העובדתית של המשיב כי סבה של העותרת שנולד יהודי התנצר, ומשכך אין עילה להתערבות בהחלטתו כי העותרת אינה זכאית למעמד על פי חוק השבות.

סוף דבר אשר על כן, העתירה נדחית.

אמה של העותרת הגישה בקשות בשנת 2005 ובשנת 2015 לקבלת מעמד עולה בטענה כי היא בת של הסבא הנטען ובקשות אלו נדחו משלא הוכח הקשר בין הסבא הנטען לבין אמה המנוחה.

באשר לטענת העותרת לזכאות מכוח היותה אלמנה של נכד של יהודי טוענת המשיבה כי המנוח שהיה בן זוגה של העותרת לא קיבל מעמד עולה לאחר שהוכלל על ידי שר הפנים דאז כסייג לחוק השבות בשל עברו הפלילי בארץ ובחו"ל. לכן זכאותו של המנוח למעמד עולה בישראל מכוח חוק השבות מעולם לא הוכרה וכפועל יוצא העותרת אינה זכאית למעמד.

...

כמו כן, העותרת הקימה תא משפחתי חדש לאחר פטירת המנוח ובבחינת זיקותיה לעם היהודי עלה כי העותרת לא קשרה קשר לעם היהודי ומשכך דין בקשתה להידחות.

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לדחות את העתירה שכן לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת המשיבה בנסיבות העניין.

סיכום: מכל הטעמים שפורטו - העתירה נדחית.

בחלוף כשנתיים נוספות שבהן הנכדים נשארו בארץ ללא מעמד, ביום 12.10.2023 הם הגישו בקשה נוספת לקבלת מעמד עולה מכוח חוק השבות עבורם ועבור בני משפחתם, בטענה שחל שינוי נסיבות משמעותי בעיניינו של הסב (להלן: הבקשה העדכנית).

עוד צורפו לבקשה פסק דין שנתן בית הדין הרבני האיזורי בתל אביב-יפו מיום 18.1.2023 הקובע כי הסב הוא "בן לאם יהודיה", וכן תוצאות של בדיקת DNA מיום 22.11.2021 שנערכה לסב הקובעות כי הוא יהודי ובן לאם יהודיה.

ביום 3.3.2023 הגישו הנכדים גם בקשה למתן צו ביניים, שבה טענו כי נוכח הראיות החדשות סכויי עתירתם להיתקבל גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם מאחר שעל הכף מונח גירושם מישראל.

...

מכל מקום, מבלי לפרט יצוין כי בסופו של דבר שלוש העתירות נמחקו (בג"ץ 4688/18, בג"ץ 5492/18 ו-בג"ץ 9209/18).

המשיבה טענה כי יש לדחות את הבקשה על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמית של הנכדים, שנותרו בישראל לאחר פסק הדין החלוט.

אף לגופו של עניין טענה המשיבה כי דין הבקשה להידחות, מאחר שסיכויי העתירה נמוכים נוכח פסק הדין החלוט.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובה.

סוף דבר: הבקשה נדחית.