עתירת משתף פעולה פלסטיני לקבלת רישיון ישיבה בישראל

הכרעת הדין ניתנה כאמור ביום 21.3.23, ולאחר הקראתה עתרה ב"כ הנאשם שאורה על שליחתו של הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, לצורך בחינת שאלת ביטול ההרשעה.

ישיבת הטיעונים לעונש היתקיימה ביום 8.5.23, ובסופו של הדיון הוריתי על שליחתו של הנאשם לממונה על עבודות השרות לשם קבלת חוות דעתו בעיניינו.

ב"כ המאשימה הפנה ל"הילכת אל הרוש" (רע"פ 3677/13 מוחמד אלהרוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 8.12.14)), ולמתחם העונש שנקבע בפסק הדין ביחס לעבירה של שהייה בלתי חוקית לצרכי פרנסה, תוך שהדגיש כי העבירה במקרה זה חמורה יותר, מן הטעם שמעשיו של המסיע הם בבחינת חוטא ומחטיא, והחומרה בכך מקבלת ביטוי גם בדברי ההסבר לתיקון מס' 26 לחוק הכניסה לישראל.

ב"כ הנאשם הפניתה לכך שהנאשם שיתף פעולה עם המישטרה בחקירתו, ובהמשך נאלץ לנהל הליך הוכחות, שבסופו הוא זוכה מהעבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ולכך שמדובר בארוע נקודתי ובהסעה ב"נסיבות קצרות", מקוו התפר ולא ממש בתוך שטחי ישראל, אשר נעשתה על רקע הבאתם של עובדים לאתר בניה.

ב"כ הנאשם טענה שיש מקום לבטל את ההרשעה, מן הטעם שמדובר בנאשם בעל רישיון קבלן, בעל חברה לעבודות קבלנות בעלת סיווג ג'2, שמעסיקה 13 עובדים, תוך שהפנתה למסמכים בעיניין זה ("דו"ח ותק ענפי בבנין" של חברת א.ס. פארוק 2012 בע"מ מיום 28.4.22, הכולל רשימת עובדים בעלי רישיון, הוצא מאתר רשות האוכלוסין וההגירה; תעודת הנדסאי על שם הנאשם מיום 27.11.12; מיסמך "סיווג קבלנים רשומים" של החברה מיום 16.3.20 בעיניין דרגת סיווג של החברה, מסוג ג'2; אישור תשלום אגרה עבור רשם הקבלנים מיום 26.12.22; נסח רישום חברת א.ס. פארוק 2012 בע"מ, בו נרשם דבר היותו של הנאשם בעל מניות יחיד בחברה).

ב"כ הנאשם הפניתה למצבו האישי של הנאשם, ולכך שאישתו אינה עובדת, והוא המפרנס היחיד, שעבודתו גם מסייעת לפרנסתם של תושבי הרשות הפלסטינית.

...

בנסיבות אלו, בשים לב למעשיו של הנאשם ולעבירה בה הורשע, אינני מוצא להיעתר לעתירת באת כוחו לבטל את הרשעתו.

בנסיבות אלו, אני סבור כי אין הצדקה למקם את עונשו של הנאשם בתחתית המתחם ממש, אם כי יש ליתן משקל לעובדה שלנאשם אין הרשעות קודמות בפלילים, ולעובדה שניהל את ההליך בצורה יעילה ומהירה, וכן יש ליתן משקל לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות, ולעובדה כי בעבודתו הוא מפרנס לא רק את משפחתו אלא גם משפחות נוספות, של עובדיו.

סיכומו של דבר לאור כל האמור לעיל, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: 1.5 חודש (חודש וחצי) מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות בהתאם לאמור בחוות דעת הממונה על עבודות השירות.

המשנה לנשיאה ח' מלצר: בפנינו עתירה למתן צו על תנאי במסגרתה התבקש ביטול החלטתו של יו"ר הועדה לבחינת טענות בדבר מאוימות על רקע שתוף פעולה עם ישראל (להלן: הועדה או ועדת המאוימים) מיום 27.2.2018 לפיה נדחתה בקשת העותר לקבלת היתרי שהייה מתחדשים בישראל בשל טענות בדבר מאוימות הנשקפת לו ברצועת עזה.

לפי הנמסר מהמשיבים, בשנת 1994 קיבל העותר רישיון לישיבת אירעי בישראל, במסגרת הענקת מעמד למשפחתו הגרעינית.

החלטת יו"ר ועדת המאוימים העותר סבור כי גם היום נשקפת לו סכנת חיים ממשית באם יגורש לשטחי הרשות הפלסטינאית ומציין כי אשרת השהייה שניתנה לו בעבר ניתנה על רקע זה. משכך, טוען העותר כי מבלי שהמשיבים יבהירו מדוע הם סבורים כי חשש זה אינו קיים עוד – אין להורות על הרחקתו מישראל.

...

לאחר עיון בחומר החסוי, עליו נשענו הוועדה ויושב הראש שלה – אנו סבורים כי הקביעות אליהן הגיעו היו מבוססות.

זאת ועוד – לא נמצאה אף עילה מבוררת להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים בכל הנוגע למקום אליו יורחק העותר בתום תקופת מאסרו, ובקשת העותר להורות על שחרורו דווקא לאזור יהודה והשומרון נדחית איפוא גם היא.

סיכומם של דברים – העתירה נדחית.

מבוא ורקע עובדתי עניינה של העתירה בהחלטתו של המשיב, שר הפנים, לדחות את בקשת העותרים למתן רישיון ישיבת אירעי בישראל (א/5) מטעם הומניטארי מיוחד לפי סעיף 3א1 לחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת השעה) בשל כך שהבקשה אינה מעלה טעם הומניטארי מיוחד לשידרוג מעמד אלא מדובר בבקשה רגילה לאיחוד מישפחות.

מאותה פנייה נלמד כי העותרת והילדים מתגוררים בבאר שבע בעוד העותר מתגורר ביהודה ושומרון וכי בין השנים 2008-2010 היה העותר אסיר בכלא ברשות הפלסטינאית והעותרת לא ראתה אותו משך שלוש שנים.

לטענתם המשיב היה מודע לכך שהעותר נעצר לאחר 2008 והיה עצור למעלה משנה בשל חשד לשיתוף פעולה עם ישראל, אך במקום להיתחשב בכך בוטל היתר השהייה שלו והעותרים נאלצו להגיש בקשה חדשה.

בהמשך לשיחה שהתקיימה בין בא כוח העותרים לבין בא כוח המשיב טענו העותרים כי משיחה זו למד בא כוחם שהמשיב כלל לא היה מודע למתן היתרי המת"ק בהמשך לבקשה משנת 2001 ונתון זה לא עמד לפניו בעת קבלת החלטתו, וגם מטעם זה יש לקבל את העתירה.

...

אף את הניסיון לעקוף את ההחלטה ואת פסק הדין באופן שבו נכלל הדבר במסגרת הטעמים ההומניטריים אין לאפשר.

בנוסף מקובלת עלי בהקשר זה עמדת המשיב כי אין מקום לדון במסגרת הבקשה באותן טענות הנוגעות לקשרים כאלה ואחרים בין העותר לבין גורמים ישראליים.

סיכום על יסוד כל האמור אני דוחה את העתירה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4427/16 לפני: כבוד השופט נ' הנדל כבוד השופט ע' פוגלמן כבוד השופטת י' וילנר העותרים: 1. מוחמד עבד אלרחים מרוח בדראן 2. רים יוסף עלי אבו יאסין 3. זינה מוחמד בדראן 4. יוסף מוחמד בדראן 5. האדי מוחמד בדראן 6. חאלד נביל סעד אלדין שהאבי 7. ניפין נזיה למעי מנאריוס 8. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זצלברגר נ ג ד המשיבים: 1. מתאם הפעולות בשטחים, משרד הבטחון 2. המפקד הצבאי בגדה המערבית 3. שירון הבטחון הכללי 4. שר הבטחון 5. שר הפנים 6. מדינת ישראל היתנגדות לצוו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ז בטבת התשע"ט (24.12.2018) בשם העותרים: עו"ד עביר ג'ובראן-דכוור; עו"ד **** שנהר; עו"ד בנימין אחסתריבה בשם המשיבים: עו"ד יונתן ברמן ][]פסק-דין

בתמצית ייאמר כי הנוהל קבע הליך מדורג, שבמהלכו – בכפוף להיעדר מניעה ביטחונית או פלילית ולקיום מרכז חיים בישראל – שודרג מעמדו בישראל של בן המשפחה הפלסטינאי באופן הדרגתי, עד לקבלת רישיון לישיבת קבע בישראל (עניין פלונים, פסקה 1; עע"ם 6407/11 דג'אני נ' משרד הפנים – רשות האוכלוסין, פסקה 6 (20.5.2013)).

נימסר כי בעקבות הערות בית המשפט לאורך הדיון בעתירה נערכה עבודת מטה בשיתוף גורמי הבטחון, והוחלט, על דעת ראש שירות הבטחון הכללי, כי מחזיקי רישיון א/5 יוכלו לצאת לחו"ל דרך נתב"ג בכפוף לאיבחון פרטני מקדים.

אזכיר כי במהלך הדיון בעתירה גיבשו הצדדים מתוה מוסכם בנוגע ליציאת פלסטינאים המתגוררים בישראל במסגרת הליך איחוד מישפחות (להלן: אוכלוסיית האחמ"ש), ומחזיקים ברישיון לישיבת אירעי מסוג א/5, דרך נמל התעופה בן גוריון.

...

בתוך כך, אני סבורה כי יש ליתן משקל נכבד, ואף מכריע במקרה זה, לעמדתם של גורמי הביטחון – הם הגורמים המקצועיים בענייננו – לפיה איסור גורף על יציאתם של מחזיקי היתר מת"ק לחו"ל דרך נתב"ג (למעט במקרים הומניטריים חריגים), הוא-הוא המגשים באופן מיטבי את התכלית הביטחונית של מניעת טרור נגד תעופה אזרחית.

נוכח האמור, שוכנעתי כי החלטת שר הפנים ביחס למחזיקי היתר המת"ק עומדת במבחן המשנה של האמצעי שפגיעתו פחותה, ואני מסכימה אף עם חברי השופט הנדל, באשר לעמידתה במבחן המשנה של מידתיות במובן הצר.

אני סבורה, אפוא, כי דין העתירה להידחות במלואה.

התביעה בקשה לאבחן בין עניינו של נאשם 1 שבנוסף לעבירות של גניבת רכב וכניסה לישראל שלא כדין, הורשע בעבירה של הסעת שב"ח ונהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, ועתרה לקבוע את מיתחם העונש לכלל מעשי נאשם 1 – כך שנוע בין 15 – 36 חודשי מאסר בפועל, ואת מיתחם העונש ההולם לכלל מעשיהם של נאשמים 2- ו3, כך שנוע בין 13 – 30 חודשי מאסר בפועל, והפנתה למקרים בפסיקה בתימוכין.

במהלך כל הנסיעה מתל אביב למיתר שבדרום, ישב נאשם 3 לצידו של נאשם 1 ומאחור ישב נאשם 2.

המשמעות של נהיגת שב"ח רכב גנוב בתחומי מדינת ישראל - הן בהיבט הבטיחותי והבטחוני והן בהיבט הנזיקי-כלכלי - הנה נהיגה בסיכון גבוה, ועל כן, לא ניתן לבטל במחי יד את אחריותם של נאשמים 2 ו -3 לנהיגת הרכב הגנוב בו נכחו כשותפיו של נאשם 1 לגניבת הרכב ונהיגתו בשטחי המדינה על למעבר מיתר, והדברים מקבלים משנה תוקף בהנתן כי שניהם חלק מהתכנית העבריינית, החל משלב התיכנון ועד לבצוע בפועל.

לא בכדי, עבירה של גניבת רכב 'מככבת' כבר למעלה משני עשורים כ "מכת מדינה". אל מול הסיכון להיתפס והעונש בצידו, נמצא רווח כספי משמעותי מהיר וקל הנתמך בתעשייה שלמה ומשומנת בשטחי הרשות הפלסטינאית, שם נימצאות 'משחטות' רכב המהוות 'תחנה סופית' לרכבים הנגנבים מתחומה ישראל, לסחר בחלפים ובכלי רכב גנובים, אליה חוברים אותן חוליות עבריינים הפועלות במקרים רבים בשיטתיות ובשיתוף פעולה משני עברי הגבול.

...

כך או כך, סבורני כי מתחם העונש שנקבע כאמור, אינו משקף את הקו המרכזי בענישה בעבירות מסוג זה. אשר לעונש, מאסר בעבודות שירות, זה נקבע לאחר חריגה ממתחם העונש משיקולי שיקום.

מכלל הדברים האמורים, לאחר שנתתי דעתי לפגיעה הגבוהה של הנאשמים בערכים המוגנים, לענישה הנוהגת בכלל וזו אליה הפנו ב"כ הצדדים, סבורני, כי הרף התחתון של מתחם העונש ההולם למעשי הנאשמים כולם צריך ויעמוד על למעלה מ 15 חודשי מאסר בפועל.

אשר לפיצוי, לא נדרשת הוכחה מדויקת על שיעור הנזק (ע"פ 4666/12 גורבץ' נ' מדינת ישראל (08.11.2012)) שכן הפיצוי נועד לסייע במידה מוגבלת ועל דרך ההגנה, למי שניזוק מהעבירה, מבלי להידרש לפרוצדורה האזרחית הרגילה ובכך לאפשר גבייה באמצעות המרכז גביית קנסות (אירוע פלילי 2196/10 אגרביה נ' מדינת ישראל (08.03.2012)) סוף דבר – לאחר שקלול מכלול השיקולים הנדרשים לעונשם של הנאשמים, אני גוזרת את עונשם כדלקמן: נאשם 1 16 חודשי מאסר בפועל החל מיום מעצרו על פי רישומי שב"ס. 10 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו ממאסר, והתנאי הוא שלא יעבור עבירות רכוש מסוג פשע.