גם האב מודה כי לא הצליח למלא כלפי העותר תפקידים הוריים, אך הוא תולה זאת, בין היתר, בכך שניסיונו לקבל לרשותו את ילדיו, שגודלו על-ידי אישתו השנייה, ממנה התגרש, ניתקל בהתנגדות קשה מצד ראש כת העבריים בדימונה, עימה הוא לא הצליח להיתמודד.
בעניינינו, מוסיף המשיב וטוען, אביו של העותר רכש אזרחות ישראלית לפי סעיף 2 לחוק האזרחות מכוח שבות, בהיותו זכאי שבות, בעקבות גיורו, לפי סעיף 3 לחוק השבות.
בתקופת השיחרור העותר יורשה לעבוד, ובחלוף שנה ממועד השיחרור, הוא יהא רשאי לבקש מעמד חוקי בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, ובקשתו תבחן.
בין העתירות לקבלת מעמד בישראל על רקע הומניטארי שנדחו, ניתן למצוא גם עתירות בעיניינם של עותרים שנימנו על כת "הכושים העבריים". כך, למשל, בבג"ץ 269/86 גולדשוב נ' שר הפנים, פ"ד מ(3) 337), נדחתה טענת העותרים, כי במשך השנים ניתן להם בישראל מעמד של 'נסבלים', ועל כן קמה להם ציפייה סבירה ולגיטימית כי בעייתם תבוא על פיתרונה בהחלטתה ממלכתית אחידה וכוללנית שתתייחס לכל הכושים העבריים השוהים בישראל.
...
במכתבה הנזכר של הלשכה המשפטית של משרד הפנים מצאנו התייחסות עקיפה לעברו הפלילי של העותר גם בהקשר זה. אך זאת, רק על דרך האזכור של הוראת "סעיף 2(ב)(3) לחוק השבות, התש"י-1950, [אשר] מסייג את הזכאות לשבות ממי שהשר נוכח שהוא 'בעל עבר פלילי העלול לסכן את שלום הציבור'". נושא זה נזכר, בדרך אגב, גם בתגובת המשיב לעתירה, בה נאמר ש"לא למותר לציין, כי גם אדם שהינו זכאי שבות ונמצא כי הוא בעל עבר פלילי והעלול לסכן את שלום הציבור, רשאי שר הפנים שלא להעניק לו אשרת עולה או תעודת עולה (ר' סעיף 2(ב) ו-3(ב) לחוק השבות)".
המסקנה דלעיל לא תשתנה, גם אם התוצאה של דרישת הערבות, לאור עמדתו של האב בעניין זה, תהא הרחקתו של העותר מישראל.
לאור האמור אנו סבורים כי דרישת הערבויות שהוצבה על-ידי שר הפנים היא דרישה סבירה ולא מצאנו שקיימת עילה להתערב בשיקול דעתו של המשיב בנושא זה. גם לא שוכנענו שיש מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב בעניין גובה הערבות.
