עתירת מכון ויצמן לביטול דרישת היטל שצ"פ

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 5278-12-15 מכון ויצמן למדע נ' עריית רחובות תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט שמואל בורנשטין עותר מכון ויצמן למדע משיבה עריית רחובות החלטה

דיון והכרעה עניינה של העתירה הוא, כאמור, בטענה לבטלות החיובים בהיטלי סלילת כביש ומדרכה, אגרת הנחת צנורות מים, היטלי תעול, היטל ביוב והיטל שצ"פ שנדרשו מהמכון אגב קבלת היתרי בנייה בין השנים 2011 ועד 2015 ואשר שולמו זה מכבר, וזאת בנוסף לטענה לבטלות שתי דרישות תשלום ששלחה הערייה למכון ביום 31.10.2012 – דרישה לתשלום היטלי סלילת כבישים ומדרכות ודרישת לתשלום אגרת הנחת צנרת מים.

...

סבורני כי טענה זו עצמה של המכון משקפת את הקושי המובנה בניהול הליכים מקבילים כפי המבוקש על ידו.

סבורני כי גם אם כך המצב, בוודאי שאין מקום לדון בסוגיה זו במסגרת העתירה דנן שעניינה הוא בדרישות התשלום הנוגעות להיטלי סלילת כבישים ומדרכות ואגרת הנחת צינורות, ועל אחת כמה וכמה שאין לעשות כן לאור התביעה האזרחית האמורה, שאף בה עומדת על הפרק שאלת החיוב בהיטלי שצ"פ. לאור כל האמור, הריני מקבל את בקשת העירייה ומורה על דחיית הטענות והסעדים הנוגעים לחיובים בהיטלי הפיתוח ששולמו על ידי המכון אגב היתרי בנייה בין השנים 2011-2015.

כן מתייתר הצורך להידרש לראייה החדשה אותה ביקש המכון לצרף ביום 14.8.2018 ומעידה, לשיטתו, על דפוס חיוב שונה של מגורים לעומת גופים ציבוריים ועסקיים, בכל הנוגע להיטל שצ"פ. סוף דבר טענותיה של העירייה באשר לחיובים בהיטלי סלילת כביש ומדרכה, אגרת הנחת צינורות מים, היטלי תיעול, היטל ביוב והיטל שצ"פ שנדרשו מהמכון אגב קבלת היתרי בנייה בין השנים 2011 ועד 2015 ואשר שולמו על ידו והוא מבקש עתה את השבתם - מתקבלות.

כן הפניתה המשיבה לעת"מ (מרכז) 16085/09/16 מכון ויצמן למדע נגד עריית רחובות (17/06/18) ולאסמכתאות נוספות לעניין זה. לפי הפסיקה הנוהגת הן זו עליה מסתמכת העותרת והן זו עליה מסתמכת המשיבה, לצורך חיוב בעל מיגרש בהיטל שצ"פ צריכה להתקיים זיקת הנאה.

בעיניין מקורות הנ"ל, עליו מסתמכת העותרת נקבע בסעיף 17 לפסה"ד: "יוצא שעל מנת להטיל על בעל נכס חובת תשלום צריכים להתקיים שני מבחנים נפרדים; הראשון, קיומה של זיקת הנאה מספקת העומדת בדרישת הסף; והשני, היתקיים ארוע מגבש חבות. טיבו של הארוע המגבש תשתנה על פי חוקי העזר השונים ועל כן יש לבחון כל דרישת תשלום על פי חוק העזר הרלבנטי ולברר מהו הארוע המגבש המצדיק את דרישת התשלום". בעיניין מקורות הנ"ל, הדרישה להיטל שצ"פ בוטלה ע"י בית המשפט (בשונה מהמקרה דנן) בין היתר, בנימוק כי הרשות, המשיבה שם, לא טענה כלל כי נתקיים איזה מן האירועים המגבשים חבות לפי חוק העזר שחוקקה הרשות שם. משום כך נקבע כי לא קמה עילה לדרישת ההיטל (ס' 40 לפסה"ד).

...

אין כל הפליה בגביית היטל השצ"פ. הטענות לפגמים בהליכי חוק העזר, ולחוסר סבירות התעריפים שבו- היעדר סמכות עניינית את הטענות הנוגעות לתחשיב שעמד בבסיס קביעת תעריפי חוק העזר (כמפורט בסעיף 3 לחוק העזר) וכן כל טענה אחרת הנוגעת לתקפות חוק העזר בשל פגמים בהליך אישורו על ידי מועצת המשיבה, סבורני שיש לדחות בהעדר סמכות עניינית לבית משפט זה. סעיף 5.1 לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, התש"ס - 2000, הקובע את סמכות בית משפט לעניינים מינהליים, מוציא מגדר סמכותו של בית משפט זה "עתירה שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות ...". דומה שאין מחלוקת כי מעמד חוק עזר הינו כמעמד תקנות שכן בשני המקרים מדובר בחקיקת משנה שנעשתה ע"י מחוקק משנה אשר הוסמך לכך בחוק (ולעניין זה ראה והשווה לאמור בע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נגד עיריית חיפה (06/03/19)).

תשלום בכפל לטענת העותרת, בהתאם לתניות חוזה הפיתוח הנ"ל, סוכם כי המשיבה תבצע עבודות ציבוריות באתר הפארק וכי העותרת תשלם את הוצאות הפיתוח בהתאם לדרישות המינהל וכמתחייב בחוזה בגין הקרקע.

כן נאמר באותו מכתב " ... כי בכוונת המועצה לצאת למכרז לביצוע עבודות להקמת השטחים הפתוחים הנ"ל באמצעות מינהלת פארק מבוא כרמל וזאת לא יאוחר מסוף 12/2018". מועד מתן האישור הנ"ל הינו 20/02/18 לאור האמור, מקיים מכתב המהנדס את כל הדרישות שבסעיף 2 (ב)(1) לחוק העזר ועל כן נדחית הטענה לאי קיום הדרישות הנ"ל לצורך גביית ההיטל.

סוף דבר העתירה נדחית.

לטענת המשיבים העתירה יכולה היתה להיות מוגשת על ידי נישומים רבים בעיר רחובות, ובפועל אף הוגשו שתי עתירות על ידי עותרים ספציפיים בהן מועלות טענות זהות לטענות העותרת: עת"מ 7755-04-19 הוגשה על ידי מכון ויצמן ועת"מ 7330-04-19 הוגשה על ידי שני חברי מועצה בה הם תוקפים את החלטת מועצת העיר שלא לבטל את כלל חיובי היטל שצ"פ. בנוסף, הוגשו עתירות רבות על ידי נישומים להם הוצאו דרישות לתשלום היטל שצ"פ. חלק מהעתירות הללו הוגשו לפני החלטת המועצה מיום 18.2.19 אך הנישומים – העותרים - עידכנו את ביהמ"ש בדבר החלטת המועצה (ראו פרוט העתירות בסעיף 17 בבקשה לסלוק על הסף).

...

דעתי היא כי יש לדחות את הבקשה.

לאור האמור אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

לאחר שנמחקו בהסכמה העתירות הנוספות בתביעה, הודיעה ב"כ התובעת בעמ' 9 לפרוטוקול מ-22.11.20 שורות 22-24: "הטענה היחידה היא שלא בוצעו עבודות שצ"פ ציבוריות המקימות חובה בתשלום היטל שצ"פ עד למועד החיוב, ואין לחייב את התובעת בהיטל שצ"פ". העתירה שנותרה לבירור בתביעה היא האם יש להורות על השבת הסכום ששילמה התובעת לעירייה עבור היטל שצ"פ בסך 658,033 ש"ח בצרוף הפרישי הצמדה וריבית עפ"י חוק הרשויות המקומיות [ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה] תש"ם-1980.

בע"א 13/09 מזרחי ובניו נ' עריית בת ים, בסעיף 23 לפסק הדין אמר כב' השופט ג'ובראן: "העובדה כי הערייה לא הוכיחה כי הכריזה על העיר כאיזור איסוף [לעניין היטל תעול –י.ג] זהו פגם, אולם לטעמי פגם זה אינו מצדיק את ביטול דרישת התשלום, והשבת הכספים למערערות. הפגם במקרה דנן אינו יורד לשורש הסמכות של הערייה, ובעיקרו הוא אינו פגם מהותי המחייב בטלות...חשוב להדגיש כי הלכה למעשה למערערות לא נגרם כל נזק. נהפוך הוא, הנכסים הנדונים נהנים בפועל מהנקוז שמבוצע ע"י הערייה". בעע"מ 5946/14 עריית חיפה נ' בתי זיקוק לנפט בע"מ, בסעיף 26 לפסק הדין אמרה כב' הנשיאה חיות: "מכאן שאם המשיבות נהנו בפועל מעבודות התעול שביצעה הערייה... הן לא נפגעו בכך שחויבו בהיטל תעול לפני ההכרזה על מיתחם בז"ן חלק מאיזור איסוף מפרץ, ועל כן אין מדובר בפגיעה מהותית". לא מדובר בהחלטה הנוגעת לשצ"פ שעתיד להיבנות אלא על שצ"פ שכבר הוקם בשכונה ע"י הערייה נכון למועד החיוב בהיטל.

עפ"י הפסיקה בעיניין מכון ויצמן, גם כאשר המקרקעין כוללים בתוכם שטחים פתוחים של "ריאות ירוקות" עדיין ידרשו בעליהם לשלם היטל שצ"פ בגין שצ"פים הקיימים בשכונה או ברובע שבהם נמצאים המקרקעין.

...

באשר לאירוע המקים חיוב בהיטל שצ"פ רלוונטית לענייננו הוראת סעיף 3(א)(2) לחוק העזר, הקובעת: "היטל שטחים ציבוריים פתוחים יוטל על בעל הנכס בהתקיים אחד מאלה: .... אישור בקשה להיתר בנייה ". סעיף 3(ב) לחוק העזר לחוק העזר לחולון (שטחים ציבוריים פתוחים), התשע"ב – 2012 מורה: "היטל שעילתו אישור בקשה להיתר בניה ... ישולם גם אם בוצעו עבודות להקמת השצ"פ לפני תחילת חוק עזר זה". דין התביעה להחזר תשלום היטל שצ"פ ששילמה התובעת לעירייה להידחות.

סוף דבר דין התביעה להידחות.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח בתוספת הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

לטענת מכון ויצמן הוא אינו חב בתשלום החיובים המפורטים בדרישת התשלום כולם או מקצתם מאחר ודרישת התשלום פגומה מכל בחינה שהיא ויש לקבוע כי היא בטלה ולחלופין יש לבטלה מכל אחד מהטעמים (הרבים) שפורטו בעתירה, ויפורטו להלן, לא כל שכן לאור משקלם המצטבר: נטען כי אין לחייב את המכון בהיטל שצ"פ כיוון שבתחומו מצויים שטחים פתוחים מגוננים רבים המשמשים עבורו כשצ"פ לכל דבר; נטען כי החלטת מהנדס העיר בדבר קביעת שטחים צבוריים פתוחים שכונתיים או רובעיים ככל שהיא מייחסת "זיקת שימוש" כלשהיא בין שטחים צבוריים פתוחים כלשהם לבין הנכסים בתחום מכון ויצמן, בטלה; נטען כי קיימת שגיאה בחישוב תעריפי ההיטל מאחר ושטח המכון לא נכלל בתחשיב שנערך ומשכך התעריף שנקבע מביא להתעשרות העיריה, לחלופין נטען כי גם אם היה התעריף מחושב באופן המתחשב בשטחי המכון עדיין היו לוקים התעריפים בחוסר סבירות מהטעם שאינם קובעים מתכונת מופחתת לקמפוס דוגמאת מכון ויצמן ובכך חוטאים לעקרונות של צדק חלוקתי; נטען כי עילת החיוב של "תחילת ביצוע" מאפשרת לחייב רק נכסים "חדשים" ורק נכסים שניבנו או החלו ליהנות משצ"פ לראשונה לאחר תחילת חוק העזר, כשלטענת המכון תוספת לשצ"פ קיים איננה "תחילת ביצוע" של שצ"פ ועל כן, נכסים שנהנו משצ"פ לפני תחילת חוק העזר יכולים להיות מחויבים בהיטל רק בגין תוספות בניה חדשות ולא בגין נכסים ותיקים.

...

משני הטעמים המפורטים בתשובת העיריה אני סבורה שאין בעובדה שנפלו מספר טעויות אריתמטיות בתחשיב כדי להביא להתעשרות העיריה ויש לדחות את הטענה.

דין הטענה להידחות.

סוף דבר העיריה תחשב מחדש את גובי היטל השצ"פ שעל המכון לשלם בהתאם לאמור בסעיף 43 לעיל.