העותר 2 (להלן-העותר), שהוא מהנדס מכונות, מועסק על-ידי העותרת משנת 1962 ומשמש מנהל מחלקת עגורנים משנת 1981.
בלי קשר להעסקתו של העותר על-ידי העותרת, הוסמך העותר בשנת 1976 כבודק של אבזרי הרמה-בהתאם לסעיף 75 לפקודה; בשנת 978 הוסמך העותר לשמש בודק מוסמך למכונות הרמה-על-פי סעיף 81 לפקודה; ובשנת 1981 הוא הוסמך לשמש בודק דוודים-על-פי סעיף 115 לפקודה.
עם תעודת ההסמכה הראשונה נמסר לעותר-על-ידי המשיב-מסמך, שכותרתו: "פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל-1970. נוהל, נוהג והנחיות כלליות של מפקח עבודה הראשי לבודקים המוסמכים בעניין בדיקות ותסקירים".
בסעיף 2 למסמך זה נאמר:
"כעקרון כללי (מאז ומתמיד!) לא מתקבלים תסקירים לגבי ציוד כל שהוא, דהיינו דודים, קולטים, מעליות, מכונות הרמה וכו' מתוצרת עצמית של הבודק, או שתוכננו על-ידו, כשם שלא יתקבלו תסקירים מאת בודקים מוסמכים המועסקים על-ידי חברות בגין בדיקות ציוד מעבידיהם".
במשך השנים ביצעה העותרת את כל הבדיקות הדרושות על-פי הפקודה בציוד שברשותה באמצעות בודקים, שאינם מועסקים על-ידייה.
אולם "חששות בעלמה בדבר משוא פנים עתידי או חששות בדבר לחצים עתידים רק בגלל היות הבוד המוסמך עובדו של המפעל או בעליו של הציוד הטעון בדיקה-אין בכך כדי לשלול או להגביל את הסמכתו של הבודק ולאסור עליו לבדוק את ציוד המפעל בו הוא מועסק".
שהרי "חששות ניתן להעלות גם נגד כל בודק מוסמך ונגד כל קשר שהוא בין מזמין הבדיקה לבין הבודק, ולאו דוקא קשרי עובד-מעביד".
סבורני, כי יש לדחות עתירה זו על שני ראשיה, ותחילה לעניין סבירות ההגבלה.
...
אולם "חששות בעלמה בדבר משוא פנים עתידי או חששות בדבר לחצים עתידים רק בגלל היות הבוד המוסמך עובדו של המפעל או בעליו של הציוד הטעון בדיקה-אין בכך כדי לשלול או להגביל את הסמכתו של הבודק ולאסור עליו לבדוק את ציוד המפעל בו הוא מועסק".
שהרי "חששות ניתן להעלות גם נגד כל בודק מוסמך ונגד כל קשר שהוא בין מזמין הבדיקה לבין הבודק, ולאו דווקא קשרי עובד-מעביד".
סבורני, כי יש לדחות עתירה זו על שני ראשיה, ותחילה לעניין סבירות ההגבלה.
כפי שכבר נאמר לא אחת, רק חוסר סבירות קיצוני ומפליג, השולל את המסקנה, כי הפיתרון שנקטה רשות מינהלית יכול להימנות עם מרווח החלופות שהייתה נוקטת רשות סבירה, רק הוא יבוא בגדר אמותיו של שיקול-דעת בלתי סביר, המצדיק את פסילתו של הפתרון (בג"צ 653/79 והאסמכתאות שם).
בעניין אשר כזה בחר המשיב להטיות את הכף לצד המחמיר בבואו לשקול את האינטרסים השונים, שעליו להיתחשב בהם, סבורני, כי בכך הגשים המשיב בצורה סבירה את המטרה התחיקתית שבפקודה, ואין מקום לומר, כי אך חשש שוא הוא חששו, כי שני ה"כתרים", שיהיו לראשו של הבודק בבואו לבדוק בתוקף תפקידו כבודק מוסמך את כליו של מעבידו, עלולים לפגוע (ביודעין ושלא ביודעין) במידת האובייקטיביות הנדרשת מבודק שהוסמך על-פי הפקודה.
אולם, לסברתו, "סמכות זו קיימת ונובעת מעצם הסמכות להעניק את התעודה, לשנותה או לבטלה".
סבורני, כי בנידון זה יש מקום להבחנה בין תנאים, הבאים להגביל את היקפה של תעודת הסמכה מסוימת, לבין תנאים מגבילים, החלים על כלל הבודקים.
