עתירת ישיבות חיילים משוחררים לשוויון בתמיכות כספיות

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 585/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת א' פרוקצ'יה העותרים: 1. אירית קלכמן 2. אורה בוסתן נ ג ד המשיב: ראש המטה הכללי רב אלוף שאול מופז עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: כ"ה באייר תשס"ב (7.5.02) בשם העותרים: עו"ד ש. צפורי, עו"ד ע. סבוראי ועו"ד ש. רכבי בשם המשיב: עו"ד א. דגן ][]פסק-דין

אולם ברקעה ניצב השכול, וכתמיד, במציאות הכאובה של ארצנו, יש קושי לנתק את הדיון בסוגיות החיים המעשיות – ובהן הסוגיות הכספיות – מההזדהות הרגשית העמוקה עם אלה שנגזר עליהם להיתמודד יום יום ושעה שעה עם אובדן יקיריהם בשירותם בצה"ל. חרף הקושי האמור, על המשפט, כתמיד, לומר את דברו, ועל עקרונות היסוד של שילטון החוק, המינהל התקין, וערך השויון לשמש אמות מידה לבחינת פעולותיו של המינהל הצבורי.

להכרה רטרואקטיבית זו משמעות כספית, והמטרה העומדת מאחורי עתירת העותרות היא לזכות את אלמנות טייסי המילואים בגימלה נוספת הנתנת לשאיריו של חייל קבע שנספה, ומשולמת להם מכח חוק שירות הקבע בצה"ל (גמלאות) (נוסח משולב), התשמ"ה-1985.

עתירתן נפתחת בשירו של חיים חפר "ריב אלמנה", המסתיים באלו המילים: "לכאורה – ענין של כסף, לכאורה – ענין של "שמירה על התנאים" אבל האיש ההולך אל המערכה, האיש אשר כולם בו גאים, האיש אשר מותו אולי יבוא לו פתע בתוך סערת הקרב, מוכרח לדעת כי אנחנו נהיה היד התומכת, אנחנו המדינה, אנחנו חבריו".

ניסחה זאת השופטת נתניהו בדבריה מאירי העיניים: "נקודת האיזון בין אינטרסים מתחרים אלה אינה ניתנת לקביעה על פי נוסחה כללית מוגדרת מראש. היא צריכה מלאכת איזון מורכבת. היא תלויה במשקלם היחסי של כל אחד מהאינטרסים הללו. אך היא תלויה לא רק במשקלם של האינטרסים הכלליים העקרוניים, שאין לכבול את ידי הרשות, מחד, ושיש לשקוד על אימון הציבור ברשות, מאידך. היא תלויה גם במשקלם הסגולי ובאופיים של העיוות והסטייה של ההבטחה מנורמות מקובלות, ראויות ורצויות, שהצורך להשתחרר מהן גם הוא מאנטרס הציבור, ואף במידת הפגיעה באנטרס ההסתמכות של מקבל ההבטחה, אף אם (כך הפסיקה) לא שינה את מצבו לרעה עקב ההבטחה" (בג"צ 5018/91 גדות, תעשיות פטרוכימיה בע"מ נ' ממשלת ישראל, פד"י מז(2), 773, 785).

...

סוף-דבר נוהל ההתחייבות הרטרואקטיבי לשירות קבע בצה"ל שהונהג על ידי מפקדים ביחידות חיל האויר הינו נוהג פסול שאינו יכול לעמוד.

ת השופט א' מצא אני מסכים להכרעתה של חברתי הנכבדה, השופטת פרוקצ'יה. אני סבור כי עלה בידי העותרות להוכיח, באמצעות התצהירים שצורפו לעתירתן ובאמצעות הטפסים הריקים שעליהם הוחתמו בעליהן המנוחים ושנשמרו בידי חיל האוויר, את עצם קיומה של הבטחה מינהלית שניתנה לטייסי המילואים, בחלק מן הטייסות, בידיעתם ועל דעתם של מפקדים בכירים בחיל.

ואולם, לנוכח פגמיו החמורים של הנוהל הפסול, אף אני - כחברתי השופטת פרוקצ'יה - הגעתי למסקנה כי אין מנוס מהכרזה על בטלותו מעיקרה.

בבית המשפט העליון בש"פ 1318/15 לפני: כבוד השופטת א' חיות העורר: מקסים ז'דאן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.2.2015 במ"ת 57612-12-14 שניתן על ידי כבוד השופטת ד' שריזלי תאריך הישיבה: י"א באדר התשע"ה (2.3.2015) בשם העורר: עו"ד פולינה סורין בשם המשיבה: עו"ד אייל כהן החלטה

על פי הנטען באישום השני (בו מואשם העורר), קשר חייל בשירות סדיר בשם ריצ'רד יחד עם העורר ושני נאשמים נוספים לקבל לידיהם רובה צה"לי מסוג מיקרו תבור ולמכור אותו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המדינה לעצור את ששת הנאשמים עד תום ההליכים נגדם ובדיון שהתקיים בבקשה ביום 13.1.2015 הסכימה ב"כ העורר לקיומן של ראיות לכאורה.

עם זאת, המליץ שירות המבחן לאפשר את שיחרורו של העורר לחלופת מעצר בפקוח הוריו ואחותו, בציינו כי מדובר באנשים נורמאטיביים המגלים דאגה למצבו, ומתוך הנחה שהסנקציה שהוטלה עליו עד כה, התמיכה המשפחתית ונכונותו לשתף פעולה עם שירות המבחן במסגרת טיפולית, עשויים להפחית את הסיכון הנשקף ממנו.

הטרוניה העיקרית שמעלה העורר בערר דנן נוגעת לשאלה האם הופר השויון בינו ובין ארד, ולטענתו כתב האישום מייחס להם מעורבות זהה באירועים ועל כן היה מקום לשחרר גם אותו למעצר בית.

העורר: "עשרים אלה תיתן להוא האחר" ויטלי: "נו" העורר": "אני ואתה מחר ניפגש, נדבר ונחליט כמה מגיע לריצ'י, יחלק ת'חלק שלו, אל תידאג, לא [...] הוא לא [...] הוא לא יישאר בלי כסף" (וראו גם שיחה 535 בה אומר העורר לויטלי "הוא בבית. בפניו [בפני ריצ'רד] אל תוציא שום דבר. קודם אני אפגש איתך, נדבר, אני צריך לדבר איתך על זה ואחר נעשה, אחר נתן לו את מה שצריך. הבנת" (שיחה 483).

...

העורר טוען עוד כי המסקנה אליה הגיע בית המשפט אף אינה מתיישבת עם האמור בכתב האישום לפיו חלקו בקשר דומה לחלקו של ארד.

ומנגד, הראיות לכאורה עליהן הצביע העורר בעניין זה (הודעתו של ארד במשטרה וכן שני עמודים מהודעתו של ריצ'רד בפני המשטרה הצבאית), אין בהן כדי לסתור את המסקנה האמורה העולה, לכאורה, מתמלילי השיחות הנ"ל ועל פני הדברים עולה לכאורה מהודעות אלה כי ארד וריצ'רד אינם מעורים במידת מעורבותו של העורר בפרשה, הנלמדת לכאורה מתמלילי שיחותיו עם ויטלי.

אשר לטענת העורר לפיה המסוכנות הנשקפת ממנו מופחתת נוכח מעורבותו של סוכן מדיח בעסקה, טענה זו דינה להידחות ולו מן הטעם שאישר העורר עצמו בטיעוניו, ולפיו לא היה כל קשר בינו ובין הסוכן.

אשר על כן, הערר נדחה.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 11075/04 בג"ץ 64/05 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ד' ברלינר העותרים בבג"ץ 11075/04: 1. דוד גרבי 2. גלעד טפיאס 3. אגודת הסטודנטים של המרכז הבין תחומי הרצלייה העותרים בבג"ץ 64/05: 1. טל גבאי 2. ליאת סבהט 3. אגודת הסטודנטים של המכללה למנהל ראשון לציון נ ג ד המשיבים בבג"ץ 11075/04: 1. שרת החינוך התרבות והספורט – יו"ר המועצה להשכלה גבוהה 2. שר האוצר המשיבים בבג"ץ 64/05: 1. שרת החינוך התרבות והספורט – יו"ר המועצה להשכלה גבוהה 2. שר האוצר 3. הוועדה לתיכנון ולתקצוב - המועצה להשכלה גבוהה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: כ"ד באדר התשס"ז (14/3/07) בשם העותרים בבג"ץ 11075/04: עו"ד רענן הר זהב בשם העותרים בבג"ץ 64/05: עו"ד אבישי חלפון בשם המשיבים בבג"ץ 11075/04 ובבג"ץ 64/05: עו"ד יובל רויטמן ][]פסק-דין

הדרך בה נעשים הדברים כרגע מביאה לטענת העותרים להפלייתם של מגזרים שלמים, הנמנים עם שכבות המצוקה, וגורמת לכך שהסבסוד מגיע דוקא לשכבות המבוססות והחזקות שאינן זקוקות לו. השויון שצריך להנחות ולהכתיב את חלוקת הכספים, אינו שויון פורמלי כי אם מהותי.

לטענתם, מדובר בכספי ציבור "רשויות השילטון הן נאמני הציבור, והוצאתם של כספים אלה וחלוקתם צריכות להעשות בדרך העולה בקנה אחד עם נאמנות זו. מבחינת המהות, מחייבת דרך זו שיכנוע, כי המטרה שלשמה נועדו הכספים היא מטרה שיש למדינה עניין לתמוך בה. התמיכה צריכה להעשות על-פי עקרונות של סבירות ושויון" (בג"ץ 59/88 ח"כ צבן נ' שר האוצר, פ"ד מב(4) 705 (1989), 706).

חוק הלוואות לשכר לימוד, תשס"ב-2002 ס"ח 92, קרן הפקדון לחיילים משוחררים ובנות שירות, כמו גם הלוואות הניתנות על-ידי מוסדות ההשכלה הגבוהה (לרבות הלא מתוקצבים) עצמם.

...

לא מצאנו ממש בטענותיהם המהותיות של העותרים באשר לחוסר השוויון שמתבטא בכך שהם נאלצים לשלם שכר לימוד העולה פי שלשה על זה של עמיתיהם באוניברסיטאות.

ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מצטרפת בהסכמה למסקנתה של חברתי, השופטת ברלינר, כי דין העתירות להידחות.

כחברתי, השופטת ברלינר, אף אני סבור כי את הפתרונות יש לחפש בשלבים מוקדמים הרבה יותר, ואלה אינם ממן העתירות שבפנינו.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9569/05 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר העותר: עמוס קלוש נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל - שר הבטחון 2. משרד הבטחון - אגף השקום עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ה' באב תשס"ח (6.8.08) העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד ד' מארקס ][]פסק-דין

מוסיף העותר וטוען כי קיימת הפליה העומדת בסתירה לרוחו של חוק הנכים בין חיילים בשירות סדיר – אשר מועד תחילת נכותם נקבע ליום שחרורם משירות סדיר, לבין חיילים בשירות קבע – אשר מועד תחילת נכותם נקבע ליום החבלה; כי המשכות ההליכים בעיניינם של נכים הזכאים לתגמולים לפי חוק הנכים (להלן: נכי צה"ל) אשר ממתינים לועדות הרפואיות חמורה פי כמה בהשוואה לנכים הזכאים לתגמולים מהמוסד לביטוח לאומי (להלן: נכי המוסד לביטוח לאומי), ובכך מופלים אלה הראשונים לרעה; כי בפני אגף השקום פתוחה הדרך לערער בפני הועדה הרפואית עצמה, בעוד בפני הנכה פתוחה האפשרות לערער בפני בית המשפט בלבד, מצב המבטא חוסר שויון בין הצדדים; וכי דמי הניידות להם זכאים נכי צה"ל מעודכנים פעמיים בשנה ללא תלות בעליית מחירי הדלק, ובכך הם מופלים לרעה לעומת נכי המוסד לביטוח לאומי, אשר לגביהם מעודכנים דמי הניידות מדי שנה או כאשר מחיר הדלק עולה מעל 4%.

ברם, העותר נימנע מלהביא כל ראיה המוכיחה את טענתו או תומכת בה, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענתו.

טענה זו לא ברורה, אולם ככל שהעותר מתכוון לעידכון תגמולי הנכים וההטבות הניתנות להם בהתאם להוראות חוק תוכנית החרום הכלכלית (תקוני חקיקה להשגת יעדי התיקצוב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2002-2003), התשס"ב-2002, הרי שסוגיה זו תלויה ועומדת בבג"ץ 430/08 ארגון נכי צה"ל נ' שר הביטחון.

...

בכל האמור בטענת העותר כי על תשלומים שלא שולמו לנכי צה"ל לשאת ריבית והצמדה בהתאם לפרמטרים המשמשים את בית הדין לעבודה, טענה זו דינה להידחות אף היא.

אשר לטענת העותר בדבר הצמדת דמי הניידות למחירי הדלק, לא שוכנעתי כי ההסדר הנוהג כיום הינו בלתי סביר באופן אשר מצדיק את התערבותו של בית משפט זה. כפי שפירטו המשיבים בתגובתם, תשלום דמי הניידות ניתן לנכי צה"ל כהטבה, והוא מורכב מצירופם של שני רכיבים שונים: הוצאות משתנות והוצאות קבועות.

כן אבקש להפנות לאמור בסיפא להחלטתו של בית משפט זה מיום 2.5.2007, המבהירה כי "בכל הנוגע לטענותיו הפרטניות המתייחסות לדרגת נכותו ולתגמולים רשאי העותר לפנות לוועדות המוסמכות ולא לבית משפט זה". סוף דבר, העתירה נדחית.

העותרות הן ישיבות תורניות בהן לומדים חיילים משוחררים ששרתו שירות מלא בצה"ל. העותרות מבקשות כי יוצא צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תושוונה התמיכות הכספיות המשולמות להן לאלו הניתנות לישיבות ההסדר ולישיבות המוגדרות כישיבות גבוהות המעודדות לשירות צבאי (להלן: ישיבות מעודדות גיוס).

מוסד ציבור מוגדר בסעיף כגוף "הפועל למטרה של חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה, בריאות, ספורט או מטרה דומה". סעיף קטן 3א(ד) לחוק קובע כי הסכום אותו הקציבה הממשלה לתמיכה במוסדות ציבור מסוג מסוים "יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים". בהתאם לאמור בסעיף 3א הנ"ל, ביום 30.6.1992, קבעה הממשלה מבחנים לחלוקת כספי תמיכה למוסדות תורניים (ראו, י"פ התשנ"ב 4020, בעמ' 3737).

...

כמו כן טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות גם לגופה.

דיון והכרעה דין העתירה להידחות על הסף.

מן הטעמים שפורטו לעיל, העתירה נדחית.