עתירת ועד מקומי נקופה נגד העלאת תעריף ארנונה

השופטת י' וילנר: עתירה זו עניינה בבקשת העותר – ועד מקומי בית נקופה – להורות למשיבה 1, היא המועצה האזורית מטה יהודה (להלן: המועצה), להמנע מהעלאת תעריף הארנונה למגורים לתושבים המתגוררים ביישוב אותו מייצג העותר.

סעיף 5(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים קובע כי בית המשפט לעניינים מנהליים ידון באלה: "עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה ולמעט עתירה שהסעד העקרי המבוקש בה ענינו התקנת תקנות, לרבות ביטול תקנות, הכרזה על בטלותן או מתן צו להתקין תקנות (להלן – עתירה מינהלית)". סעיף 1(א) לתוספת הראשונה לחוק (להלן: התוספת הראשונה) קובע כדלקמן: "ארנונות – עניני ארנונה לפי כל דין, למעט החלטות שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד". עולה מכך כי, ככלל, עינייני ארנונה, למעט החלטות של שר הפנים, שר האוצר או שניהם יחד (בכפוף לאמור בסעיף 1(ב) לתוספת הראשונה), יידונו לפני בית המשפט לעניינים מנהליים.

...

לבסוף, אף דינה של טענת העותר כי לסוגיה הנדונה השלכות רוחב המצדיקות דיון בבית משפט זה להידחות.

נוכח כל האמור ובשים לב להלכה המושרשת כי ככלל לא יידרש בית משפט זה לעתירה מקום בו קיים לעותר סעד חלופי (בג"ץ 3188/18 וסילייב נ' שר הפנים, משרד הפנים, פסקה 2 (24.6.2018)), דין העתירה להידחות על הסף.

דין הבקשה להידחות, שכן בית משפט זה אינו נוהג להעביר עניינים שהוא אינו דן בהם אל הערכאה המוסמכת, מאחר שדרך ההתדיינות לפני בית משפט זה שונה מדרך ההתדיינות לפני בתי המשפט לעניינים מינהליים (ראו: בג"ץ 1554/02 אברהם נ' האפוטרופוס הכללי (7.4.2002); בג"ץ 9383/17 רוזנבלט נ' המרכז לגביית קנסות, פסקה 5 (11.12.2017)).

סוף דבר: נוכח כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות על הסף.

נוכח הכרתה של המשיבה באחריותה לתשלום חיובי הארנונה בגין שטחי הבור, ומאחר ותוספת חיוב הארנונה שהמבקשת נדרשה לשלם למועצה בגין שטחים אלה עמדה על כ- 550,000 ₪ לשנה, סוכם ביני לבין מר קובי שלום ורוני דגן שכל עוד ההליכים המשפטיים עם המועצה לגביי חיובי הארנונה יתנהלו בביהמ"ש, ועד הכרעה סופית בשאלת חיובם של שטחי הבור בארנונה, תקפיא המבקשת את תשלום דמי השכירות המוסכמים, שסכומם השנתי דמה פחות או יותר לסכומי תוספת החיוב בארנונה שנדרשה המבקשת לשלם בגין שטחי הבור, ונקבע שלאחר שההליכים המשפטיים יסתיימו, ככל שיקבע שהחיוב נותר בעיינו, תשלם המבקשת את החיוב למועצה, ובין הצדדים תערך היתחשבנות לגבי יתרת דמי השכירות המניעים למשיבה, לאחר שיופחתו מהם סכומי הארנונה הנדרשים בגין שטחי הבור.

אם הייתה נכונה טענת "י.ג.ד." שהעתירה הוגשה בשם "אפריקה ישראל בע"מ", יש להניח שהיא זו שהייתה משלמת את שכר טירחת עורכי הדין ולא "י.ג.ד.". "י.ג.ד" פעלה בעצמה להפחתת "הארנונה" והגישה בעצמה את העתירה לבית המשפט נגד המועצה המקומית סביון, משום שהיא ידעה היטב שעל פי "הסכם השכירות", חלה עליה חובת תשלום "הארנונה" על כל המקרקעין.

העותרת הגישה השגה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות בגין הגדלת חיוב הארנונה לשנים 2010-2009 במסגרת ההשגה העלתה העותרת טענות בעיניין מבנים המוחזקים בנכס על ידי מחזיקים אחרים שיש לחייבם בנפרד באופן ישיר, שימושים עיסקיים הנעשים בנכס אותם יש לחייב לכל היותר בתעריף עסקי רגיל ולא בתעריף קנטרי קלאב, חיובה בגין שטחי אדמת בור שאינם סלולים ולא נעשה בהם שימוש והם "אדמת בנין" הפטורה מארנונה, וכן חיוב בגין שטחים בהם לא נעשה שימוש ולכן אינם בבחינת "קרקע תפוסה" ואין לחייבה בגינם.

...

אני דוחה את התביעה האישית נגד מיכל ויוסף בנימין.

אני דוחה את הבקשה ל"פיצול סעדים" לו עתרה "י.ג.ד." בסעיפים 118-117 בכתב התביעה שכנגד.

הוצאות נוכח תוצאת פסק הדין - התביעה העיקרית והתביעה שכנגד – אני מחליט שלא לעשות צו להוצאות.

לא מן הנמנע, שהדבר נעשה במטרה (או גם במטרה) להטיל על העותרת ארנונה בשיעור גבוה יותר, וראה דברי יו"ר ועדת הגבולות, בדיון בענין של חפץ חיים: "בצו הארנונה שטחים שנמצאים מחוץ לועד המקומי התעריף יותר גבוה, כך שהמועצה יכולה להנות משטחים מניבים". לא ניתן גם לשלול כמופרכת לחלוטין את הטענה, שהיתה כאן למעשה העדפה של עסקים השייכים לקבוץ (=לוועד המקומי), או שהועד המקומי נהנה מהם כלכלית, טענה שהועלתה בסע' 55-54 לעתירה, ובסע' 14 לסיכומים, ומלבד "זעקות הקוזאק הנגזל", לא ראיתי כל מענה לגופו של ענין, ביחס לטענה זו. אינני מקבל את טענת העותרת, ככל שהטענה נוגעת לנכס של העותרת, כי המשיבה חרגה מעקרונות ההסדרה שהיא עצמה קבעה.

...

לא מן הנמנע, שהדבר נעשה במטרה (או גם במטרה) להטיל על העותרת ארנונה בשיעור גבוה יותר, וראה דברי יו"ר ועדת הגבולות, בדיון בענין של חפץ חיים: "בצו הארנונה שטחים שנמצאים מחוץ לוועד המקומי התעריף יותר גבוה, כך שהמועצה יכולה ליהנות משטחים מניבים". לא ניתן גם לשלול כמופרכת לחלוטין את הטענה, שהיתה כאן למעשה העדפה של עסקים השייכים לקיבוץ (=לועד המקומי), או שהועד המקומי נהנה מהם כלכלית, טענה שהועלתה בסע' 55-54 לעתירה, ובסע' 14 לסיכומים, ומלבד "זעקות הקוזאק הנגזל", לא ראיתי כל מענה לגופו של ענין, ביחס לטענה זו. אינני מקבל את טענת העותרת, ככל שהטענה נוגעת לנכס של העותרת, כי המשיבה חרגה מעקרונות ההסדרה שהיא עצמה קבעה.

אינני מקבל טענה זו, ואיני יודע על מה היא נסמכת.

לסיכום, אני מקבל את העתירה, ומבטל את הודעת החיוב שקיבלה העותרת מיום 11/10/20 (נספח 1 לעתירה), בשל כך שהוטלה בניגוד לדיני הקפאת הארנונה.

הצדדים הסכימו כי הפלוגתות יוכרעו על סמך חומר שיגישו הצדדים וטענותיהם , כאשר התעריף שיקבע יהיה תקף משנת 2008 ו/או 2009 לפי הענין ויחייב לשנים אלה ועד שנת 2012, בכפוף לעדכונים על פי חוק ההסדרים.

לטענתה, העותר חייב את המועצות המקומיות המקבלות את שירותיו (לרבות את המשיבה), לפי תעריף למ"ק שפכים ללא מרכיב הארנונה וכי החיוב בארנונה מוסיף לתעריף כ- 35% לכל מ"ק, שלעותר כיום אין מקור לכסוי הגירעון שנוצר עקב החיוב הרטרואקטיבי.

הדברים אמורים בכך שדרישת תשלום הארנונה נעשתה למספר שנים בעבר, לאחר שהעותר דרש מהמשיבה תשלום עבור שירותיו, כאשר הדרישה נעשתה ללא כל פירוט וכאשר בהמשך המשיבה אף קזזה את חובות הארנונה הרטרואקטיביים, שנדרשו לראשונה מבלי שניתנה לעותר אפילו הזכות להשיג עליהם, כנגד חובה שלה.

ב"כ העותר טענה כי גם המשיבה עצמה טענה בכתב התשובה לעתירה כי קבעה את התעריף בו חייבה את העותר "לפי המקובל ברשויות מקומיות אחרות" ולפיכך היה עליה, לקבוע לכל היותר תעריף דומה ולא תעריף מופקע.

...

גם בעת"מ (חיפה) 1123/03 ברבור נעמן בע"מ נ. עירית עכו נקבע על ידי כבוד השופט י. גריל כי : "נראה לי שראוי לחלק את מודל ההשוואה לעניין בחינת סבירות המס, לשני מעגלים אשר שונים, לטעמי לפחות, לא רק בפרמטרים שראוי שייבדקו לפיהם, קרי- ההשוואות העובדתיות, אלא גם במישור הנורמטיבי, ובטענות המשפטיות הרלוונטיות. נהמעגל הראשון הוא מעגלה הפנימי של הרשות נשוא הדיון. במסגרת מעגל זה יכול שתיבדקנה שאלות משפטיות בדבר אפליה או אולי שקילת שיקולים זרים..... המעגל השני לעומת זאת הינו מעגלן של הרשויות האחרות, שקביעות שיעורי הארנונה שלהן מובאות לצורך השוואה. במסגרת זו תבחן הערכאה השיפוטית את מידת סבירותה של החלטת הרשות אל מול רשויות אחרות הדומות מבחינה מהותית לרשות נשוא הדיון. עיתים יכול שתהא אבחנה זו מטושטשת במקצת, אך נראה לי שאבחנות אלה חשובות בכל זאת לסיווג הקריטריונים.כך, למשל, יכול שטענות כנגד מדיניות מסוימת שנוקטת רשות בתחומה תיתמכנה בהשוואות לרשויות אחרות הנוהגות בצורה שונה, אך השוואה זו תהיה רק אחד

לפיכך אין מקום להתערב בתעריף שנקבע ל"קרקע התפוסה לעסק" דהיינו – 6.20 ₪ למ"ר. התוצאה: מכל האמור אני קובעת כדלקמן: 66.1 העותר יהיה חייב בתשלום ארנונה למשיב החל מ- 11.11.08 ואילך.

המשיבה תשלם לעותר שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ. ניתן היום, יי"א אלול תשע"ג, 17 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.

המבקשת עותרת, למעשה, להשיב את מרכיב הארנונה המתייחס לתוספת הארנונה לשנת 2001 אשר חושבו כבסיס לתעריפי הארנונה לשנים 2008-2009, וביתר דיוק להשיב את הארנונה שנגבתה ביתר, לטענתה, מחודש פברואר 2008 ועד לחודש פברואר 2010 (24 החודשים קודם הגשת הבקשה לאישור).

שם נבחנה עתירה שהופנתה, בין היתר, כנגד חוקיות צוי הארנונה שנחקקו על ידי העיריה – עריית יהוד, החל משנת 1986 ואילך.

אין בידי לקבל טענה זו. בנוהל הגשת בקשה להיתר חריג לתעריפי ארנונה לשנת 2006 שפורסם צוין כי על רשות מקומית אשר קיבלה החלטה "לשינוי סיווג/תת סיווג/ ו/או העלאה חריגה ו/או הפחתה חריגה בארנונה בנסיבות מיוחדות, שיש בעקבותיה שינוי בשיעור הארנונה המוטל על הנכס מעל לשעור העידכון שניתן להטיל כדין" להגיש בקשה למשרד הפנים לאישור השינוי המבוקש.

...

אין בידי לקבל טענה זו. בנוהל הגשת בקשה להיתר חריג לתעריפי ארנונה לשנת 2006 שפורסם צוין כי על רשות מקומית אשר קיבלה החלטה "לשינוי סיווג/תת סיווג/ ו/או העלאה חריגה ו/או הפחתה חריגה בארנונה בנסיבות מיוחדות, שיש בעקבותיה שינוי בשיעור הארנונה המוטל על הנכס מעל לשיעור העדכון שניתן להטיל כדין" להגיש בקשה למשרד הפנים לאישור השינוי המבוקש.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי דין בקשת האישור להידחות.

אני דוחה את הבקשה לאישור.