בכתב התביעה ובפסק הבוררות עולה, כי "רכיב התביעה היחיד אותו תובע התובע הנו שכר עבודתו אשר לא שולם לו וכי אין בתביעת המשיב כל רכיב אשר מקורו בחקיקת המגן ו/או בצוי ההרחבה המעניקים זכויות סוציאליות ואשר לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לידון בהם, משמע תביעת המשיב וכך גם פסק הדין הנו תביעה חוזית טהורה לשכר עבודה אשר לא שולם מכוח הסכם עבודה לתקופה קצובה." (סעיף 10 לתגובה לבקשה).
שכן, זכויות קוגנטיות עליהן אין הצדדים רשאים להתנות או לוותר הנן בגדר נושאים שלא ניתן לידון בהן בהליך בוררות:
"הלכה היא, כי סיכסוך הנוגע לזכויות עובד על-פי חוקי המגן אינו יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע, כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". זכויות המגן זכו להגנה קוגנטית מאת המחוקק על יסוד מדיניות סוציאלית המכוונת להגן על העובד, וברי כי אין להסכים עליהן ולשנותן, שאם לא כן - לא יוגן העובד מפני לחץ וניצול, וההגנה עליו תסוכל.
אלה מכבידים על סכויי העירעור להיתקבל, וזאת מלבד הכלל כי היתערבות בפסק בוררות הנה צרה ומוגבלת.
לשם השלמת התמונה, בבג"צ 760/79 דיין – בית הדין הארצי, פ"ד ל"ד(3) 820, 824), אליו הפניתה הקבוצה, נקבעו, בין היתר, הדברים הבאים:
"האם זכותו של העובד לשכר העבודה יכולה לשמש נושא להסכם בין המעביד לבין העובד והאם ניתן למסור הסיכסוך בגינה לבוררות? בעיניין זה קבע בית-הדין הארצי בהחלטתו נשוא עתירה זו כי "אין ספק שהזכות לשכר עבודה עצמו היא זכות במשפט האזרחי, ובתור שכזאת היא בת- בוררות" (ראה גם לב/3-36 "הסנה" חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' אברהם פלצנר פד"ע ד 267).
...
לפיכך, אנו סבורים כי השכר המגיע למשיב הוא זכות חוזית הנובעת מחוזה העבודה בין הצדדים ומכאן שאין המדובר בזכות מגן שאינה ברת בוררות כפי שטוען המבקש אלא בזכות חוזית בה היה הבורר מוסמך לדון ולהכריע.
אנו סבורים כי מדובר בטענות שהועלו בעלמא, ללא כל פירוט וללא הפניה לעילות ביטול, למעט סעיף 3 לחוק הבוררות, העוסק בהיעדר סמכות אשר אליו נתנו את עמדתנו, וככאלה אינן מהוות עילה לביטול פסק הבוררות.
סוף דבר:
הבקשה לאישור פסק הבוררות מתקבלת, והבקשה לביטול פסק הבוררות נדחית.
