עתירת הסתדרות העובדים נגד פסק דין בית הדין הארצי לעבודה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 8106/21 לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ העותרים: 1. י.ב שיא משאבים בע"מ 2. קפלן את לוי בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. TEAME FSAHAYE KIBROM 3. WONDEM DRAR 4. TESFAY GBAR MADAIM 5. RUSOM MUSSIE משיבים פורמליים: 1. ההסתדרות הכללית החדשה 2. ארגון חברות הניקיון בישראל 3. קו לעובד 4. היועץ המשפטי לממשלה עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותרים: עו"ד שמואל אזולאי ][]פסק-דין

העתירה שבפנינו מכוונת כנגד פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 2.9.2021 (בר"ע 52980-11-20, הנשיאה ו' וירט-ליבנה, השופטים ר' פוליאק ו-ח' אופק גנדלר, ונציגי הציבור י' רחמים ו-צ' טבצ'ניק).

...

לטענת העותרות, פסק-דינו של בית הדין הארצי לעבודה קובע הלכה בסוגיה עקרונית כללית בתחום יחסי העבודה שלא נדונה קודם לכן בערכאות, ועל כן מדובר במקרה חריג המצדיק התדיינות נוספת בפני בית משפט זה. לאחר שעיינו בעתירה ובנספחיה מצאנו כי דינה להידחות, מבלי להידרש לתגובה.

לא מצאנו כי מדובר באחד מאותם מקרים חריגים.

בנסיבות אלה, ולאחר שעיינו בפסק-הדין המקיף שניתן על-ידי בית הדין הארצי לעבודה, לאחר שניהל הליך יסודי ומעמיק, התרשמנו כי לא נפל בו דופי.

לפיכך, אין מקום להתדיינות נוספת בנושא בפני בית משפט זה. סוף דבר: העתירה נדחית.

העתירה שלפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי) בעב"ל 66854-11-20 (השופטים א' איטח, ס"נ, ל' גליקסמן ור' פוליאק ונציגי הציבור ע' אלטשולר זמני וב' סמו) מיום 29.6.2021, אשר אישר את פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב (להלן: בית הדין האיזורי) בב"ל 60622-08-18 (השופטת א' דגן-טוכמכר ונציגי הציבור א' באומל וי' פינקלשטיין) מיום 28.10.2020, במסגרתו נדחתה תביעתם של העותרים לזכאות לקיצבת שאירים.

שאלה כאמור מצדיקה לדידם את התערבותנו בפסק דינו של בית הדין הארצי, בהתאם להלכות החלות בכגון דא. בהקשר זה טוענים העותרים לחוסר אחידות בין פסקי הדין היוצאים תחת ידיהם של בתי הדין לעבודה בנוגע לאופן שבו יש להכריע בסוגיית הקשר הסיבתי העובדתי על ידי הערכאה המבררת.

עוד נפסק כי היתערבות כאמור שמורה רק למקרים בעלי חשיבות ציבורית רחבה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63, 90-88 (1997)).

...

יחד עם זאת, נקבע כי יש לדחות את התביעה בעקבות פער הזמנים בין אירוע הפיטורים לקרות ההתאבדות.

פסק דינו של בית הדין הארצי אישר את החלטת בית הדין האזורי בקבעו כדלקמן: "אשר לאירוע הפיטורים עצמו: כאמור, התאבדות המנוח התרחשה כשנה וחודש לאחר פיטוריו. מבלי להידרש לטענת המוסד הנסמכת על הפסיקה, שלפיה די בהעדר סמיכות הזמנים בין הפיטורים לבין ההתאבדות כדי לשלול הכרה בהתאבדות כפגיעה בעבודה, הרי שבענייננו מגרסת התביעה, הנתמכת בתצהירי אלמנתו וחבריו של המנוח, עולה כי מאז אירוע הפיטורים פעלו אצל המנוח גורמים רבים שהובילו להתדרדרות הדרגתית במצבו הנפשי של המנוח, ובעיקרם העדר הצלחה לשוב למעגל העבודה, עת נחל אכזבות רבות במהלך התקופה שבין הפיטורים לבין ההתאבדות. לטעמנו אירועים אלה [...] מנתקים בהיבט המשפטי את הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין ההתאבדות, גם אם נניח כי אירוע הפיטורים גרם לדחק נפשי מסוים במועד הפיטורים, או בסמוך לאחר מכן. נבהיר כי מבחינה משפטית, אין לראות במצב נפשי הנובע מהעדר הצלחה להשתלב במקום עבודה לאחר פיטורים, חלק מהאירוע המיוחד של הפיטורים, הקשור לעבודה. מדובר בנזק מרוחק, שאינו נובע ישירות מהפיטורים אלא מגורמים חיצוניים למקום העבודה ולפיטורים, כמו מצב השוק וכישוריו של המפוטר". מכאן העתירה שלפנינו.

לאחר שעיינתי בעתירה על נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף וזאת אף מבלי לבקש את תגובת המשיבים.

העתירה נדחית אפוא בזאת.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 4718/20 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופטת י' וילנר העותר: אמנון בונפלד נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. חברת תרכובות ברום בע"מ 3. אבנר בן סניור 4. וועד העובדים, תרכובות ברום בע"מ 5. הסתדרות העובדים הכללית החדשה עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד חן אביטן ][]פסק-דין

]השופט ד' מינץ: עתירה המכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה (ע"א 32176-10-19) אשר דחה את עירעורו של העותר על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע (סע"ש 2785-12-15).

...

משעה שנדחו יתר טענות העותר, לא מצא בית הדין מקום להורות על פיצויו בגין הפגם שנפל בהליך השימוע והסתפק באי הטלת הוצאות לטובת החברה.

בית הדין הארצי ציין כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגיע לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות מטעמיו של בית הדין האזורי, אשר התייחס באופן מפורט ומנומק לכל טענותיו של העותר.

דין העתירה להידחות על הסף.

גישה מצמצמת זו מקבלת משנה תוקף מקום שבו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי היו תמימי דעים לגבי השאלות שעל הפרק והגיעו למסקנה דומה (ראו למשל: בג"ץ 8672/17 סטסקביץ' נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (8.7.2020)).

העתירה נדחית על הסף.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5529/22 בג"ץ 9047/22 לפני: כבוד המשנה לנשיאה ע' פוגלמן כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופט י' כשר העותר בבג"ץ 5529/22: יהושע לדור העותרת בבג"ץ 9047/22: הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ ג ד המשיבים בבג"ץ 5529/22: 1. בית הדין הארצי לעבודה 2. מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ המשיבים בבג"ץ 9047/22: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. מבטחים מוסד לביטוח סוצאלי של העובדים בע"מ 3. רשות שוק ההון ביטוח וחסכון 4. מרכז השילטון המקומי בישראל 5. שלום חראזי עתירות למתן צו על-תנאי; פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעת"צ 19441-05-21 ובעת"צ 19441-05-21, מיום 14.7.2022, שניתנו על ידי כבוד השופטים: ו' וירט-ליבנה - נשיאה, ל' גליקסמן, ור' פוליאק, ונציגי הציבור: מר יוסי רחמים ומר שרגא ויצמן תאריך הישיבה: כ"ג בסיון התשפ"ג (12.6.2023) בשם העותר בבג"ץ 5529/22: עו"ד משה וקרט; עו"ד דביר גליזר בשם העותרת בבג"ץ 9047/22: עו"ד ארנה לין; עו"ד אורלי אבן זהב בשם המשיבה 2 בבג"ץ 5529/22: עו"ד אלישע שור; עו"ד רוית קוטק בשם המשיבה 3 בבג"ץ 9047/22: עו"ד יעל בר לב בשם המשיב 4 בבג"ץ 9047/22: עו"ד מנחם לפידור; עו"ד נור אברהים בשם המשיב 5 בבג"ץ 9047/22: עו"ד תומר גלילי ][]פסק-דין

השאלה שנדונה לפני בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב, ולאחר מכן לפני בית הדין הארצי לעבודה, בשני ההליכים נושא העתירות שלפנינו, היתה זו: האם הילכת קוריצקי, שהתייחסה להסכם הרציפות של עובדי המדינה, חלה גם על הסכם הרציפות של עובדי הרשויות המקומיות; או שמא דינו של ההסכם האחרון שוֹנה, כך שהוראות התקנון האחיד גוברות על הוראותיו? ובלשונו של בית הדין הארצי, בפסק הדין מושא העתירה בבג"ץ 9047/22: "האם לעניין הסדרי רציפות זכויות החלים על עובדי הרשויות המקומיות הזכאים לפנסיה תקציבית בעת סיום עבודתם ברשות, דין עובדי הרשויות כדין עובדי המדינה או שמא דינם כדין כלל המבוטחים בקרנות הפנסיה הגרעוניות...". כפי שיפורט להלן, בית הדין האיזורי קבע כי הוראות התקנון האחיד גוברות על הוראות הסכם הרציפות של עובדי הרשויות המקומיות, ובית הדין הארצי לא מצא מקום להתערב בהכרעה זו. העתירה שהובאה לפתחנו בבג"ץ 9047/22, מכוונת נגד פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה בעק"ג 43131-11-20, מיום 29.5.2022 (השופטים ו' וירט-ליבנה, ל' גליקסמן, ר' פוליאק, ונציגי הציבור י' רחמים ו-ב' סמו), שבגדרו נדחה ערעור שהגיש המשיב 5, שלום חראזי, על פסק הדין של בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב, בק"ג 13922-12-18, מיום 20.10.2020 (השופטת ר' צדיק, ונציגי הציבור נ' פרידמן ו-א' אזון).

...

כמו כן, לא מצאנו מקום להתערב בהיבטים נוספים שהוזכרו בפסקי הדין, ושלגביהם התבקשה התערבותנו, קרי: שאלת פרשנות סעיף 12 להסכם הרציפות של עובדי הרשויות המקומיות בבג"ץ 9047/22, ושאלת תחולתן של הוראות חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 על עניינו של העותר בבג"ץ 5529/22.

משכך, בהינתן כללי ההתערבות בהחלטות בתי הדין לעבודה, לא מצאנו כי היבטים אלה מצדיקים אף הם את התערבותנו.

עוד זה מדבר וזה בא, גם בעתירה בבג"ץ 5529/22, הוגשה "הודעה ובקשה למשיכת העתירה". נוכח המפורט לעיל, החלטנו לדחות גם עתירה זו. באין הסכמה לגבי ההוצאות, החלטנו שהעותר ישא בהוצאות המשיבה 2 בסך של 5,000 ₪.

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 2578/24 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט ח' כבוב העותר: ליאור קסטוריאנו נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הארצי לעבודה בירושלים 2. אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ עתירה למתן צוים על תנאי ולמתן צוים מוחלטים בשם העותר: עו"ד כפיר זאב; עו"ד בוריס מריאקרי ][]פסק-דין

]השופט י' עמית: עתירה המופנית נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 17048-05-23 מיום 15.1.2024 שבגדרו נדחה ערעור העותרת על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב בסע"ש 29628-05-19 מיום 9.4.2023.

בית הדין הארצי אימץ את הקביעות העובדתיות של בית הדין האיזורי, לאחר שמצא כי הן מבוססות היטב בחומר הראיות – מהן עלה בבירור כי ההליכים המשמעתיים בעיניינה של העותרת היתמקדו בהתנהגותה הלא נאותה, והעותרת לא הצליחה לבסס את טענתה כי מדובר "בניסיון להשתיק אותה מלפעול לטובת העובדים". עוד ניכר מפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה כי הוא נידרש לכל טענה וטענה של העותרת; העביר את קביעות בית הדין האיזורי תחת שבט ביקורתו; ואף התערב בקביעותיו היכן שהיה נידרש – כך, בנגוד לקביעות בית הדין האיזורי לעבודה נקבע כי היה מקום להבחין בין התבטאויות העותרת לבין מעשיה האחרים, ובפרט, עניין הריאיון; כי אין בעובדה שהחלטת וועדת המשמעת הייתה על דעת ההסתדרות כדי לאיין את טענת העותרת להפלייתה; וכי העובדה שמועצת העובדים לא היתנגדה לנוכחות הסמנכ"לית בועדות המשמעת, אין בה כדי לדחות על הסף את טענת העותרת לניגוד העניינים של הסמנכ"לית ולפגם מהותי בהרכב הועדה.

...

מקובלת עלינו הקביעה כי נסיבות המקרה הפרטני מצביעות באופן מובהק על התנהגות אשר חורגת מגבולותיו של חופש הביטוי הארגוני, כך שאין צורך להידרש לאיזון דקדקני בין הזכות לבין פררוגטיבת המעסיק – וגם בכך לא מצאנו כל טעות משפטית מהותית המחייבת את התערבותנו.

סוף דבר: ניכר כי העותרת מאמינה בצדקת דרכה ואין לכחד כי העברת העותרת מתפקידה – שהובילה בלית ברירה גם לסיום מינויה כנציגה במועצת העובדים – עולה כדי ענישה "ברף הגבוה". יחד עם זאת, לא מצאנו כי מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, העתירה נדחית.