עתירת הנאמנת לפירוק שיתוף בדירת מגורים ברמת גן

כן, נקבע כי הנתבע יישא במחצית ההוצאות הנדרשות בעבור גן פרטי ו/או צהרון ומחצית מכל הוצאה רפואית חריגה.

מיטלטלין – התובעת עותרת לפירוק שתוף במיטלטלין המצויים בדירה בה התגוררו הצדדים עובר לפרידתם.

הצורך של הצדדים בעזרתם של הורי התובעת מלמד על אי יכולתם הכלכלית של הצדדים לספק רמת חיים גבוהה.

...

מטעם זה העתירה לקבלת הכספים בחשבון הבנק של הנתבע נדחית ראו: ע"א 44792/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט פ"ד 32 .

לאור כל האמור, עותרת התובעת לחיוב הנתבע, בסך של 13,650 ₪ לחודש מזונות בגין הקטינות.

יוצא אפוא כי הנתבע שוהה עם הקטינות 21% מהזמן בעוד שהתובעת שוהה עם הקטינות 79% מהזמן.

י"א. האיש עתר לקבוע ולהצהיר שהדירה (בפרויקט "XXX") היא נכס משותף לצדדים, להורות על פירוק שתוף בדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים תוך הפחתה של יתרת המשכנתא ותשלומי משכנתא שבוצעו ויבוצעו לאחר מועד הקרע בין הצדדים.

כך, היא בעלת נכסים ורכבים "(לפחות מחצית דירת גן, צוותא חדא עם הנתבע ורכבים עם התובע)". טרם כניסתה לדירת הצדדים החדשה רכשה ריהוט יקר ערך ומוצרי חשמל יקרים, "כך לא מתנהגת אשה נזקקת". יתרה מכך, היא סיימה את הקשר בין הצדדים, היא אגרה כספים מאחורי גבו ותכננה היטב את הפרידה, "...יתכן עם גורמים נוספים ובכל מקרה התובעת משתכרת שכר גבוה שאפשר ומאפשר לה רמת חיים גבוהה..." לכתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא להוכחת טענותיה ו"צרכיה".

כך כתבה בכתב הגנתה " ...מעולם לא דובר על כך הואיל והתובע ניכנס לזוגיות ללא כל רכוש למעט חצי דירה באילת משותפת לו ולאחיו ואילו לנתבעת הייתה חצי וילה מפוארת וג'יפ חדש מסוג קיה סורנטו". חסרונו של הסכם הממון, כפי שהיה אמור להיחתם על ידי הצדדים ביוזמתו של האיש מיתעצם שבעתיים לאור גישתו של האיש לקיומו של "שתוף מצומצם בלבד" דירה שנרכשה על ידי הצדדים במטרה לגור ולהזדקן בה..

יוקדם ויאמר שהאיש, נאמן לתפיסתו המוצגת בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו ביחס לשיתוף מוסכם סבור שעל אף שרכב הג'וק נרשם על שם האשה לבדה.

...

התביעה נדחית.

דין התביעה להידחות משני טעמים.

התביעה נדחית.

י"א. האיש עתר לקבוע ולהצהיר שהדירה (בפרויקט "XXX") היא נכס משותף לצדדים, להורות על פירוק שתוף בדירה וחלוקת התמורה בין הצדדים תוך הפחתה של יתרת המשכנתא ותשלומי משכנתא שבוצעו ויבוצעו לאחר מועד הקרע בין הצדדים.

כך, היא בעלת נכסים ורכבים "(לפחות מחצית דירת גן, צוותא חדא עם הנתבע ורכבים עם התובע)". טרם כניסתה לדירת הצדדים החדשה רכשה ריהוט יקר ערך ומוצרי חשמל יקרים, "כך לא מתנהגת אשה נזקקת". יתרה מכך, היא סיימה את הקשר בין הצדדים, היא אגרה כספים מאחורי גבו ותכננה היטב את הפרידה, "...יתכן עם גורמים נוספים ובכל מקרה התובעת משתכרת שכר גבוה שאפשר ומאפשר לה רמת חיים גבוהה..." לכתב התביעה לא צורפה כל אסמכתא להוכחת טענותיה ו"צרכיה".

כך כתבה בכתב הגנתה " ...מעולם לא דובר על כך הואיל והתובע ניכנס לזוגיות ללא כל רכוש למעט חצי דירה באילת משותפת לו ולאחיו ואילו לנתבעת הייתה חצי וילה מפוארת וג'יפ חדש מסוג קיה סורנטו". חסרונו של הסכם הממון, כפי שהיה אמור להיחתם על ידי הצדדים ביוזמתו של האיש מיתעצם שבעתיים לאור גישתו של האיש לקיומו של "שתוף מצומצם בלבד" דירה שנרכשה על ידי הצדדים במטרה לגור ולהזדקן בה..

יוקדם ויאמר שהאיש, נאמן לתפיסתו המוצגת בכתב התביעה, בתצהירו ובעדותו ביחס לשיתוף מוסכם סבור שעל אף שרכב הג'וק נרשם על שם האשה לבדה.

...

התביעה נדחית.

דין התביעה להידחות משני טעמים.

התביעה נדחית.

בהמשך הדוח סקר הנאמן הזמני את מצבם של הפרויקטים של החברה ברמת גן, חולון ורעננה וציין, כאמור, כי אין בהם כל פעילות ממשית מזה קרוב ל-10 שנים (סעיפים 69-25 לדוח), וזאת בהתאם לפירוט הבא: הפרויקט ברחוב גרשום 4 רמת גן (להלן: "הפרויקט ברמת גן"): בשנת 2008 התקשרו בעלי הדירות בפרויקט בהסכם לחזוק וחידוש מבנה המגורים שבפרויקט עם חברת חזון בית השקעות וחיזוק מבנים בע"מ. לימים המחתה חברת חזון את זכויותיה בפרויקט לחברה אחרת עד שביום 12.11.2009 הגיע הפרויקט לידיה של החברה במסגרת הסכם המחאת זכויות.

מבדיקות שערך הנאמן הזמני עולה כי 80% מהדיירים בפרויקט חתמו על הסכם לבצוע פרויקט פינוי בינוי במסגרת התחדשות עירונית עם קבוצת לוינסקי-עופר בשיתוף עם חברת קרסו נדל"ן בע"מ. הפרויקט ברחוב אילת בחולון: גם במסגרת פרויקט זה היתקשרה החברה עם בעלי הדירות בפרויקט בהסכם לבצוע עבודות חזוק ושפוץ הבניין שבפרויקט.

הנחת המוצא של התוכנית היא שלחלק מהצדדים וגם לנאמן אין די נתונים על מצבה הכלכלי של החברה וכיוצ"ב. יחד עם זאת ובהתאם לתקנה 17 (4) לתקנות חידלות פרעון רשאי הנושה להציע הצעה בעיניין פירוק התאגיד או שקומו הכלכלי ובתקנה זו נקבע כי נושה זה יפעל בהתאם לתקנה 14 לתקנות, כפי שהוריתי קודם לכן.

ביום 2.1.2023 הוגשה תגובת הנאמן הזמני לבקשה המתוקנת להסדר במסגרתה עתר לדחייתה.

...

בנסיבות אלה אני מורה כדלקמן: כל גורם שהוא רשאי להגיש הצעה להסדר חוב שיתייחס לכלל נושי החברה וזאת יעשה לא יאוחר מיום 17.10.2022.

בעניין זה צודק הנאמן הזמני בטענתו לפיה לא ניתן להעריך מהי הכדאיות הכלכלית של הפרויקטים, האם הם רווחיים ומהי מצבת הנשייה הסופית של החברה, באופן המחזק את המסקנה כי מדובר בהצעה שאינה ישימה, ואוסיף לכך כי למעשה מדובר אף בהצעה מותנית של היזם ומשכך אין לראותה כישימה.

מנגד, הבאת הסדר חוב לאישור הנושים הכולל סעד המורה על סיום הליכי חדלות הפירעון בעניינה של החברה מיד עם אישור ההסדר מהווה למעשה פגיעה בהליך כאמור בסעיף 322(ג) לחוק חדלות פירעון ועל כן דין הבקשה להידחות גם מטעם זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הבקשה המתוקנת להידחות.

לאחר שהוכח כי החברה חדלת פירעון במובנו בסעיף 2 לחוק חדלות פירעון ולאחר שמצאתי כי אין סיכוי סביר לשיקום הכלכלי של החברה, הנני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים שעניינו פירוק לחברת "קבוצת קדם חיזוק וחידוש מבנים בע"מ" ח.פ. 514349000 וזאת בהתאם להוראת סעיף 23(א)(2) לחוק חדלות פירעון.

עתירת הנאמנת להורות על פירוק השתוף בדירת מגורים ברחוב מחניים 6 רמת גן ( גוש 6181 חלקה 54 תת חלקה 10) (להלן: "הדירה") אשר משיב 2 ( להלן: "היחיד") ומשיבה 1 ( להלן: "המשיבה") רשומים כבעלי הזכויות בה באופן שווה.

...

דיון והכרעה לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי במסמכים שהוצגו לי במסגרת ההליך, הגעתי למסקנה כי בנסיבות מקרה זה יש לקבוע כי לכל הפחות לעניין העברת זכויות היחיד בדירה למשיבה, היה ההסכם בין היחיד למשיבה הסכם למראית עין וככזה – בטל.

בסעיף 27 להסכם קבעו היחיד והמשיבה כי "חובות בגין העסק לרבות חובות ספקים, חובות לרשויות המס, חובות לנושים מכל מין וסוג שהוא יחולו על הבעל בלבד וישולמו על ידו". להוראה זו התווספה הוראה בכתב יד בה נאמר :מובהר כי הבעל מכר את עסקו במרץ 2004". ברור כי ביום 21.12.2001 לא היו היחיד או המשיבה יכולים לדעת כי היחיד מכר (לשון עבר) את עסקו במרץ 2004. מכאן המסקנה כי הוראה זו התווספה להסכם לאחר מרץ 2004. מכך נובעת מסקנה נוספת והיא כי ההסכם שנכרת לכאורה ביום 21.12.2001 לא היה ההסכם שאושר אלא לכל היותר טיוטה מוקדמת שלו. ההסכם המחייב שנכרת בין היחיד למשיבה נכרת לאחר מרץ 2004. בשנת 2004, כזכור, אישרה המשיבה בתגובתה, היחיד כבר היה מסובך כלכלית בחובות. בנסיבות אלה ניתן לקבוע כי ההסכם נכרת בעת שהיחיד היה בחובות. היחיד ציין בהקשר זה כי עדיין שילם "1000 דולר על סוויטה במלון מנדרין" ( ע' 23 ש' 7) אך בהמשך חקירתו אישר כי " ... הצרות הכלכליות שלי התחילו ב- 2002/2003 הייתי לבד, התחלתי להתברדק עם החיים שלי" ( ע' 24 ש' 16).

בנסיבות אלה אין מנוס מלקבוע כי לכל הפחות התחייבות היחיד כלפי המשיבה בהסכם להעביר אליה את זכויותיו בדירה היא הסכם למראית עין שלא נלוותה אליו כוונה אמתית מצד מי מהצדדים לממשו ובהתאם נהגו הצדדים גם לאחר כריתת ההסכם ואישורו כפי שציינתי.

אשר על כן, אני נעתר לבקשת הנאמנת ומורה על פירוק השיתוף בדירת מגורים ברחוב מחניים 6 רמת גן (גוש 6181 חלקה 54 תת חלקה 10).