בית המשפט המחוזי בבאר שבע
ת"פ 9912-08-22 מדינת ישראל נ' בטיחאת(עציר)
תיק חצוני: 345980/2022
לפני
כבוד השופט יובל ליבדרו
המאשימה:
מדינת ישראל-פמ"ד
ע"י ב"כ עו"ד שירין מחאג'נה
הנאשם:
אימאן בטיחאת - בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד טל ארד
מבוא
1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן (להלן: "כתב האישום") בעבירה של שוד, עבירה לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").
2. במסגרת הסדר הטיעון לא הושגה הסכמה עונשית בין הצדדים וכל צד טען לעונש באופן חופשי.
כתב אישום
3. מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 25.07.2022 בשעה 18:30 או בסמוך לכך קיבל המתלונן הודעה על כך שהוא חולה בקורונה. אי לכך, החל הוא לצעוד ברגל לעבר ביתו, ובמקביל היתקשר לרופאו על מנת לקבל ממנו הנחיות לאור הדבקותו בקורונה. בהגיע המתלונן לאיזור הרחבה האחורית של היכל בית המשפט בבאר שבע, ובעודו משוחח בטלפון נייד, התקרב הנאשם אל המתלונן וניסה לחטוף לו את מכשיר הטלפון מידו. המתלונן היתנגד למעשי הנאשם, ואולם הנאשם לא הירפה ובשלב מסוים הצליח לחטוף את מכשיר הטלפון מידו של המתלונן. בתגובה לכך אחז המתלונן בבגדיו של הנאשם בחוזקה על מנת למנוע ממנו לברוח. בשל היתנגדות הנאשם לאחיזת המתלונן, נפל המתלונן ארצה ויחד עמו הנאשם. בעודם על הקרקע, צעק המתלונן, "הצילו הצילו" והנאשם שם את ידו על פניו ופיו של המתלונן. המתלונן נשך את אצבעו של הנאשם, ובכדי להשתחרר מהנשיכה הנאשם הדף את ראשו של המתלונן וכתוצאה מכך נחבט בריצפה. בשל כך, דם ניגר מראשו של המתלונן והמתלונן שיחרר את אחיזתו מהנאשם. הנאשם קם מהריצפה והחל להמלט כשהוא נוטל עמו את מכשיר הטלפון של המתלונן בכוונה לשלול אותו מהמתלונן שלילת קבע. המתלונן החל לרוץ אחריו ואולם בשל אפיסת כוחותיו עצר במקומו. הנאשם נימלט מהמקום עד אשר נעצר על-ידי השוטרים. לאחר מעצרו ובעת שהגיע בסמוך לניידת המישטרה, זרק הנאשם את מכשיר הטלפון מכיסו על הריצפה בסתר בכוונה למנוע או להכשיל את החקירה הפלילית. כתוצאה ממעשי הנאשם, פונה המתלונן לבית החולים "סורוקה" שם אובחן כמי שסובל מהמטומה ברקמות הרכות פרונטאלית משמאל ללא ממצא חבלתי תוך גולגולתי.
תסקיר שירות המבחן
4. מתסקיר שירות המבחן שהוגש בעיניינו של הנאשם עולה כי הלה בן 32, גרוש, סיים 11 שנות לימוד, לא השלים את לימודיו בשל כך שהיה נתון ב"מעצר בית" במסגרת תיק אחר, עבד בעבודות מזדמנות, ריצה מאסרים חוזרים ונשנים, דר רחוב וטרם מעצרו הנוכחי שהה בקהילה טיפולית "אלפטאם" בה הישתלב במסגרת שיחרור מוקדם ממאסר קודם.
הנאשם שיתף כי גדל בתנאי מחיה קשים, כי הוא מתקשה להיתמודד עם האובדנים בחייו, כי איבד את אמו בהיותו בן 14 ממחלה, את אחיו בתאונת דרכים ואת בתו שנולדה עם מום בלב ונפטרה לאחר כחצי שנה. הנאשם הוסיף ושיתף כי נישא בגיל 20, כי 3 חודשים לאחר נישואיו נידון לעונש מאסר ממושך, כי אחיו מקיימים אורח חיים נורמאטיבי וכי הוא חש שהוא ה"כבשה השחורה" של המשפחה.
שירות המבחן ציין כי הנאשם הופנה בעבר לשירות המבחן לנוער ולמבוגרים, והוא מוכר לשירות המבחן ממעצרים קודמים, כי בתיק המעצר הנוכחי העריך שירות המבחן שקיימת רמת סיכון גבוהה מהנאשם, כי הנאשם נפלט מקהילה טיפולית טרם ביצוע העבירה הנוכחית, כי סבר שקהילה טיפולית אינה נותנת מענה לדפוסי היתנהגותו הלאימה של הנאשם, וכן שהנאשם יתקשה להתמיד בקהילה טיפולית למרות המוטיבציה שהביע.
הנאשם שיתף כי הוא משתמש בסמי "פיצוציות" ובחשיש וצורך באופן מסיבי אלכוהול החל מגיל 16 לאחר פטירת אמו. מגורמי הטיפול של קהילת "אלפטאם" נימסר כי הנאשם הגיע לקהילה לאחר שהופנה אליה דרך הרשות לשקום האסיר, כי לאחר שהודח מהקהילה בשל צריכת אלכוהול והוחזר הביע חרטה ומוטיבציה לטפל בעצמו, שיתף בקשיי ההיסתגלות, עלה לשלב ב' וניסה להיתמודד עם הישתלבותו בחזרה בתוך הקבוצה אך הורחק בשנית מהקהילה עקב צריכת אלכוהול.
לעניין העבירה מסר הנאשם כי ניתקל במתלונן באקראי והחליט לחטוף לו את הטלפון מידיו כי נזקק לכסף כדי לממן את היתמכרותו וכי לאחר שניסה להשתחרר מהמתלונן שאחז בחולצתו קיבל המתלונן מכה. הנאשם הודה בבצוע העבירה, לקח אחריות והביע חרטה על מעשיו, מסר כי אינו זוכר בבירור את הארוע כיוון שהיה אותה עת תחת השפעת חומרים ממכרים, הביע אמפטיה כלפי המתלונן ותחושת אשמה על פגיעה באדם מבוגר והוסיף כי לא התכוון לפגוע במתלונן.
הנאשם מסר כי הוא מודע לקשייו, מבין את בעיית ההיתמכרות שלו, הביע תחושת עייפות מאורח חייו הנוכחי, הביע תחושת פיספוס וכעס על ההזדמנות שניתנה לו והביע רצון להישתתף בהליך טפולי אינטנסיבי הן בבית הסוהר והן מחוצה לו.
ממידע שהגיע מגורמי הטיפול בשב"ס נימסר כי הנאשם אינו נוטל טפול תרופתי, אינו נוטל תחליפי סם, בדיקות השתן מצביעות על ניקיון מסמים, כי הוא בסטאטוס של שפוט – עצור, שפוט בגין הפרת תנאים לתקופה של 11 חודשים ועצור בגין תיק זה, ללא עבירות משמעת או בעיות תיפקוד, בקשר עם עו"ס האגף, נתמך על-ידי משפחתו, משולב בקבוצות של עצורים ואף משמש כעוזר הוראה והביע מוטיבציה להישתלב בהליך טפולי בתחום ההתמכרויות וכישורי חיים.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם שיתף על אודות קשייו, היתמכרותו ודפוסי היתנהלותו, הביע רגישות ואכפתיות למשפחתו, גילה מוטיבציה כנה לשינוי אורחות חייו והשתלבות בכל סוג שיוצע לו גם במסגרת שב"ס ומחוצה לו, מגלה אמפטיה כלפי המתלונן, לוקח אחריות ובוחן באופן ביקורתי את מעשיו.
לצד זאת, שירות המבחן התרשם שהנאשם גדל בעזובה פיזית, נהג בפסיביות לאורך השנים תוך תחושת רחמים עצמיים, יצר קשרים חברתיים שוליים, צורך חומרים משני תודעה, התקשה להישתלב במסגרות תעסוקה, ריצה תקופות מאסר ממושכות, ניהל אורח חיים עברייני, מבטא לגיטימציה לשימוש באלימות במצבים מסוימים, מגלה קושי בוויסות דחפיו וקושי בדחיית סיפוקים, בעל דפוסי חשיבה פטריארכליים נוקשים, נוטה להחזיק בעמדות קורבניות ולהשליך את מעשיו על היתמכרותו לאלכוהול, וכן שמאסרים קודמים לא הובילו לשינוי בעמדותיו.
שירות המבחן התרשם מרצדיוויזם בתחום עבירות האלימות.
שירות המבחן התרשם כי קיימת רמת סיכון גבוהה מאוד להישנות היתנהגות עוברת חוק, פורצת גבולות ואלימה שיכולה להצטמצם בהליך טפולי מקיף.
שירות המבחן המליץ על ענישה מוחשית ועל שלובו של הנאשם בהליך טפולי בתחום האלימות וההתמכרות בכלא.
הצהרת נפגע העבירה
5. המאשימה צירפה את הצהרת המתלונן כנפגע העבירה (ת/2). הלה שיתף כי הוא חי לבד, כי הוא חולה במחלת הסרטן ומוגדר כנכה 100% וכי ביום הארוע היה בטיפולים. ביחס לנזק שניגרם לו שיתף כי הפגיעה בראש התגלתה גם בבדיקת ה- CTכפגיעה חיצונית, כי העין שלו האדימה למשך שבוע. כן מסר שסבל מכאבים באיזור הצלעות בצד שמאל למשך כחודש.
לצד ההצהרה, המאשימה צירפה תמונות של המתלונן עם סימני דם בראשו ומסמך רפואי של המכון ל- PET- CT בבית חולים אסותא המתייחס בעקרו אל תוצאות הטיפול במחלת הסרטן ממנה סובל המתלונן אך בו גם צוין כי הודגמה טראומה בצלעות אמצעיות קדמיות משמאל.
כאן המקום להדגיש, כי כבר בעת קבלת המסמכים הובהר לצדדים כי בית המשפט לא ייתן משקל בגזר הדין לפרטים שעלו ממסמכים אלה ואשר לא צוינו בכתב האישום שגובש במסגרת הסדר הטיעון, וכך ייעשה.
טיעוני הצדדים
6. המאשימה טענה לעונש בכתב והשלימה טיעוניה על-פה. המאשימה טענה כי מיתחם העונש ההולם נע בין 4 ל- 6 שנות מאסר ועתרה להטיל על הנאשם עונש של 5 שנות מאסר וחצי, להפעיל את המאסרים המותנים התלויים ועומדים כנגד הנאשם במצטבר לעונש שיושת עליו, כך שסך הכל ירצה 6 שנות מאסר ו- 5 חודשים, הפעלת ההיתחייבות התלויה ועומדת כנגד הנאשם, מאסר מותנה, קנס ופצוי לנפגע עבירה. המאשימה עתרה שלא לנכות את ימי המעצר בתיק זה בהם היה הנאשם במקביל אסיר בתיקו הקודם וכן לכך שהמאסר שיוטל על הנאשם בתיק זה ירוצה במצטבר לעונש המאסר אותו הוא מרצה בשל תיקו הקודם (לאחר ההפקעה).
המאשימה הפניתה בטיעוניה לערכים המוגנים שנפגעו, למידת הפגיעה הגבוהה בהם ולנסיבות הקשורות בבצוע העבירה לרבות לכך שהנאשם תיכנן את ביצוע העבירה ואין מדובר ברוח "שטות"; לחלקו הבלעדי של הנאשם בבצוע העבירה; לנזקים שנגרמו למתלונן כתוצאה מבצוע העבירה - הקנייניים, הפיזיים והנפשיים; לנזקים שעלולים היו להגרם כתוצאה מבצוע העבירה ולסיבה שהביאה את הנאשם לבצע את העבירה.
המאשימה הפניתה לעברו הפלילי המכביד של הנאשם בעבירות רכוש, אלימות וסמים, לכך שריצה מאסרים ממושכים ולכך שמאסרים מותנים והתחייבות כספית שהיו תלויים ועומדים כנגדו לא היה בהם כדי להרתיעו מלבצע את העבירה בתיק זה ולכך שהנאשם ביצע את העבירה בתיק זה זמן קצר לאחר ששוחרר ממאסרו הקודם בעודו אסיר ברישיון.
המאשימה הפניתה גם להתרשמות שירות המבחן, להערכתה את מידת הסיכון הנשקפת מהנאשם כגבוהה ואת המלצתה לענישה ממשית. הנאשם טענה כי יש לתת משקל גבוה לאנטרס הצבורי ולשיקולי הרתעת היחיד והרבים. המאשימה צירפה את הצהרת נפגע עבירה (ת/2), תמונות של נפגע העבירה (ת/3), מכתב רפואי (ת/4), פרוטוקול ועדת שחרורים ומסמכים מבית הסוהר (ת/5) ופסיקה לתמיכה בעמדתה העונשית.
נסיבות מקרה זה חמורות הרבה יותר מנסיבות ענייננו, ולו בשל כך שהשוד ארע בתוך ביתה – מבצרה של הקשישה;
בע"פ 2774/12 אבשלומוב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 19.3.2013) דחה בית המשפט העליון את עירעורו של נאשם שהורשע בעבירות של שוד וגניבה בשני אישומים שונים והותיר על כנו עונש של 4 שנות מאסר וחצי כולל הפעלת מאסר על תנאי בן חצי שנה.
...
לסיכום עניין זה, שיקולי ההרתעה וההלימה הנדרשים במקרה זה מצדיקים את דחיית בקשות ב"כ הנאשם בעניינם אלו.
שנית, סבורני כי לאור נסיבות ביצוע העבירה בענייננו אין מנוס מהשתת רכיב של פיצוי, וזאת אף אם הנאשם לא נטל לידיו הטלפון הנייד בסופו של יום.
אציין, כי שקלתי גם השתת רכיב של קנס הנדרש בסוג כזה של עבירות, ואולם בשל מצבו הכלכלי של הנאשם ובשים לב למכלול רכיבי הענישה שיוטלו עליו, כמו גם בשל הפעלת ההתחייבות הכספית כאמור, מצאתי שלא לעשות כן.
לאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 30 חודשי מאסר.
