עתירת הורים לשילוב ילדיהם בחטיבת ביניים ספציפית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5989/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ע' פוגלמן העותרים: 1. אלו"ט - האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים 2. "בזכות" - המרכז לזכויות אדם של אנשים עם מוגבלויות 3. עמותת ית"ד – ילדי תיסמונת דאון 4. עמותת איל"ן - איגוד ישראלי לילדים נפגעים 5. עמותת אקי"ם - אגודה לאומית לקידום מפגרים בישראל 6. העמותה לילדים בסיכון 7. עמותת אפי - אספרגר ישראל 8. עמותת "אופק ילדינו" 9. עמותת א.וי.ישראל 10. עמותת מיח"א מועצה ארצית 11. ארגון הורים ארצי 12. הקליניקה לזכויות הילד בחינוך וברווחה במכללת נתניה 13. ליה נתן מרציאנו 14. פלונית ו-94 אחרים נ ג ד המשיבים: 1. שרת החינוך 2. שר האוצר 3. מנכ"ל משרד החינוך 4. מנהלת האגף לחינוך מיוחד עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ד' באדר א' התשע"א (8.2.11) בשם העותרים: עו"ד אורי קידר; עו"ד אמיר ברק; עו"ד יותם טולוב; עו"ד סימה סלע-פלקס בשם המשיבים: עו"ד חני אופק ][]פסק-דין

בפסק הדין (בג"ץ 7443/03, 7448/03 ית"ד – עמותת הורים לילדי תיסמונת דאון נ' משרד החינוך (לא פורסם, 2.6.2004)) נקבע, כי "מובן הוא, כי ההחלטות בדבר עצם התאמת הילד לשילוב ובדבר האמצעים הנדרשים כדי לשלבו משולבות זו בזו. ממילא, על הגורם המחליט על היות הילד מתאים לשילוב גם לקבוע אילו שירותים חיוניים לשילוב הילד בחינוך הרגיל." נפסק איפוא – בהסכמת המדינה – כי הזכאות לסיוע תקבע על-ידי ועדת השילוב הבית-ספרית.

אכן, כאשר "קיימת חובה סטאטוטורית ספציפית, הקובעת לא רק את הזכות לשירות, אלא גם את טיבו והיקפו המוגדרים [...] משקלם של שקולי תקציב וסדרי עדיפויות יורד, ובדרך כלל על הרשות לקיים את חובותיה החוקיות, ככתבן וכלשונן" (בג"ץ 1554/95 עמותת שוחרי גילת נ' שר החינוך והתרבות, פ"ד נ(3) 2, 16 (1996); השוו גם: אמנון רובינשטיין וברק מדינה המשפט החוקתי של מדינת ישראל 906 (2005)).

לפי גורמים מקצועיים במשרד החינוך, תכנית השילוב מיושמת באופן חלקי בלבד בחטיבות העליונות (כיתות י' עד י"ב), כך שרק תלמידים משולבים בעלי לקויות ששכיחותן נמוכה באוכלוסיה נהנים מתוספת ההוראה והלימוד והשירותים המיוחדים לפי פרק השילוב (ראו: דו"ח דורנר, בעמ' 31).

...

על רקע התפתחויות אלה, טענה המדינה כי דין העתירה להימחק.

בעניין מרציאנו, מצא בית המשפט כי אי הקצאת תוספת תקציבית כלשהי על-ידי משרד האוצר לשם יישום פרק השילוב – למרות הוראת חוק מפורשת ופסיקה ברורה של בית משפט זה – מצדיקה את התערבותו של בית המשפט בדרך של מתן צו מוחלט המורה על הקצאת תוספת תקציבית ייעודית, על רקע הפרת החובה הסטטוטורית שהוטלה על המדינה.

על רקע האמור, מצאתי כי לא ניתן לומר כי החוק אינו מופעל ב"רמה מינימאלית" – כפי שנקבע בעניין מרציאנו – באופן המצדיק בשלב זה – שהינו כאמור שלב ביניים – הוצאת צו המורה על העברת תוספת תקציבית בשיעור המבוקש בעתירה.

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הוכחות בעבירות זילות בית המשפט, לפי סעיף 255 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; איסור פירסום דיון שהתנהל בדלתיים סגורות, לפי סעיפים 70(א) ו-70(ו) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

גב' לוי סקרה את נתוניו של הנאשם: בן 47, נעדר הרשעות קודמות, רווק ואב לילד בן שמונה, גדל במשפחה נורמאטיבית כשהוא עטוף בחום ואהבה, בקשר טוב עם הוריו ועם אחותו ואחיו הצעירים ממנו ובני משפחותיהם.

הנאשם השלים 12 שנות לימוד, התגייס לשירות קרבי בצה"ל בפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל, אלא שבחלוף מספר חודשים שוחרר על רקע תגובה פוסט טראומתית לארוע במסגרתו אחד מחבריו ניפצע לנגד עיניו.

מדובר במי שהכפיש שופטים ספציפיים באופן קשה ובוטה, וחזר על מעשיו פעם אחר פעם, תוך פירסום נרחב של דבריו בקבוצת פייסבוק פעילה שניהל.

הוא הדגיש כי המאשימה עתרה למיתחם מקל מכפי הראוי לנאשם בגין היצטברות מעשיו, וכי הדבר נעשה בשל ראשוניותו של ההליך, והעובדה כי עד כה הוגשו כתבי אישום מעטים בלבד בעבירות דומות.

...

בדומה לאופן קביעת המתחם, גם בשלב גזירת הדין החלטתי להתחשב במיעוט המקרים שנדונו עד כה בעבירות אלו, וליתן משקל רב מהרגיל לנסיבות העומדות לזכותו של הנאשם, תוך מתן דגש למהלך חייו הנורמטיבי.

משכך החלטתי למקם את עונשו אך מעט מעל תחתית המתחם.

אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 14 חודשי מאסר בפועל.

העותר 1 ובאת-כוחו הם הורים לילד הלומד בבה"ס. העותרת 2 מכונה בעתירה בשם "הנהגת וועד הורים בי"ס חטיבת ארז בן גוריון עפולה", ומצוינת בגדר "עותרת פורמלית" (סע' 2 לעתירה).

בנוסף לאמור טוענים העותרים כי נפל פגם בעצם ההחלטה על פתיחת בה"ס, חלף שילוב התלמידים במסגרות אחרות קיימות.

עוד טוענת הערייה כי החלופה לה טוענים העותרים, בדמות צירוף כיתות לימוד לבי"ס אחר בעפולה באמצעות הצבת מבנים יבילים, כלל איננה ישימה והיא אף איננה ראויה, כשברקע גידול דמוגראפי ניכר בעיר עפולה בשנים האחרונות המחייב פתיחת בי"ס חדש עבור תלמידי חטיבת הביניים.

הנה-כי-כן, משרד החינוך, לפי הצהרתו, פעל במספר מישורים, הן במישור הידוק הלווי והפיקוח והן במישור של הקצאת משאבים וכוח אדם תוספתי לבה"ס, במסגרת תכנית מערכתית ספציפית שגיבש עבור בה"ס. עולה איפוא כי לפי החומר שהונח בפני, משרד החינוך, בשיתוף עם עריית עפולה, פעלו לגיבוש ומתן מענה לארועי האלימות שארעו בבה"ס ולמשבר שנוצר בין ההורים או מי מהם לבין הנהלת בה"ס והצוות החינוכי, וזאת במספר מישורים.

...

לא שוכנעתי כי עלה בידי העותרים לעשות כן. במסגרת תגובתו לעתירה פירט משרד החינוך שורה של צעדים שגובשו על-ידו להתמודדות עם הקשיים שהתעוררו בקשר לבה"ס ומקרי אלימות שאירעו בו. אלה פורטו במכתבה של מנהלת מחוז הצפון במשרד החינוך מיום 24.1.23 שצורף לתגובה, והם כוללים: הקצאת תקציב מיוחד בסך 164,000 ₪ עבור תכניות התערבות והעצמת תלמידים לשיפור האקלים והמוגנות בבה"ס; הקצאת מדריכת אקלים חינוכי לליווי המחנכים וההנהלה; הקצאת שני מדריכי מוגנות נוספים ע"י הרשות המקומית (כך שבבה"ס יפעלו סה"כ ארבעה רכזי מוגנות); העמדת שעות תקן מורה; ליווי הדוק של בה"ס ע"י מפקח המחוז ומפקדת בה"ס, ועוד.

המסקנה מכל המקובץ לעיל היא, כי דין העתירה להידחות.

נוכח כל המפורט לעיל, העתירה נדחית.

עם התמשכות מעשי האלימות מצד הקטין, ללא כל שיפור, קבלת תלונות רבות מתלמידי בית הספר והוריהם, על כך שהקטין מפריע למהלך הלימודים התקין ומהוה איום על ילדיהם, כמו גם הקשיים הלימודיים של הקטין, ואי-מתן מענה מסייע מהורי הקטין, הובא עניינו של הקטין, פעם נוספת, לדיון בוועדת השילוב של בית הספר.

החלטת ועדת הערר ניתנה לאחר שבחנה את החלטת ועדת ההשמה בעיניינו של הקטין, ומצאה שמדובר בהחלטה מקצועית ראויה, שאין מקום לשנותה במסגרת הערר ומהנימוקים שהופיעו בו. משרד החינוך מזכיר, כי בהתאם לחוק, עניינו של הקטין יובא לפני ועדת ההשמה עת יגיע זמנו לעלות לחטיבת הביניים.

לעניין זה קבע כב' השופט מ' חשין את ההלכה הבאה כדלקמן: "לנושא המועדים נודעת חשיבות ממעלה ראשונה לעניין הגשתן של עתירות מינהליות. ימינו אלה אינם עוד כימים שבעבר. בעבר היו נושאי משפט מנהלי באים לדיון ולהכרעה לפני הבג"ץ, ובכפיפות להוראות חוק ספציפיות לא שלטה במועדי עתירות לבג"ץ אלא מלכת השהוי בלבד. הגשת עתירה לאחר עבור חודשים מיום היווצר העילה - לעיתים חודשים לא-מעטים - לא עצרה בעד עותרים אלא אם שינו משיבים את מצבם לרעה; וגם כך לא תמיד צלחה טענת שהוי. עידן זה חלף-עבר ככל שהמדובר הוא בנושאי מישפט מנהלי המצויים בסמכותו של בית-המשפט המחוזי בשיבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים.

...

יוצא אפוא, כי ניסיונם של העותרים לטעון, כי ההחלטה לשבץ את הקטין בכיתה מיוחדת בבי"ס רגיל ניתנה בניגוד לחוות הדעת אשר קבעו כי עסקינן ב"ילד תקין" - איננה עולה עם מסקנות חוות הדעת כהווייתן.

דין העתירה להידחות אפוא הן מהטעם כי הוגשה באיחור והן מטעמים לגופו של עניין.

העתירה נדחית אפוא.

הוריו של העותר פנו, החל משלבי התכנון המקוריים של היישוב ועוד בטרם הגיעו להתגורר בו, אל המשיבים השונים.

כך הוצהר לפנינו כי הצדדים הגיעו להסכמה כי בשירותי הנכים בחטיבת הביניים ובבית הספר התיכון יותקן חלון (לאיוורור) וייהרס קיר מיותר; ייבנה כבש לבמה בחצר בית הספר; ירוכזו כיתות הלימוד של העותר; יותקנו עזרים לנכים במבנה קופת-חולים שביישוב ובשירותים; מזרקת המים תותאם לאמור בתקנות התיכנון והבניה; הספרייה של היישוב תותאם לגישת נכים, על-פי האמור בתקנות; יותקן כבש גישה לנכים באולם הספורט שביישוב; יותאם תא לשירותי נכים שיימצא בסמוך למושבי הנכים; תותקן גישה, יותאמו מקומות ישיבה ויותקנו שירותי נכים בבית הכנסת שיוקם ביישוב; יתוקנו מעברי חציה ושבילים להולכי רגל וישונה מקום עמודים המפריעים לתנועת אנשים נכים.

כדי שהוא יוכל להפיק את מלוא התועלת ממקומות אלה-כמו האזרח, התושב והתלמיד שאינם נכים-יש לאפשר לו נגישות לחדרי השירותים, שאם לא כן ייפגע כבודו, ייפגע שויון ההזדמנות שלו, וייפגע שלובו בחיי החברה.

בבניין צבורי ב' שהוא בית-ספר, מטרת ההוראה הנה לאפשר לילד הנכה להישתלב בבית הספר ככל ילד אחר, להבטיח בכך את כבודו ולאפשר לו שויון ההזדמנויות בחינוך.

לפנינו הצטמצמה הבעיה אך לשאלה, אם מקלט, המשמש הלכה למעשה לתכלית ציבורית-בין תכלית המוזכרת במפורש בהגדרת ביניין צבורי ב' (כגון בית-כנסת), ובין תכלית ציבורית שאינה כלולה ספציפית בהגדרה-ניתן לראות בו "בנין אחר הנועד למתן שירות צבורי". אף כאן אין מחלוקת בין הצדדים כי מקלט הוא "בנין אחר" וכי הפעילות הדו-תכליתית המתבצעת בו היא "למתן שירות צבורי". גדר הספיקות הנו אם לאור ייעודו המקורי של הבניין (מקלט) ניתן לומר עליו כי הוא "נועד" למתן השירות הצבורי שניתן בו הלכה למעשה (כגון בית-כנסת, חוגים, צופים).

...

אכן, פירוש התקנות על רקע תכליתן מוביל למסקנה כי אין הרשויות יוצות ידי חובתן בהבטיחן קיומם של בתי-שימוש לנכים באחת הקומות.

מכאן מתבקשת המסקנה, כי הקשר הקיים כיום בבית הספר בין שתי הקומות אינו מספק את דרישת התקנות.

התוצאה היא אפוא זו, כי אנו רושמים לפנינו, והופכים לחלק מפסק-דיננו, את העניינים שעליהם הסכימו הצדדים (כאמור בפסקה 3 לעיל).