עתירת דיירת ציבורית לרכישת דירה בדיור הציבורי

העתירה שלפניי מופנית נגד החלטת ועד החריגים הבינמשרדית מיום 28.11.2022, בה נדחתה בקשת העותרים לרכוש את דירת הדיור הצבורי בה הם מתגוררים, בהתאם לחוק הדיור הצבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט-1998, משום שמדובר בדירה מאוחדת המורכבת משתי דירות שאוחדו לאחת, והרכב המשפחה אינו עונה על מספר הנפשות המזכה ברכישת דירה מאוחדת.

...

דיון והכרעה בחינת טיעוני הצדדים, הוראות החוק והפסיקה מובילים למסקנה כי דין העתירה להידחות.

אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, כפי שהוסבר לעיל, לא הוכח כי נפל פגם בהתנהלות המשיבים בעבר.

אשר על כן, העתירה נדחית.

ביום 1.4.2012, החליטה ועדת האיכלוס העליונה לאשר את בקשת העותר לקבלת דירה בדיור הצבורי, או לרכישת דירת נכסי רכישה לחסרי בית (דירת נ"ר – נכה רגליים), ואישרה לעותר סיוע בשיעור 50% מהסיוע המקובל הניתן במסגרת זו. לטענת המשיבה, סיוע זה ניתן לפנים משורת הדין.

...

לעניין החיוב הרטרואקטיבי העתירה נדחית.

סוף דבר ועדת האכלוס העליונה תשוב ותדון בבקשת הסיוע של העותר, כמפורט בפסק הדין.

העתירה נדחית, ככל שעניינה הסכומים הרטרואקטיביים שהעותר טוען כי זכאי להם.

לפי הוראת סעיף 2(א) בחוק: "זכאי רשאי לרכוש את הדירה הציבורית שבה הוא מתגורר במחיר ובתנאים האמורים בסעיף 3, ובהתאם להוראות חוק זה, ולצורך זה יגיש בקשה". "זכאי" מוגדר בסעיף 1 בחוק, כ: "מי שמתגורר כדין או על פי חוזה, תקופה של חמש שנים רצופות לפחות, בדירה ציבורית, ואין ולא היו בבעלותו, או בבעלות קרובו, מהמועד שבו חתם על חוזה להשכרה ציבורית, דירה או מקרקעין אחרים, ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים". גובה שכר הדירה של דייר – כעותרת – שעודנו מתגורר במסגרת הדיור הצבורי, נקבע בהתאם לנוהל מספר 8/28 שעניינו: "שכר דירה מדורג בשיכון הצבורי" (להלן: "הנוהל" - נספח א' לכתב התגובה).

...

הפנייתה היחידה היא ל- עת"מ 3154-04-21 אלבז נ' משרד השיכון ואח' (12.7.2020) וסבורני כי היא איננה ממן העניין בשים לב לערפל אותו בחרה לפזר על נתוני רכישת הדירה האחרת.

סוף דבר התרשמתי כי המשיבה הביאה בחשבון שיקוליה את כלל הנתונים הנדרשים וכי החלטתה אינה חורגת מהוראות דין ונוהל וממתחם הסבירות.

ביתרת טענות העותרת לא מצאתי ממש, הן נשמרות לה לעת מצוא ולאור המקובץ - העתירה נדחית.

ברי, כי טענה ולפיה בכך הפכו העותרים לבעלים של "מחצית דירה" בלבד, והם זכאים לרכוש דירה ציבורית נוספת בהנחה, על זו שרכשו זה מכבר, מרחיבה את מעגל הזכאים באופן שעלול "לסכל את זכאותם של מי שעונים לתנאים גם בלעדיה ובכך לפגוע בעיקרון השויון ובחלוקה צודקת של המשאבים הציבוריים הללו, שהנם לכתחילה מצומצמים ומוגבלים" (עע"מ 3351/13 נתנאל נ' חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור ולשיקום ולהתחדשות שכונות בת"א בע"מ, 23.3.2014).

...

על כן, אף ששתי הדירות תפקדו בפועל כדירה אחת למשך עשרות שנים, יש לקבוע כי מדובר בחיבור זמני ולא קבוע, שאינו מקים את המסקנה כי הן הפכו לדירה אחת.

מסקנת ביניים מהמקובץ עולה כי טענת העותרים כי הם זכאים לרכוש את הדירה השנייה במחיר מוזל נדחית על שני ראשיה: יש לדחות את הטענה לקיומה של הבטחה מנהלית לרכישתה של הדירה השנייה במחיר מוזל, וכן את הטענה כי העותרים עומדים בתנאי חוק הדיור הציבורי כמי שזכאים לרכישתה.

סוף דבר העתירה מתקבלת בחלקה.

עניינה של העתירה שבפניי הוא בזכויות דיירת בדיור הצבורי לרכוש את הדירה בה התגוררה במהלך השנים, ובפרט בשאלת גובה המענק לו היא זכאית.

...

כיוון שכך טענה העותרת, ורק על כך העמידה את עתירתה – לא הצליחה העותרת להראות כל כשל חוקי או חוסר סבירות בהתנהלות המשיבים, ולכן דין העתירה להידחות אף לגופה.

סיכומו של דבר, דין העתירה להידחות, וכך אני מורה.

מצד שני, בשים לב למהות העתירה ולכך שהצדדים הסכימו כי אכריע בתיק על יסוד הכתובים בלבד ובכך הביאו לחיסכון בזמן שיפוטי, אני סבור כי יש למעט בפסיקת הוצאות.